|
|
|
 |
קומדיה רומנטית |
 |
|
|
|
| |
| Born in Jerusalem and Still Alive |
נולדתי בירושלים ואני עדיין חי |
|
|
|
|
|
| |
| בימוי: יוסי עטייה, דוד אופק |
| שחקנים: יוסי עטייה, ליהי קורנובסקי, אליק שמעונוב, איתמר רוז, טאישי טנאקה , עדה בכר, אנה סגן כהן |
הופעה ראשונה: 2020
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-23 דקות
|
|
|
|
קומדיה רומנטית שחורה על אודות רונן מטלון, ירושלמי אשר מתחיל להעביר סיורים תיירותיים בעקבות פיגועים מפורסמים שאירעו ברחוב יפו. במקביל הוא מטפל באביו המבוגר והתלותי. באחד הסיורים הוא פוגש את אסיה מולאן, ירושלמית לשעבר שהיגרה לברצלונה. הוא נדבק בתאוות החיים שלה, הם מתאהבים, ורונן נקרע בין כוחות החיים והמוות שסובבים אותו. סרט ביכורים ליוסי עטיה, שגם מגלם את הדמות הראשית, שבוים בצוותא עם דוד אופק. הסרט זכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל קולנוע ירושלים.
https://www.youtube.com/watch?v=gv_2-uFp7KI
ביקורות
הדמות של רונן מטלון, גיבור הסרט, מביאה לידי ביטוי את דופק החיים, התזזיתי והלא תקני לעיתים רבות, בעיר ירושלים למודת פיגועי הטרור. הוא בחור פשוט ומחוספס, לא בדיוק המודל של מדריך התיירים הכריזמטי והרהוט. אפילו האנגלית שלו בסיסית למדי והוא מדבר במבטא "ישראלי" מביך. אבל הוא שופע כנות ורצון להציג, ממקום קצת נאיבי וחסר מודעות לרגישויות - מקומות בהם נרשמו אירועים רצחניים טראומטיים. ולכן הסיור, שרונן מכנה אותו "תגלית, אבל בהפוכה", מיועד לתיירים מחו"ל, שלא מודעים לרגישויות המקומיות. רונן הוא בחור ביישן ומופנם, אפילו פלגמט במערכת היחסים שלו עם אביו, ובהמשך גם עם אסיה המקסימה. ברור שמשהו מעיק עליו בחיים האישיים, אבל כשהוא יוצא ל"טיולי הטרור" שלו הוא פרקטי, ענייני ואפילו אטרקטיבי ברמה מסוימת. התיירים מתרשמים ממנו אף, ואולי דווקא בגלל, שהדיבור שלו איתם ישיר ונאיבי. נראה כאילו הוא זקוק לסיורים האלה לא פחות מהם, מה גם שהוא לא גובה עליהם תשלום. הוא מנסה לשחרר מתוכו משהו פוסט טראומתי מודחק, ורק כשנכנסת לחייו אסיה (ליהי קורנובסקי מצוינת), נראה כי הוא יכול לפתוח בתהליך של חזרה מ"עולם המתים" לזה של החיים. העובדה שיוסי עטיה, שביים את הסרט בעזרת דוד אופק, גם משחק את הדמות הראשית של רונן מטלון, מוסיפה לסרט נופך אישי אותנטי. "נולדתי בירושלים ואני עדיין חי" זוהי עבודת קולנוע צנועה ומרגשת, שיש בה אלמנטים מקאבריים, של עיסוק במורבידיות ובמוות טראומתי ולא טבעי פועל יוצא של פיגוע טרור, אלמנטים רגישים מאוד אצלנו. אנקדוטות מסוימות בסרט הופכות אותו קצת גם לקומדיה שחורה, מה גם שבאמצעות דמותו של סיימון גם מתעוררת הסוגייה, האם בכלל ניתן להעלות על הדעת, מבחינה לגיטימית, מוסרית ובכלל, לעשות "מסחרה" מפיגועי טרור? (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|