|
|
|
 |
דרמה קומית |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: יוג`יניו דרבז, דניאל חדד, ג`ניפר טרחו, מיה פרננדה סוליס, דנילו גוארדיולה |
הופעה ראשונה: 2023
ארץ מקור: מקסיקו
משך הופעה: שעתיים ו-2 דקות
|
|
|
|
דרמה-קומדיה. סרטו של כריסטופר זאלה, המבוסס על אירועים אמיתיים. המחנך סרחיו (יוג'יניו דרבז) מגיע ללמד בכיתה ו' בבית הספר חוזה אורבינה לופז באזור נחשל במכסיקו בשם מטמורוס. כל תלמידיו הגיעו מרקעים סוציו-אקונומיים קשים ומדורגים באופן קבוע בתחתית רשימות ההישגים במדינה. נדמה כי האווירה בכיתה, המוכתבת על ידי המנהל, המורים והצוות הפדגוגי, נוטה להתרכז במשמעת ולא באפשרויות לצמיחה ולעידוד תלמידים לסקרנות ולמצוינות. סרחיו מסרב לקבל את המצב הנתון ורואה במעבר לכיתה הזו הזדמנות לנסות עם התלמידים משהו חדש, לגרות את סקרנותם לידע. ובלי להתייחס למחויבויות החינוכיות הפורמליות של התלמידים, הוא ינסה לעודדם להשקיע בתחומים בהם יש להם עניין. לשמחתו, פאלומה (ג'ניפר טרחו) מתעניינת באסטרונומיה ובאווירונאוטיקה ובונה לעצמה טלסקופ. לופה (מיה פרננדה סוליס) מתעניינת בפילוסופיה ושואפת להיות פרופסורית. וניקו (דנילו גוארדיולה) מחליט להפסיק לסייע לכנופיית הקרימינלים שמנסה לצרפו לשורותיה, ויש כאן פוטנציאל הרסני. לסרחיו לא כל כך חשוב שתלמידיו יעברו בציונים טובים את המבחן השנתי הפורמלי, אבל למרות שהוא עלול לשלם מחיר אישי יש מצב ששיטתו תוכיח את עצמה.
ביקורות
**** וחצי
"הדבר היחיד שמפריע ללמידה שלנו הוא החינוך שקיבלנו". משפט של אלברט איינשטיין המשמש כמעין מוטו לעבודה הקולנועית הנהדרת הזו. לא מעט סרטים עסקו לאורך השנים בנושא ניסיונם של מורים עיקשים, חדורי אמונה ובעלי מעוף, לעשות ריסטרט לרכישת הדעת של תלמידים קשים שמערכת החינוך בעצם ויתרה עליהם. מ"לאדוני באהבה" (1967) ועד "בין הקירות" (2008). מ"ללכת שבי אחריו" (1989) ו"סיכון מחושב" (1995) ועד "לונאנה יש יאק בכיתה" (2019). הנראטיבים של הסרטים האלה די דומים לזה של "רדיקלי", ובכל זאת יש משהו באווירה האותנטית ובדמויות המרכיבות את הפאזל האנושי של הסרט המכסיקני הזה, שהופכות אותו ליחיד ומיוחד. סרחיו, המורה המחליף (של מורה שילדה בן והחליטה שהיא הופכת לאם במשרה מלאה) , לא מנהל מערכי שיעור מקובלים ולא כופה דבר על תלמידיו. להיפך. הוא מעודד אותם לחשיבה עצמאית, מחוץ לקופסה, שלא קשורה לתכני משרד החינוך. הוא מכוון אותם לרכישת דעת באמצעים העומדים לרשותם, שלא בהכרח קשורים למערכת החינוך. למשל, אינטרנט, ספרייה ומעבדת המחשבים של בית הספר (שלא פועלת כרגע, אלא מה!).
התלמידים נענים לאתגרים שהוא מציב להם. מתוך עניין, כיף ובזכות הדרך המלהיבה וההומוריסטית לעיתים שבה הוא מציג להם את הדברים. והילדים הצעירים האלה מתחילים להתעניין במדעי הטבע, בחוקי הפיזיקה, בפילוסופיה ואפילו במה שקורה במרחבי החלל החיצון. ולא שדרכו של חורחה ישרה וסלולה. הוא נתקל באנטגוניזם הולך וגובר. הן מצד מפקחי חינוך ארציים האחראים על בית הספר ולא רואים בעין יפה את שיטותיו. והן מצד חלק מההורים, שמתפרנסים בקושי ולא מבינים מה ירוויחו מכך שילדיהם, בהם הם רואים ממשיכי דרכם בהישרדות המשפחתית, יצטיינו במדעים. מחשבה רבה הושקעה בסרט על ידי הבמאי המוכשר כריסטופר זאלה וצוותו. השחקן הראשי, זה המגלם את חורחה, יוג'יניו דרבז – ממש מצוין, אנושי ונחוש כאחת, ובעל איכויות קומיות ודרמתיות בו-זמנית. וגם שאר שחקני הסרט, צוות המורים והשחקנים, שלא מעט מהם כנראה נון-אקטורס, נראים טבעיים מאוד על המסך. בשורה התחתונה, הסרט המעולה הזה משדר כנות, אמינות והתכוונות אמיתית לסייע בביעור הבערות של הדורות הבאים. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|