לא מכבר פורסם שהאלבום החדש של אהוד בנאי יתבסס על הפיוט היהודי, הברירה הטבעית משלבת שנים פיוטים במוזיקה שלה, וגם נקמת הטרקטור, מוש בן ארי ואלג`יר מתחברים למסורת היהודית העתיקה דרך שירי פייטנים.
נגן הכינור ניצן חן רזאל, (שמופיע עם אהוד בנאי, ועם הברירה הטבעית), מעביר כבר בפעם השלישית סדנה בשם "מסע הקסם הפיוטי" בהיכל התרבות בנתניה, שבה ישתתפו בין השאר אהוד בנאי, והמשוררת חביבה פדיה.
בריאיון מיוחד לימים הנוראים מספר רזאל על עולם הפיוט היהודי - עולם תרבותי עשיר שזוכה עכשיו לתשומת לב מחודשת.
"כל אחד מכיר את `מעוז צור` ואת `לכה דודי`" אומר רזאל. " אלו פיוטים שנכנסו למחזור התפילות, שגם מי שאינם דתיים מכירים. רוב הפיוטים היהודיים משתייכים לשירת הקודש. הפיוטים הפכו לחלק מסדר היום של האדם המתפלל - אין תפילת חג ואין שולחן שבת בלעדיהם. המשוררים כתבו גם שירי חול, שירי אהבה, שירי טבע ויין. אבל הפיוטים המושרים, שעבר מדור לדור הם שירי הקודש".
מתי נכתבו הפיוטים ומי כתב אותם?
פיוטים קיימים כבר אלפי שנים עוד מימי המקרא והגלויות. הגוף הגדול של הפיוטים הוא עתיק מאוד. אך נכתבים גם פיוטים חדשים. עיקר הכתיבה נעשה בארץ ישראל בין המאה הרביעית לשישית לספירה, בבבל (סעדיה גאון – המאה התשיעית) , ובספרד (תור הזהב בימי הביניים - יהודה הלוי, אברהם אבן עזרא, אברהם אבן גבירול ועוד).
חלק מהטקסטים שולבו אחר כך בתפילה. "לכה דודי" למשל הוא פיוט שאומץ על ידי המקובלים בצפת, נכנס לסידור והופץ כך בכל קהילות ישראל – ממזרח וממערב.
נוצר רושם שהפיוטים משויכים יותר לעדות המזרח מאשר לאשכנזים..
מסורת השירים והפיוטים מפותחת יותר בעדות המזרח. יש אמנם פיוטים אשכנזיים שנכתבו באיטליה, ואצל האשכנזים שרים פיוטים של האר"י בארמית או של בר יוחאי שמושרים בכל המסורות.
עדות המזרח שימרו יותר אירועים של שירת פיוטים. שירת הסליחות, שבה שזורים פיוטים, ארוכה יותר בעדות המזרח. ברוב ארצות המזרח (ובעיקר במרוקו) מקובל גם לשיר את שירת הבקשות – מנהג קבלי. גם אצל התימנים מסורת שירה מפותחת וחיה של פיוטים - שהנציג הגדול שלה הוא כמובן שלום שבזי.
איך התחברת לעולם הזה?
אני מגיע לזה מכמה כיוונים. בשנים האחרונות אני מתעניין יותר ויותר ביהדות ובמוזיקה יהודית. אני הולך לבית הכנסת ומעמיק במנהגים ובתכנים יהודיים. כשגרתי בירושלים הייתי קם לסליחות.
כמוזיקאי אני עוסק בעשר השנים האחרונות במוזיקה אתנית – מוזיקה הודית, יוונית, טורקית, ערבית. התקרבתי לזה גם דרך הברירה הטבעית. מה שמשך אותי לפיוט הוא שהוא מושר וחי. זה מפגש של מוזיקה וטקסט ומוזיקאים רבים מוצאים בזה הרבה עניין.
והמוזיקה – זו מוזיקה סוף הדרך. מדהימה. עשירה. עולמות מוזיקליים שלמים. זו מוזיקה שהיא גם עממית וגם קלאסית, שרים אותה אנשים מכל הסוגים – לאו דווקא מלומדים, אלא כל מי שגדל על זה.
מה יהיה בסדנה?
הסדנה מאפשרת לכל אחד ולכל אחת להתעמק במוזיקה האתנית היהודית ופותחת שער לחומרים מיוחדים של התרבות היהודית דרך השירה. אנו לומדים לשיר את השיר כפי שהוא עובר מדור לדור. הסדרה עוקבת אחרי מעגל השנה – הפיוטים לחגים ומנסה לחבר לקסיקון של פיוטים. המשתתפים יצאו עם מאגר של פיוטים.
כמה פייטנים ילוו את הסדרה ויציגו מסורות שונות של שירה. רוב הפייטנים הם אנשים צעירים בני עשרים-שלושים, שמלמדים את המסורת שקיבלו בבית אבא, ובבית הכנסת, ושרים מלווים בכלי נגינה. מהם נלמד לשיר את השירים. בנוסף ישתתפו אורחים מתחומים שונים - גם אנשי מוזיקה (כמו אהוד בנאי , הזמרת גילה בשארי) , גם אנשי טקסט (המשוררת חביבה פדיה ) וגם פייטנים (כמו חיים לוק, רוני איש-רן ועוד) שכל אחד נותן את הכיוון שלו.
כמו כן אנחנו מייחדים זמן ל"מדרש פיוט" - להתעמקות בטקסט ולהבנתו. זה עולם שצריך להיכנס אליו, להכיר את מקורות ההשפעה שמהם שואב הפייטן, את העולם ההגותי והתרבותי שבו הוא חי, ואת השפה העשירה שבה הוא כותב.
לצד שירת הקודש, המיועדת במקור לגברים (ואנחנו מלמדים אותה לכולם) , אנו מביאים בסדנה גם שירת נשים – שירים בתימנית, במרוקאית ובלאדינו - על החיים, השמחות, הבעיות של הגבר ושל האישה. מעין שירי חול של נשים.
איך הגעת להנחות את הסדנה?
הסדנה שאני מעביר היא חלק מפרויקט של ארגון "קהילות שרות". ששם לעצמו מטרה לחשוף את אוצרות הפיוט לקהל הרחב. יש קבוצות לימדו בתל-אביב, נתניה, ירושלים, פתח-תקווה ובסוף השנה יחל לפעול גם אתר אינטרנט שיתפקד כ"שער לפיוט". דרכם למדתי במשך כשנה על העולם הזה באמצעות השירה, ובאמצעות חומר עיוני והיסטורי.
איזה קהל מגיע?
הקהל שמגיע הוא מגוון מאוד – החל מחיילים, דרך סטודנטים ועד גיל הפנסיה ובכלל. אנשים בחיפוש שורשים. שרוצים להכיר את התרבות שממנה הם באו. בין התלמידים שלי היו המנצחת של מקהלת שבא, ח"כ לשעבר, נגר, מהנדס, חייל ושתי מורות.
העיסוק בפיוטים הוא חלק מהגל האתני?
הגל האתני לא נגע בדברים האלה בצורה מובלטת. שלמה בר מנגן את זה כבר שנים אבל זה לא הפך לנחלת הכלל של האדם הלא דתי. זה הגיע בהבלחות – אהוד בנאי "רחוב האגס 1" נקמת הטרקטור עשו את "סליחות", מוש בן ארי עשה גרסה לפיוט התימני "שמע האל" וגם אלג`יר הכניסו פיוטים לאלבום האחרון שלהם ( ב"ירח במזל עקרב" ועוד).
במהלך השנים פייטנים הוציאו קלטות - היה שוּק תרבות שלם של העולם הזה, שנחבא מעיני התקשורת והתעסקות הציבורית. חיים לוק, פייטן ממוצא מרוקאי שמופיע במרוקו עם התזמורת של המלך הוציא קלטות כבר לפני עשרים שנה, אבל הוא עזב לאמריקה. לא היה בזמנו עידוד לדבר כזה.
היום יש את התזמורת האנדלוסית שחושפת חומרים כאלה. ויש חנויות בירושלים, וגם בתל-אביב שאפשר לקנות בהן מוזיקה מהסוג הזה.
ספר על המפגש הקרוב..
"השבוע (יום ג`) ייערך מפגש היכרות שיקדים את הסדנה. אנחנו מצויים בעיצומם של הימים הנוראים ולקראת יום כיפור נדון בפיוט "בן האדמה" של אברהם אבן עזרא, זה פיוט לימים הנוראים הסוקר את שנותיו של אדם – מילדות לזקנה. זה פיוט שמתאים לחשבון נפש.
פיוט נוסף שנלמד הוא "עת שערי רצון" מאת אברהם חזן מגירונדי. זה פיוט שעוסק בעקידת יצחק – "עת שערי רצון להיפתח". התקיעה בשופר ביום הכיפורים מזכירה את האיל שהוקרב במקום יצחק על ידי אברהם. האמונה היא שאמונתו הגדולה של אברהם עמידתו בניסיון תקל עלינו את הדין ביום הכיפור.
מפגש ההיכרות יתקיים ב- 21 בספטמבר (יום ג`), ב- 20:00 בהיכל התרבות העירוני בנתניה. מפגשי הסדנה יערכו במקום החל מה- 19 באוקטובר, מדי שבוע. לפרטים נוספים
הילה אהרון בריק
20/09/2004
:תאריך יצירה
|