סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: טל גורדון יענקל’ה רוטבליט יורד מהאנדרטה (פינת גורדון)
 

 
 


ב- 78` נאסר להשמעה לתקופה מסוימת אלבומו הראשון של יענקל’ה רוטבליט, "כך שחררתי את ירושלים", בעילת פציפיזם מוגזם. כמה אבסורדי שעשרים ושש שנים אחר כך זוכה אלבומו השלישי להתעלמות תקשורתית מהסיבות ההפוכות. טל גורדון החליטה לבדוק בעצמה מה השתנה אצל רוטבליט מאז "שיר לשלום".

המילים הן הכוכב המרכזי

בתחילת אוגוסט הוציא רוטבליט את אלבום הסולו השלישי שלו. אני מהמרת שחלק גדול מהקוראים מנסה לשפשף את הזיכרון כדי לחבר את השם לשירים, אז הנה עזרה קטנה: "יש לי יום הולדת"( אחרית הימים), “קפה תורכי”, “אני רואה אותה בדרך לגימנסיה”, “כמה טוב שבאת הביתה”, “אמא אדמה”, “בלדה בין כוכבים”, “סוס עץ”, “שלום חבר”, “דברים שרציתי לומר”, “אני שוכב לי על הגב”, “חוזה לך ברח”, “השיר שהוא שר לי בגשם”, “בלדה לעוזב קיבוץ”, “דוקטור יארינג”, “לוח וגיר”, “הגיטרה”, “איך הגלגל מסתובב”, “רואים רחוק רואים שקוף”, “אחרי עשרים שנה”, “באה מאהבה”, “שבתות וחגים”, “דרכנו” וכמובן, “שיר לשלום”. עכשיו הבנתם מי זה רוטבליט?

השירים ברשימה הזאת הם רק חלק מהשירים שלהם רקח רוטבליט את הטקסטים. לפעמים קדמו המילים למנגינות, ולפעמים הוא קיבל מנגינה ושזר לתוכה את המילים שהושרו בפי אבות המזון הישראליים, משמוליק קראוס ועד אריק איינשטיין, מקורין אלאל ועד שלמה ארצי, מאריאל זילבר ועד מתי כספי. כך או כך, כאן, שם ובכל מקום בארץ-ישראל, תמצאו אותו בכל פינה וזווית.

כמו באלבום בשני אלבומיו הקודמים, גם בסולו השלישי והחדש, עם כל הכבוד למנגינות (ויש כבוד) המילים הן הכוכב המרכזי. על מצע מוזיקלי של רוק בסיסי, מה שנקרא “אולד סקול”, הן מזדהרות חזקות, שוצפות, ברורות, בהירות ומלאות בשלות, מביאות את סיפורו של רוטבליט, החל מאובדן הרגל ("תזיז את התחת אמר לי השד, רק על רגל אחת הבנאדם רוקד") ועד בגידת האוהבת ואובדן האהבה.

ענן כבד של התעלמות תקשורתית

מעטים מאד כותבים כאלה נשארו לנו היום, להטוטני השפה, אשפי המילים, קוסמי המשפטים החכמים. הטקסטים שלו ארוכים פי שלושה מהאורך שתמצאו באלבומים ישראליים אחרים, וברור שהם מרכז היצירה, וגם אם הקורא לא מסכים עם כל עמדותיו של הכותב, אי אפשר להתעלם מחוכמתם, כוחם ויופיים.

בניגוד לנעמי שמר, שכתבה במו שיריה את האתוס הציוני החדש, רוטבליט, שאיבד את רגלו במלחמת ששת הימים, ייצג בכתיבתו את הדור הצעיר, הזרוק, הבוהמייני , שוחר השלום, של שנות השבעים. אך בדומה לשמר שהוקעה תקשורתית כשהעזה רחמנא לצלן להביע את עמדותיה הפוליטיות הימניות, גם רוטבליט משלם עכשיו את המחיר על שינוי עמדותיו כך שענן כבד של התעלמות תקשורתית מרחף מעל היופי הטקסטואלי שמציע האלבום החדש שלו, שהוא מכנה בשם "אופרטה נבואית".

שמאלנית ככל שאהיה, קשה לי להמנע מלהרהר ביחד אתו בשאלה האם היחס היה אחר אם המשורר היה ממשיך להנפיק טקסטים שמזכירים יותר את “שיר לשלום” מאשר את עמדותיו החדשות.

"אנחנו לא חיים בפלורליזם"

"אני יודע שכל הרשת רטטה בפורומים ובתגובות", אומר רוטבליט השבוע, "אנשים כל הזמן שאלו מה קרה לי ודברים כאלה. בתקשורת המסורתית לא יודעים איך לעכל דבר כזה. אין פה מקום לאמירות שיש בהם ממש, שהן לא לעיסת מסטיק מוזיקלית ולא קלישאות וסיסמאות פלקטיות כאלה או אחרות של בעד או נגד, וכל הטריפ הזה של כמיהה לשלום. לתקשורת הרדיו, נניח, אין את הכלים להתמודד עם זה. זה קשה למאזינים, זה דורש הקשבה. זה לא משהו שמזדמזם לך באוזן בכיף. זה משהו שצריך לפתוח אותו כמו שקוראים שירה, או משהו מורכב יותר מאשר בית ופזמון חוזר".

- אתה לא חושב שאם היית מציג עמדות אחרות היחס היה אחר?

"אני לא בטוח. מצד אחד, שני האלבומים הקודמים שלי קיבלו את חותמת הכשרות של השמאל אבל אני לא בטוח שקיבלו אותם יותר טוב. מצד שני, עיתון כמו הארץ, עד היום למיטב ידיעתי, התעלם מהסינגל שהוצאתי, וחוץ מכמה הערות של כותבים, התעלם גם מהוצאת האלבום. יש אנשים שאתה לא קיים אצלם לפעמים אם אתה לא משרת את המטרה שלהם".

- ואיך בנאדם מרגיש כשהוא מבין שאם הוא לא מביע את הדעה ה”נכונה” הוא מוחרם ככה?

"זה מקומם. זה ממוטט אותך. יש אנשים שמפסיקים פתאום לדבר אתך. אם הייתי עובר ניתוח לשינוי מין הם היו מחבקים אותי ומקבלים אותי כליברל גדול, אבל אם אתה עובר לדעה פוליטית אחרת, זה סוף העולם מבחינתם. אנחנו לא חיים בשום פלורליזם. אנחנו חיים עם שקר אחד גדול ומוסכם, או שניים. אבל כשיש לי מה לומר - אני יורד מהאנדרטה ".

"השלום הוא סוג של הונאה"

באלבום הראשון שלו, כתב רוטבליט: "עוד נצחון, אין בו עתיד, אז איך זה לשחק בצד המפסיד?/ עכשיו אתה יודע, אז תגיד - מה למדת?./. איך זה מול פני המלחמה? איך נראית האמת כשהיא עירומה " (“נאום הגבר”).

באלבום החדש אפשר למצוא שורות כמו: "כל חבר קיבוץ פושט רגל על חורבות כפר ערבי נטוש נהיה לי יפה נפש ליברלי/ ואני אויב העם בונה על אדמה כבושה אימפריה קולוניאלית/ הם רוצים לראות אותי הולך חפוי ראש לבוש שק ואפר מהריסות ביתי / והמשורר משיח מוניס היא רמת אביב יכתוב לניו יורק טיימס על צדק פיוטי". (“שיר ארצישראל”)

- לפני עשרים ומשהו שנה היית אתה המשורר ההוא שכתב לניו יורק טיימס על צדק פיוטי. מה בעצם גרם לך לשינוי הגדול בדעות?

"כשהייתי צעיר ותמים, ששת הימים הייתה מלחמה שנתפסה כמלחמת מגן הרואית עם תוצאות שהיו כל כך מזהירות שעד היום אנחנו אוכלים את הפירות... את שיר לשלום כתבתי אחרי אובדן הרגל שלי ומתוך המחשבה שאוקיי, נפצעתי, לא נפצעתי, הגיע הזמן לעשות שלום. חשבתי שהרצון מצוי. שתי מדינות, שני עמים, כל המשפטים האלה שנמצאים בשירים רבים שלי שהפכו למוצרי דגל של התקווה הזאת.

כל הדבר הזה התנפץ. המפץ הגדול של כל החלומות והאשליות של אוסלו, קמפ דיויד, שלום, סוף סכסוך, הללויה, מהיום שהתחילה האינתיפאדה, בארבע השנים האלה של אלימות שאנחנו חיים, היה ברור שהסיפור נגמר והשלום היה סוג של הונאה שיש לנו חלק גדול בטיפוח שלה מתוך תקווה תמימה, או מתוך סירוב לקרוא את המציאות, מתוך אלף ואחד דברים. בשבילי זה היה משבר אחד גדול.

זה לא אומר שהחלפתי את דעותיי. זה לא שעברתי את הכביש או משהו. אנחנו כולנו באותה סירה פה בעניין הזה. הבעיה היא שאנחנו מנדנדים אותה לשני הצדדים לבד. כדאי להתמודד עם זה ולראות מה אפשר להציל. גם החלום של הצד השני (הימני), התנפץ, את רואה מה קורה היום. אז יש לי הרבה אמפטיה לאותם אנשים שהשמאל מטפח כלפיהם את השנאה ואת המחשבה שהם אויבי השלום והם הגורמים לזה ששערי גן עדן עדיין לא נפתחו".

"תמיד אפשר להאשים את המתנחלים"

- מול חד הצדדיות של התקשורת כלפי עמדות כמו שלך, אתה מסוגל עדיין לראות את העוולות שנעשות משני הצדדים, או שהפכת גם אתה חד צדדי?

"ודאי שאני יכול לקבל בסבלנות. מה זה דמוקרטיה אם לא כך? אין צד שלא סובל מהעניין. שני הצדדים סובלים. אני פשוט בא להאיר את עינייך ולפכח אותך מאשליות, מפני שמאוד קל להיות בבועה התל-אביבית ולחשוב שמעבר לירקון ולהרי החושך מפריעים לנו לשמוח ולהיות אור המערב במזרח, וחיים בתוך בועה שסגורה על עצמה ומשקרת את עצמה מהבוקר עד הערב ועד שלא נופל הטיל הראשון היא יכולה להמשיך לחכות, וכשזה קורה יש תמיד את המתנחלים להאשים אותם..."

- לא פעם שינוי עמדות כזה נגמר בחזרה בתשובה של האמן. גם אתה בדרך לשם?

"אני לא חושב שזו התקרבות לדת. אני ישראלי יהודי, ואני איש של מילים. לכן אני קשור לשפה הזאת מכל הוויתה, החל מהתנ"ך ועד כל מה שנקרא בעברית, בניגוד לישראליות שחושבת שהיא מספיקה לעצמה. היה לי הרבה פעמים נוח לחשוב שהישראליות מספיקה לעצמה, אבל אני חושב שהיא עדיין שיזוף קל על העור היהודי. העם היהודי מאוד מעניין אותי ואני מאוד קרוב למחשבות האלה. אולי זה חלק מהתהליך".

"היה לי דחוף להגיד דברים"

- בדרך כלל אתה כותב לאמנים אחרים. איך בעצם נולד התקליט הזה?

"זה בא לי במפתיע כל התקליט הזה, זה היריון לא מתוכנן. לא התכוונתי לעשות תקליט. הוא פתאום בא. היה לי דחוף להגיד דברים שאנשים לא רוצים להגיד אותם, או לא תופסים אותם כמוני. הכתיבה הייתה מאוד מהירה, פתאום ביום אחד זה פרץ, תוך שבועיים הכל היה כתוב, ותוך חמישה חודשים הכל היה עשוי ומוכן ומוקלט.

עבדתי עם חבורה של אנשים צעירים מאד. את בועז ריינשרייבר (גיטרות והפקה מוזיקלית ביחד עם גדי רונן) הכרתי דרך דודו אלהרר. עשינו בזמנו איזה ערב קטן של שירה בציבור למתקדמים... כשהתאספו השירים לתקליט חזרתי לבועז, שלו ולחברו גדי רונן (חברי להקת דבק) יש אולפן קטן במושב ניר צבי , ומסתבר שבמושב הזה גרים מוזיקאים מדהימים כמו אייל ועופר גנור למשל שמשתתפים באלבום.

היינו מאד נלהבים ומסורים לעניין, עבדנו שעות וימים ככה בלי חשבון, באווירה כפרית כזאת, זרוקה, ודי במהירות הוצאנו את זה. אחרי החגים אני אתחיל לחשוב גם על מופע, ואני מקוה שהפעם תהיה יותר המשכיות כי אני מתכוון להקליט חלק ב` ואולי עוד חלקים של אותו אלבום".

"הישראליות שהדור שלי ביטא – מתנפצת"

- "בהרי ישימון אתה עוד שווה אלף פלוס מע"מ... צפונה משם אתה גמור" אתה כותב בפתיח לאלבום. למה התכוונת במשפט הזה?

"אני שייך לדור נכחד, לא? אנחנו ותיקי הזמר העברי והשירים שלנו כבר נלעסו, והסגנונות המוזיקלים משתנים, ודורות צעירים גדלים, וכשהישראליות שאנחנו ביטאנו מתנפצת, כי פעם היה לזה קהל והיום.. רוב חברינו לעבודה, חוץ מהכוכבים הגדולים מאד, את יודעת איך הם מקוששים את פרנסתם..."

- אבל דווקא עכשיו נראה שהגל הנוסטלגי אמור להיטיב עם בני הדור שלך, לא?

"נוסטלגיה כל פעם באה בגלים כאלה. נעמי שמר המנוחה צלצלה אלי בזמנו, כשהייתה ההצלחה המחודשת של “דרכנו”, ואמרה לי, `תראה איך שאנשים צריכים פתאום את הביחד שהם כל כך זלזלו בו, עד שלקחו שיר אהבה אישי לגמרי ועשו אותו להמנון הביחד הלאומי`".

"תעשיית התקליטים מתפרקת"

- ומה דעתך על הדור הצעיר יותר של הכותבים?

"אני מעט מאד מכיר. פה ושם שומע איזה שיר. כל התעשייה הזאת של התקליטים מתפרקת, הכל לובש פנים חדשות שאני לא יודע מה תהיינה, אבל עוד לא ממש ראיתי מאורות גדולים..."

- אתה מגדיר את עצמך פזמונאי או משורר? למה אתה לא מוציא למשל ספרי שירה?

"אני אדם שכותב, וקורה שגם שר את השירים שלו. אני כותב רק שירים שמושרים. זה מה שאני כנראה. אם היו לי שירים לפרסום בספר הייתי מוציא אותם. בדרך כלל אני כותב פזמונים, אבל אני מקוה שאני עובר את הגדר בין פזמונאות לשירה".

- ואיך נראים חייו של משורר/פזמונאי בארץ? אתה פשוט קם כל בוקר וכותב? בזה אתה מתעסק כל הזמן?

"מה, השתגעת?! אצלי זה בא בדרך כלל בגלים. מדי כמה זמן משהו שהצטבר יוצא החוצה. פה ושם אני כותב כשפונים אלי בהזמנה. שאר הזמן אני בספיגה..."

יענקל’ה רוטבליט – "מדינת היהודים/ קטעים" (האלבום הכפול, חלק א`) , NMC

האתר של יענקל`ה רוטבליט




22/09/2004   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (7 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
7. כשמתנחלים במוזיקה, שירים נהפכים להיות כמו השטחים - חומר מת וחסר תקווה
נחום , (26/09/2004)
6. איזה קשקוש. שינוי דעה לא אומר להתבגר, ואני לא מסכים עם
גל , (25/09/2004)
5. כל הכבוד יענק'לה, התבגרת
עינת , (24/09/2004)
4. איזה שירים מדהימים האיש הזה כתב.
גילת , (23/09/2004) (לת)
3. עוד כתבה נפלאה מבית גורדן.
, (23/09/2004) (לת)
2. עוד כתבה נפלאה מבית גורדון. תודה
עירי , (23/09/2004) (לת)
1. הגיע הזמן כבר לקבל דעות שונות משל התקשורת השמאלנית.
שלי , (23/09/2004) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע