שיטוטים חסרי תכלית בתל-אביב הולידו את אלבומו הרביעי של גלעד כהנא. על חוסר התכלית כתכלית
"אין ספק שהעברית היא שפת האלפא שלי"
they say I have his sense of humor/ they say I have his voice/ when he was my age/ he destroyed a couple of bridges with/ dynamite/ and I thought we were the opposite/ soldier and a poet/ but I was wrong/ and now I know the truth/ I am him/ exactly when he’s gone (“Independence Day”, מילים ולחן: גלעד כהנא) מכסה הביוב עם הכיתוב "תל אביב-יפו" על הצד האחורי של העטיפה, והכותרת THE WALKING MANעל העטיפה הקדמית, מספרים את סיפור אלבום הסולו הרביעי של גלעד כהנא ("ג`ירפות"). מפתיע קצת השילוב בין הרחובות הכל כך תל אביביים שמאכלסים את שירי האלבום לבין הכתיבה והשירה באנגלית (למרות השליטה הפנומנלית של האיש בעברית, שבאה לידי ביטוי באלבומי להקת האם וגם בספר שירים חדש שיצא במקביל לאלבום). לכך מצטרפת גם הבחירה לכתוב את אחד משיריו האישיים ביותר עד היום , independence day, השיר על אביו המת, בשפה שעוזרת לו אולי להרחיק את עצמו קצת מהמילים הטעונות רגשית. "יכול להיות, בדיעבד הניתוח שלך הגיוני", אומר כהנא. "אני פשוט לא נוטה לנתח את הדברים האלה כי לרוב אני כותב כבר את השיר הבא. בואי נאמר שמילת המפתח פה היא `הבחירה`. אני לא בוחר כלום ביצירה שלי. הבחירות שלי מאוד מועטות. המוח משמש אצלי כמזכירה בתחום היצירה. זה לא שהוא לא חשוב, אבל הוא לא משמש בתפקיד מרכזי. מה שאני מרגיש ביום יום זה שהשירים באים ובוחרים אותי שאני אכתוב אותם. קורה לי הרבה פעמים שאני יושב לכתוב על דבר אחד וכותב על דבר אחר, בא נורא עצוב ויוצא שיר שמח, בא שמח ויוצא שיר עצוב. אין חוקיות. אני לא מרגיש שליטה. "הכתיבה באנגלית היא לא בחירה. אני דו לשוני, נולדתי במקסיקו סיטי, חונכתי בבית ספר בריטי, כולל סרגלים על היד כשאתה לא מתנהג כמו שצריך, והאנגלית היא שפת אם שנייה שלי. זה גם לא התקליט הראשון שלי באנגלית, הוצאתי כבר את The Promised Landing באנגלית, אבל אין ספק שהעברית היא שפת האלפא שלי. היא השפה הבכירה, האהובה, אם הייתי מורמוני היא זו שהייתה מחליטה את ההחלטות בבית. אבל אני עשוי גם באנגלית, אין מה לעשות. אני משער שיש סיבה שהשיר הזה נכתב באנגלית, אבל אני לא בוחר בה. האלבום הזה הוא אלבום ישראלי נקודה. הכל ישראלי בו. אבל אני מרגיש שאני מספר את הסיפור שלי, שלך, את הסיפור הישראלי, בשפה אחרת, וזה יוצר משהו מעניין". הליכות חסרות תכלית “fingers golden from amba/ turn the bottle of wine upside down/ refusing to believe its empty/ in the market they call him ‘schnitzel’/ never angry if he’s hungry/ on the contrary/ his mind is lucid to smile/ proud of the gold in his teeth” (“Schnitzel”, מילים ולחן: גלעד כהנא) צלילים אורבניים יוצרים מרקם של רוק עירוני לא משויף המלווה את עין המצלמה של כהנא, כשהוא לוכד, כביכול ללא מעורבות, את הרגעים העירוניים הטבועים בזיכרון הקולקטיבי של כל מי שרגליו חולפות פעם אחר פעם על פני דמויות ומצבים קבועים עד כדי שקיפות שגרים בהם, מדבר אותם כמו שהם, בשפתם האגבית, בחוסר המשמעות שיוצר את המשמעות, או "חוסר התכלית שהוא התכלית" כפי שהוא מגדיר את המסע שלו אל האלבום הנוכחי. "לפני שנתיים וקצת הגעתי באיזה מובן לדד אנד בחיים שלי. משהו פנימי שגרם לזה שלא יכולתי לסבול שום פרמטר בחיים שלי, והייתי חייב איזה שינוי. לא יכולתי לשמוע כבר את ההדהוד של עצמי, לא יכולתי יותר, והייתי חייב לברוח מעצמי, דבר שהוא קשה, כי לאן שלא תברח אתה הולך איתך, אבל באופן אינסטינקטיבי פשוט קמתי ויצאתי מהבית, ועמדתי בחוץ, ופתאום הבנתי שהמעשה הזה, שהוא לכאורה מאוד קטן - כי לרוב כשאתה יוצא מהבית אתה הולך לאנשהו, לרוב יש לך מטרה, בתרבות שלנו אם אתה יוצא מ-A , תמיד יהיה B - ופתאום לא היה לי B, לא היה לי לאן ללכת. ברגע הזה הרמתי עיניים בחוסר אונים, לקבל קצת ישועה, וראיתי מנוף שהצביע אל הים. `מנוף מצביע אל הים` זה גם שם הספר שהוצאתי עכשיו. the walking manהוא האיש המשוטט הזה, שבעצם בתוך השוטטות חסרת התכלית התחיל להיחשף לכל מיני סיפורים קטנים שמתרחשים בעיר שלו. באופן מקרי לחלוטין, הספר, שלא יועד לצאת באותו תאריך של האלבום, יצא באותו תאריך, ובעצם אלה שני פרויקטים שנובעים מאותה חוויה חזקה, שהיא הליכות חסרות תכלית. באלבום יש כמה שירים שמופיעים גם בספר בעברית ונכתבו מחדש לאלבום באנגלית". הביוב הסמוי מן העין “rises up/ walks to her/ he says he’s a lifeguard/ during the summer/ she doesn’t want him to sit beside her/ he returns to his spot/ breaks up into three parts/ his face towards her” (“Lifeguard”, מילים ולחן גלעד כהנא) אל השיטוטים הרגליים הצטרפו גם שיטוטים אינטרנטיים שבהם אסף כהנא צילומים של מכסי ביוב מהעולם כולו, שהפכו, יחד עם המכסה התל אביבי, למוטיב המוביל של חוברת האלבום. "יש אחד מישראל, אחד משיקגו, מספרד, מיפן, מסין, עברתי על עשרת אלפים תמונות של ביובים, ואז פניתי לצלמים וביקשתי רשות להשתמש בתמונות שלהם, כך שיש פה בעצם עבודות של עשרה צלמים מכל העולם (בעיצוב madeyoutalk.com – ט.ג.). הביוב מבחינתי הוא בעצם הסמוי מן העין. העניין היפה בשיטוט חסר תכלית הוא שפתאום מתגלים לך הדברים שסמויים מן העין ביום יום. כשאתה מונחה מטרה אתה לא רואה ימין ושמאל, אתה הולך קדימה, למטרה, לפגישה, לעבודה, לאוכל המהיר, אבל כשאין לך B, רק A, כל נקודה בדרך היא המטרה. חוסר התכלית כתכלית". אתה עדיין ממשיך ללכת, גם היום? "כשאני יכול. מאז שנולדה בתי היקרה יש פחות זמן, אבל אני משער שזה משהו שילווה אותי כל החיים. זו מתנה. פעילויות חסרות תכלית ממש מצילות את הבנאדם. וזה משהו כל כך קטן. אני לא אומר פה איזה משהו גדול, `תעשה מדיטציות שעתיים ביום`, `תשתקו שבועיים`, לא משהו גדול. פשוט תעשה משהו חסר תכלית. אומר את זה לעצמי, כן, זה לא שנהייתי פתאום איזה קרוסיידר של זה, אבל בסופו של דבר, הביובים בדיוק מתאימים לזה מבחינת הדימוי. לרוב הם סמויים מן העין, אתה לא רואה אותם, הם שם, ואתה לוקח אותם כמובן מאליו. פתאום כשאתה מתעכב עליהם אתה רואה שיש להם צורות, יש להם אופי. יש ביובים בעולם שאת מתה. דברים יפים ברמות שאי אפשר לתאר. ביפן יש ביובים שהייתי שם על הקיר. בספרד, בסין, אמנות שלמה מסתתרת מתחת לרגליים, וזו אמנות יעילה, המטרה שלה לכסות את הביוב. בסופו של דבר ההליכות הקטנות האלה, חסרות התכלית, מגלות לך את הדרמות הקטנות שנמצאות מתחת לאף". התחלנו את הריאיון עם השיר על אביך, וזה מוביל להורות החדשה יחסית שלך, ולשאלה הבלתי נמנעת על ההשפעה של השינוי הזה על היצירה שלך "בגדול זה משנה הכל, אבל זה עוד חדש לי, חמישה חודשים. אני חושב שאנחנו ממש בהתחלה. עוד ייקרו הרבה דברים שעוד יצופו, התובנות לא מיידיות. אני יכול להגיד שאני מאוהב בצורה באמת מגוחכת. זה פשוט בלתי נסבל. התחושה היא, בגדול, שאני שומע את הנימים של הלב שלי כל יום נקרעים קצת, כי אין שם מקום להכיל". בימים אלה החל כהנא את הופעות האלבום החדש, עם הרכב שכולל את אסי בן סימון בגיטרות, יהוא ירון על הבס, גיורי פוליטי בתופים ונועה גולנסקי באקוסטית, פרקשן וקולות. גלעד כהנא יופיע ביום חמישי, 16 ביולי 2009 ב-21:30 במועדון הבארבי בתל-אביב.
09/07/2009
:תאריך יצירה
|