|
|
את `תקלה במנגנון ההדחקה` כתבתי ושרתי בסוף שנות הארבעים שלי, והיום אני הולך לשיר את זה על במה בגיל חמישים ואחת. אני כבר קיים לגמרי בתוך עצמי, אני יודע איך להתחבר אליו... זו כתיבה מהסתכלות מהצד ופנימה.. זה בפירוש עניין של הדהוד פנימי שמתגבש. זה אחרת מאשר כשאתה בלגן מהלך, שרק מרגיש אבל לא יודע מה הוא מרגיש"
|
|
|
|
המופע לזכרו של ז`אן ז`אק גולדברג ז"ל הצית מחדש את האנרגיות היצירתיות של רונן בן-טל וחברי ההרכב
מוזיקאי וכותב שמפיק לאחרים
"אתמול הופעת לי בחלום/ עם ג`ריקן מלא בדלק/ דיברת איתי על אש קטנה/ קולך הציף את כל החדר/ שפכת לי נפט על המיטה/ אמרת לי רק תישן בשקט/ 3 ימים האש דלקה/ 3 ימים האש שורפת" ("ג`ריקן", מילים ולחן: רונן בן-טל, מתוך "תיקיות")
בן-טל, במילעיל. רונן בן-טל. אם היית צריך בסוף שנות השמונים, להקה, נגן, מפיק מוזיקלי או שעות אולפן, בן-טל - שהפיק רבות מלהקות התקופה, ביניהן "נוער שוליים", "פונצ`" ו"אפור גשום" - ואולפני די.בי. בבעלותו- היו בין הצמתים הראשיים שבהם עברת. אני, למשל, "קיבלתי" ממנו את אמיר צורף כשחיפשתי גיטריסט שיהיה הפרטנר שלי לכתיבת השירים לאלבום הראשון שהוצאתי, והייתי אחת מתוך באמת מאות אנשים שהשתמשו בשירותיו של רונן בצורה דומה. אבל בו בזמן, אותו בן-טל היה גם חבר פעיל בהרכבים כמו "כרומוזום 2" (עם פורטיס, נועם הלוי, יקי אבימור, רונה ורד ודיויד גרוואי), "4-טיס וחברים" (עם פורטיס, אלי אברמוב, עובד אפרת וז`אן ז`אק גולדברג ז"ל), "ז`אן קונפליקט" (עם פורטיס, גולדברג ואבימור), הרכב שבהופעותיו התארחו אמנים כמו מלכה שפיגל, ברי סחרוף, מיכה מרגלית ותמי גלבץ. ב-89` הוציא בן-טל את אלבום הסולו שלו "תיקיות" וב-91 ` יצא "אחד מול אחד", האלבום של להקתו "אור כשדים". בשני האלבומים כתב את מרבית השירים. כעת יוצאים שני האלבומים כחלק מהמארז "שקיות", הכולל פרט להם גם את אלבום הסולו החדש שלו, "תקלה במנגנון ההדחקה". את האלבום החדש בן-טל הפיק מוזיקלית יחד עם שי להב, איש הקספרים ומשתתף בו גם דודי לוי, מי שהיה שותפו ל"אור כשדים" (ביחד עם עובד אפרת והמתופף ז`אן ז`אק גולדברג ז"ל). המופע שנערך לזכרו של גולדברג בינואר האחרון הצית מחדש את האנרגיות היצירתיות של חברי "אור כשדים" שחוזרים כעת לפעולה עם המתופף ניר מנצור שמחליף את גולדברג בעמדת התופים. ב-5 באוגוסט יערוך ההרכב את המופע הראשון שלו בבארבי תל-אביב ויחגוג, באותה הזדמנות, את השקת המארז החדש, שיימכר לראשונה בערב המופע. אחרי המופע תוכלו לרכוש את המארז בחנויות האוזן השלישית. "הכל התחיל מזה שרציתי לעשות מוזיקה, ואכן עשיתי", מספר בן-טל רגע לפני שהוא יוצא לחזרה לקראת המופע בבארבי. "התחלתי עם `כרומוזום 2 ` ב-81, ואחר כך עם `4-טיס וחברים`, הרכב שהופיע כמה חודשים בפינגווין, ואחר כך עשינו את `ז`אן קונפליקט`. בתקופת `4-טיס וחברים` אמא שלי נפטרה בגיל מאוד צעיר, והשאירה לי מרתף בשדרות חן. קראו לה דבורה בן טל (די.בי.), ואני תמיד הייתי כזה בנאדם פרקטי, איך שהתחלתי לעשות מוזיקה למשל קניתי ארבעה ערוצים ותמיד הייתי מקליט בבית, והיה לי ברור שאני הולך לעשות שם אולפן לחברים ולהקליט את המוזיקה שלנו, כי אף אחד לא חשב אז ללכת לחברות תקליטים וכאלה. "באותה תקופה ז`אן ז`אק ניגן לפרנסתו עם `האחים והאחיות`, והמנהיג של הלהקה, מוני ארנון, היה אז טכנאי באולפני קיסר. במקום לשלם לז`אק על איזה הופעה הוא אמר לו, בוא, תקליט פה ארבע שעות עם הלהקה שלך. אחרי יום ההקלטות הזה החלטתי לעשות אולפן של 16 ערוצים, לא מתוך כוונה להיות אולפן מסחרי אלא כדי לא להיות תלוי באף אחד. המשכנו חזק עם המוזיקה, והאולפן לאט לאט הוכיח את עצמו, והבנתי שאני מתחיל להתפרנס ממשהו, אבל אף פעם לא עשיתי הפרדה בין זה שאני מוזיקאי וכותב, לבין הרצון שלי לעבוד באולפן וכמפיק של אנשים אחרים". "הקונספט של רוק, חומוס וצ`יפס ולא נראה לי מתאים" "את שוכבת במיטה עיניים עצומות/ מכשירים מצפצפים ובידיים צינורות/ בטיפול נמרץ אני מחזיק לך את היד/ ואת שואלת למה השארת אותי לבד/ שמונה שעות בחדר המתנה/ הלכתי הביתה כשחזרתי הוא יצא/ אמר לי זהו זה תלוי רק בה/ את שלי אני עשיתי ועכשיו זה תורה/ לנצח את המלאך/ להציל אותך/ קיבלת במתנה/ את החיים במתנה" ("מתנה", מילים ולחן: רונן בן-טל, מתוך "תקלה במנגנון ההדחקה") לצד הקמת אולפן די.בי. שמתפקד כאולפן מצליח כבר עשרים ושבע שנים, ניגן בן-טל עם אמנים רבים, הפיק להקות ואמנים, והוציא, כאמור, את אלבום הסולו שלו והאלבום היחיד של "אור כשדים". מאז לקח הפסקה של יותר מעשר שנים מכתיבת שירים, ובשנים האחרונות הוא עוסק, פרט לאולפן, בהפקת סרטי קולנוע וסרטים דוקומנטריים. "יום אחד החלטתי שזהו. מתישהו בתחילת 92` הבנתי שאת מה שהיה לי להגיד אמרתי. בדיוק רוקסן התחיל לקרות, ואחר כך הלוגוס, ולי לא התאים להופיע במקומות קטנים שבהם אוכלים לך מול הפנים. הקונספט של רוק חומוס וצ`יפס לא נראה לי מתאים. הייתי רגיל שמועדונים זה סליז, חושך, ווליום. לוגוס זה סבבה, הרבה מהלהקות שעבדתי איתן הופיעו בלוגוס, אבל לי אישית זה לא התאים, ובצניעות אמרתי, עד כאן, והמשכתי לעבוד בפול ווליום עם אמנים כמפיק או כאמרגן, אבל התחושה שאת מה שיש לי להגיד אמרתי החזיקה לא מעט זמן. "המשכתי לעשות דברים יצירתיים אחרים אבל מלכתוב שירים ולהופיע לקחתי הפסקה של יותר מעשר שנים, וב-2003 התחילו לצאת ממני שירים. `מתנה` היה השיר הראשון, וזה פתח מין שטף כזה". "אשתי לשעבר, תמי גלבץ, חלתה במחלה נוראית", הוא מספר על "מתנה", "ובנס, בניתוח מדהים ומסובך, החיים שלה ניצלו, והייתי שם מאוד מאוד לידה לאורך הרבה זמן. אחרי איזה שנתיים, הבנתי בדיעבד, שהדרך היחידה שלי להוציא את זה כנראה הייתה לכתוב שיר ולהקליט אותו עם חברים. לא חשבתי שאני הולך מעכשיו לכתוב ולהקליט תקליט, אבל זה היה השיר הראשון. "לאורך ארבע שנים הקלטתי את השירים עם חברים, אבל לא היו לי שום תכניות ענייניות חוץ מהחוויה של לכתוב את השירים ואחר כך לשיר אותם, ללא מחשבות להוציא את זה, עד הערב לזכרו של ז`אק בינואר השנה. הוזמנו להופיע שם, ואמרתי, אם דודי ועובד בעניין אז גם אני, אבל הייתי הכי סקפטי. עשינו חזרה ובאנו להופעה, וקרה שם משהו בלתי ייאמן, כי היו שם טונות של אנשים שחיכו לנו והכירו את השירים, וכל התחושות של לבוא ולשיר שירים מלפני עשרים שנה, שזה פתטי, נעלמו בשנייה אצל כולנו בלי שנדבר על זה בכלל. "כשירדנו מהבמה דודי אמר, `תקשיב טוב, אתה מוציא מחדש את `תיקיות` ו`אור כשדים`, גומר את התקליט החדש שלך ומוציא אותו, אנחנו עושים הופעה חגיגית של `אור כשדים`, ואז אתה מתחיל לחשוב מה הלאה`. על המקום אמרתי, מה שאתה רוצה. לא חשבתי כלום, רק עשיתי". הדהוד פנימי שמתגבש "העיר הייתה ריקה ומלאה עשן/ ראיתי את מפיסטו ממלא אוויר בגלגלים/ בפיאט אונו ישנה נוסע בלי מזגן/ (...)/ אמר תשמע אני מפיסטו אני לא לוקח אחריות/ לא על המצב שלך ולא על כל המציאות/ ואז בבת אחת יצא הרצח במבט/ הפירסינג בלשון נראה כמו קילשון/ ואז נזכרתי שהרי הוא השטן/ עושה לי אחיזת עיניים של פקיד כזה קטן" ("מפיסטו", מילים ולחן: רונן בן-טל, מתוך "תקלה במנגנון ההדחקה") בדומה למפגשים לא מעטים עם מוזיקת העבר, ציפיתי גם מהאלבום הוותיק של "אור כשדים" לייצר היום תחושות נוסטלגיות בלבד שלא יעמדו בפני השנים שעברו, והתכוננתי בעיקר להשתעשע מצורת השירה המנוכרת והדרמטית ומהסאונד שמאפיין את התקופה והסצנה האמורים, מה שהפך את המפגש עם "אחד מול אחד" למפתיע. נדמה שדווקא היום, ללא הדי התקופה שהדהדו בין השורות והעשייה היצירתית של חברי הלהקה, מקבלים שירי האלבום כוח אמיתי יותר ועומדים בפני עצמם, מוכיחים שהמבט הנוסטלגי מזייף, פעם לטוב, פעם לרע. "ההופעה הכי ארוכה של אור כשדים הייתה של עשרה שירים", אומר בן-טל, "הפעם נשיר שירים מכל שלושת האלבומים. בינתיים, אני יכול להעיד, ואני ממש בדרך לחזרה על המופע, יש אנרגיה מדהימה. כולם באים לזה רק מאהבה ומכיף, אין פה שום עניין אחר. בהתכוונות שלנו אנחנו רוצים לחזור לעבוד. זה לא תלוי רק בנו, זה תלוי בהחלט גם בדרישה, אבל הרעיון הוא שהלהקה חוזרת לעבוד, בלי תכנית ברורה. בשביל שלהקה תתקיים צריך שירים, מעבר לקודמים, אז נכון שיש את האלבום החדש ואנחנו הולכים לעשות חמישה שירים ממנו בהופעה, ויש התלהבות עצומה אצל כולם". השנים שעברו מחלחלות בצורה ברורה גם לאלבום החדש של בן-טל, "תקלה במנגנון ההדחקה", עם שירים כמו "מתנה קטנה", "מתנה", "מודה אני לפניך", "מאחורי הדלת שלך" ו"הרעל והדבש", סיפורים יפהפיים וצובטי לב על חברים שכבר אינם וכאבים שלא הולכים לשום מקום, והכעס הישן שמיטיב לחלחל גם לשירים החדשים. "`תיקיות` זה בסוף שנות העשרים שלי. לא הייתי קיים, חיפשתי את עצמי תוך כדי עשייה", אומר בן-טל כשאני מנסה לברר לעצמי ביחד איתו את הדבר הזה שנקרא בשלות. "בתקע חשמלי יש פלוס מינוס ואדמה, ולא היה אז את האדמה. ב`אור כשדים` זה כבר התחיל להתגבש אבל זה עוד לא היה ממש. את `תקלה במנגנון ההדחקה` כתבתי ושרתי בסוף שנות הארבעים שלי, והיום אני הולך לשיר את זה על במה בגיל חמישים ואחת. אני כבר קיים לגמרי בתוך עצמי, אני יודע איך להתחבר אליו. "לשירים ב`תקלה` יש פרספקטיבה, ב`תיקיות` עוד אין פרספקטיבה. אתה כותב מתוך הפלונטר של עצמך. ב`אחד מול אחד` אתה כותב אולי מהסתכלות קצת פנימה, אבל את `תקלה` אני כותב בהסתכלות מהצד ופנימה. זה לא דברים שיש בגילאים צעירים, זה בפירוש עניין של הדהוד פנימי שמתגבש. זה אחרת מאשר כשאתה בלגן מהלך, שרק מרגיש אבל לא יודע מה הוא מרגיש. אני לא יודע אם זה יותר טוב, אבל זה אחר". הופעה חגיגית של "אור כשדים" והשקת האלבום המשולש "שקיות" , תיערך ב- 5 באוגוסט ב-22:00 במועדון הבארבי תל-אביב.
30/07/2009
:תאריך יצירה
|