רנה שינפלד נמנית על דור המייסדים של המחול בארץ. היא נולדה ב-1938, רקדה אצל מיא ארבטובה ורינה גלוק ונסעה לכמה שנים לארצות הברית לבתי הספר ג`וליארד, מרתה גראהם ומטרופוליטן אופרה. כשחזרה לארץ נמנתה על המייסדים של להקת בת שבע ככוריאוגרפית וכרקדנית. ב- 1979 עזבה את בת שבע וייסדה את תיאטרון המחול רנה שינפלד שבמסגרתו העלתה עד היום כ-60 יצירות.שינפלד היא כלת פרסי כינור דוד, פרס לנדאו לאמנויות הבמה פרס א.מ.ת. ופרסים רבים נוספים.  הקיץ היא מעלה במסגרת "מחולוהט" את יצירתה החדשה "מה לך מלאך".

מתי ביקרת לראשונה בסוזן דלל?
 
"כשבנו את המרכז קראו לי לראות את הבמה שהגודל שלה בסדר והכל בסדר ונתתי הערות. עזבתי את בת שבע ב-1979  כדי להקים את התיאטרון שלי ואחרי עשר שנים הקימו את סוזן דלל וקראו לי לבדוק את המקום. זה היה עוד לפני שיאיר ורדי היה כאן".  
 
מתי הייתה ההופעה הראשונה שלך על במה?
 
"בסטודיו של  מיה ארבטובה בסטודיו שלה. הייתי בת 17 ורקדתי דואט למוזיקה של שופן עם רקדן בשם ראובן וורנברג  שעכשיו נמצא בהולנד. עוד לא היו ממש מופעים על במות, אז הופענו בסטודיו בתור תלמידים. אחר כך הופעתי אצל רינה גלוק בבימת מחול שזה היה מן התחלה של ריקוד קצת יותר מקצועני מודרני ואחרי זה נסעתי לארצות הברית".
 
מהי היצירה הראשונה שיצרת ככוריאוגרפית?
 
"כשהייתי בת 20 אחרי הצבא כשנסעתי לארצות הברית ועשיתי לי סולו של 12 דקות למוזיקה של פדו פורטוגזי והקטע הזה זכה בפרס ראשון בתחרות כוריאוגרפים בארצות הברית בקונטיקט קולג`.  במסגרת הלימודים בג`וליארד עשיתי המון ריקודים שליקטתי  אחר כך בארץ לערב שלם עם להקת של 11 רקדנים בתמיכה של הברונית בת שבע דה רוטשילד".
 
ספרי על היצירה הנוכחית שאת מעלה במחולהט
 
שבע הדקות הראשונות, `זכור אותי אך אנא שכח את שמי; הן פתיחה, שלא שייכת לערב עצמו – מחווה לפינה באוש, שהייתה חברתי ולמדה אתי יחד בג`וליארד ורקדנו ביחד. היא גם הזמינה אותי להופיע אצלה בתיאטרון כמה פעמים ולנהל את בית הספר באסן , שבו היא למדה. לא נסעתי אבל באתי להופיע אצלה וכשהיא הייתה באה לארץ היינו נפגשות הרבה.   בפתיחה אני אני רוקדת סולו חמש דקות והקטע מסתיים עם הלהקה כולה במחווה לתרומה הגדולה שבאוש נתנה לאמנות ולתרבות האנושית.  
 
"על היצירה `מה לך מלאך` עבדתי שנה אחרי שסיימנו את `רקדי לקצה האהבה` של לאונרד כהן.   רציתי  להמשיך באותה מתכונת של קטעים קצרים שבנויים מתוך שירים ושירה ומייד חשבתי על לורי אנדרסון בגלל שהיא מאוד שונה מליאונרד כהן אבל בהחלט על אותה רמה ואני מאוד אוהבת אותה. יצרתי  המון קטעים חלק זרקתי וחלק נשארו בתוך המבנה של הערב".  

לורי אנדרסון אינה המוזיקאית היחידה שמשמשת השראה  המופע החדש, חיבורים נוספים הם לנינה סימון ובחירה מפתיעה יותר היא הזמרת הדרה לוין ארדי.
 
 המוזיקה הפכה ליסוד בולט ומוביל בעבודות האחרונות שלך
 
"חמי גולדין, רקדן שרוקד אותי הביא לי עוד כל מיני סוגי  מוזיקה וביניהם גם נינה סימון והדרה לוין ארדי. להדרה יש מילים מדהימות ושירה נהדרת וגם היא עוסקת במלאכים כמו לורי אנדרסון. נינה סימון עוסקת באהבה וזה הנושא הנוסף של המופע".
 
מקור השראה נוסך ל"מה לך מלאך" היה עמודי התפאורה מהמופע של לאונרד כהן  שבמופע הנוכחי מספרם הוכפל והם קיבלו חלק פעיל במופע  "אנחנו  נתלים עליהם, מתהפכים עליהם ועושים עליהם אקרובטיקה. כולנו אקרובטים. היה תענוג לא קטן לשנות את חוקי הטבע של הגוף".
 
העיסוק במלאכים, באהבה ובאקרובטיקה מזכירים לי את סרטו של וים ונדרס  "מלאכים בשמי ברלין". כשאני שואלת את שינפלד על כך היא מופתעת תחילה ואז שמחה על הקישור  "זה סרט שמאוד אהבתי `מלאכים בשמי ברלין` והרקדן  לובש את הכנפיים באופן שמזכיר את הסרט. יכול להיות שזה החוק שמלאכים הולכים שיחד עם אקרובטיקה, לא לחינם זה התחבר לי".   
 
המלאכים מעסיקים אותה במובן המטאפורי -  "כל אחד מאתנו לובש  כנפיים, אין רקדן אחד שממלא את התפקיד של המלאך לבדו. כולנו בני אדם וכולנו ממלאים לעתים את תפקיד המלאך בחיים של מישהו אחר. כשחמי (גולדין) נכנס הוא לובש על כתפיו את כנפי המלאך הגדולות מאוד שמזכירות  קצת את ברלין ואז בשלב מסוים הוא משיל אותן ורוקד אתי דואט או שניים ובסוף הדואט הזה אני לוקחת את הכנפיים ולובשת אותם עלי  - אנחנו מחליפים תפקידים ובהתחלת המופע כל הלהקה לובשת כנפיים ויורדת ממרומים ממעלה הטרפז".
 
המלאכים הם גם בעלי משמעות משפחתית אצל שינפלד, משמעות משפחתית – "ההורים שלי וכל משפחתם שנרצחה על ידי הגרמנים - גם אלה מלאכים בחיי". במופע משולבת עבודת וידאו של יובל כהן המתבססת על אלבום תמונות ילדות של שינפלד וסרט משפחתי נוסף. מסך הוידאו על הבמה הוא נייד והופך לחלק מאביזרי הבמה  ואף לגלימה שבה מתעטפת שינפלד וכך לדבריה "הילדה שהייתי פעם נמצאת בגופי בתוכי". 
  
 לרכישת כרטיסים