רוב הממותות כבר נכחדו

גיא שומרוני בן ה-25 רוקד זו השנה התשיעית בלהקת המחול בת שבע. החל מסוף השבוע הקרוב תעלה הלהקה את "ממותות", יצירתו של אוהד נהרין מ-1993,שהיא גם היצירה המועדפת על שומרוני ברפרטואר הלהקה. ניצלנו את ההזדמנות לשיחה על יצירת מחול מנקודת מבטו של רקדן. 
  
"ממותות" היא יצירה נטולת טקסט ואביזרים, לתשעה רקדנים  שהקהל מקיף אותם בריבוע מארבעה צדדים. פסקול היצירה, שמאז שנוצרה מועלית ברחבי העולם ומדי פעם גם כאן, מורכב מקטעים ומיצירות מוזיקליות של יוצרים יפניים.
 
ראשית, מתי התחלת לרקוד ואיך הצטרפת ללהקה?
 
"אני רוקד מגיל 15  פחות או יותר. בזמנו למדתי במגמת תיאטרון בבית ספר והמורה לתנועה, שהייתה מנהלת הסטודיו בקריית טבעון  הזמינה אותי לעשות שיעורים אצלם. היא סיפרה לי שיש אודישן בסוזן דלל לפרויקט שנקרא `רק גברים רוקדים` (מדובר בתקופה שבה גבר רוקד היה עדיין תופעה נדירה – ה. א. ב)  ושם זה התחיל.
 
"לפני זה לא הכרתי ממש את להקת בת שבע חוץ מכמה מופעים שראיתי אבל מרגע שהתחלתי את הפרויקט הזה בגיל 16 מייד נפתחתי לעולם המחול בארץ כי יכולתי להיכנס ולראות הרבה הופעות בסוזן דלל.  עבדתי עם הרבה יוצרים. עם יוסי יונגמן, עמנואל גת, עידו תדמור ויאיר ורדי. במהלך אותה התקופה ראיתי את האנסמבל וננעלתי  - הבנתי שזה המקום שאליו אני מרגיש שייך שאני רוצה להיות בו . לאנסמבל הצטרפתי בגיל 17 בסוף 2001 , נשארתי שם שלוש שנים ואחר כך הצטרפתי ללהקה הבוגרת".

 
גיא שומרוני, צילום: גדי דגון
 
מה אתה יכול לספר לי על "ממותות"?
 
"זו אחת היצירות שמעולם לא הפסיקה לסייר בעולם. רוצים אותה בלונדון, בסידני, בברלין בהמון מקומות תמיד היה ביקוש להופעה הזו וגם בארץ ההופעה עלתה מדי פעם. זו הופעה שתענוג לחזור עליה ותמיד כיף לשחזר אותה ולגעת בחומרים כל פעם מחדש. אני יכול להגיד בלי לחשוב פעמיים שזו העבודה האהובה עלי מהרפרטואר ואתי באותה דעה גם דינה אלדור מנכ"לית הלהקה".   
 
חישוב מהיר מעלה שלא נמנית על חברי הקאסט המקורי
 
"לא. היחידה ששרדה מהקאסט המקורי זו רייצ`ל אגמון שהיא עמוד תווך בשחזור של העבודה הזו. רוב הממותות כבר נכחדו חוץ ממנה.  יש הרבה רקדנים חדשים  שהצטרפו לאחרונה  והם חווים את התהליך שחלקנו חווינו במהלך השנים מהתחלה, ותמיד כיף לראות ולעבוד ולגבש את הרעיונות עם אנשים חדשים".
 
מה כל כך מיוחד ביצירה?
 
"זה מתחיל מהסט-ינג של ממותות, מצורת הישיבה של הקהל שמגיע ויושב מארבעה צדדים  מאוד מאוד קרוב לרקדנים ומאותו רגע שאנחנו נכנסים אנחנו מתיישבים עם הקהל. אין הרבה קהל בהופעות, 150-120 אנשים והתחושה מאוד מאוד אינטימית, מאוד מאוד קרובה".
 
זה לא מפחיד קצת שרואים אותך מכל הכיוונים?
 
"אולי קצת בהתחלה אבל מהר מאוד מתרגלים לזה וזה אתגר מסוים לנסות כן לשמור ולתדלק את הפנטזיה בצורה המשכית כל ההופעה, בלי לאבד את הריכוז. זה גם מופע שאין בו רגעים שיוצאים החוצה  לנוח, אתה כל הזמן נמצא בתוך ההופעה, בתוך הקהל, בין אם אתה רוקד ובין אם אתה יושב וצופה.
 
"מעבר לזה, העבודה עשירה בפרטים בצורה בלתי רגילה וזו עבודה שתמיד אפשר לשפר ולעבוד עליה עוד. אף פעם לא הצלחנו להגיע למקום שבו אין מה לעשות עם העבודה הזו. יש הרבה מקום לחדד, להתעסק.  בתור מבצע יש תחושה מאוד מספקת, אתה בא ויש לך את המקום שלך סולו, שאתה עובד עליו וניגש אליו בשיא הריכוז  ובשיא ההתכוונות. זה מאוד מאתגר בתור מבצע".
 
"העבודה גם פרובוקטיבית במובנים מסוימים. יש אינטראקציה מסוימת עם הקהל ואני לא אגלה כדי לא להרוס אבל זה מעורר תחושות אצל הקהל. כשאני אומר פרובוקציה אני לא מתכוון במובן השלילי אלא לגירוי לתגובה, העבודה מאוד מגרה לתגובה".

 
ממותות, צילום: גדי דגון
 
השיחה עם שומרוני מתקיימת כשהוא נמצא בהפוגה קצרה מהחזרות ל"אנאפאזה", פרויקט הענק של בת שבע בפארק תמנע. "סיימנו אתמול חזרה טכנית בשלוש בלילה" הוא מספר.
 
אני מניחה שהחוויה שלך כרקדן ב"ממותות" שונה מאוד מהחוויה של "אנאפאזה" בתמנע
 
"בהרבה מובנים כן. זה מתחיל מהסט-ינג הפיזי. לעלות  מול 3,000-2,500 אנשים בפארק תמנע דורש משהו בימתי אחר. אני חושב שאוהד הבין את זה מהרגע הראשון בסטודיו כשהוא יוצק את התכנים מהיסודות של העבודה ויוצר את זה במודע. מאוד מורגש בעבודה שהיא טופלה והוא יודע לאן הוא מכוון מתחילת התהליך ועד לבמה. וזה עובר אלינו. הוא מצפה מאתנו שנהיה ברורים לכוונה שלו ביצירה, שנשיר כולנו את אותם תווים. אי אפשר לעלות לבמה הענקית של תמנע באותו סטייט אוף מיינד שאתו מגיעים לסטודיו ורדה לרקוד את `ממותות`".

 
"ממותות" תעלה לחמש הופעות בין התאריכים 31 באוקטובר – 4 בנובמבר 2009 בסטודיו ורדה במרכז סוזן דלל בתל-אביב.