לקחת חלק במשהו גדול מהחיים

"שווה לכל אחד להשתתף בהפקה כזו, זה חושף בפני אנשים שלא הכירו את הדברים האלה תרבות מופלאה באמת שיש לנו בארץ... זה רווח אישי עצום". את הדברים הנלהבים האלה אומרת ליאון אורליך בת ה-16 וחצי, תלמידת  מגמת תיאטרון בעכו על הפקת האופרה "שיקוי אהבה" שבה היא משתתפת.
 
כבר כמה שנים שהאופרה הישראלית מפעילה את תכנית "אופרה בקהילה" שבמסגרתה מגיע צוות של זמרים ויוצרים מבית האופרה אל קהילות עירוניות ברחבי הארץ ובשיתוף הכוחות המקומיים מועלית הפקת אופרה מלאה, הכוללת תלבושות, תפאורה ואיפור.
 
עכו נבחרה כעיר היעד של ההפקה הנוכחית ולצוות המקצועי של בית האופרה הצטרפו בין השאר בני נוער מהמגמה לתיאטרון של התיכון העירוני בעכו, מקהלת הקונסרבטוריון העירוני, גמלאיות מהמתנ"ס המקומי, קבוצת נגני דרבוקות  ו‏להקת הריקודים הסלוניים של העיר. כולם יחד  יעלו  את "שיקוי האהבה", אופרה מאת דוניצטי, שמספרת את סיפורו של איכר תמים, המתמודד עם סמל רברבן על אהבתה של בת הכפר היפהפייה באמצעות שיקוי אהבה.
 
הבמאי הוא דני ארליך וזו לו כבר הפקה חמישית במסגרת האופרה הקהילתית. בשלב הראשון, הוא מספר, מגיע צוות של האופרה  אל הקהילה "רואים מה הם  הכוחות המקומיים שפועלים בה - אם יש מקהלות, חבורות זמר, קבוצות מחול, לפעמים אלה רקדני היפ היפ או קבוצת נשים בוכריות ששרות -  כל מה שקיים בקהילה ושהקהילה רוצה להעמיד בחזית, ומשלבים את זה באופרה עצמה".
 
האופרה, שעובדה ותורגמה לעברית על ידי דוד זבה (המנצח על ההפקה), זכתה כבר להפקות  קהילתיות באשקלון, רמלה, שכונת גילה בירושלים, נתניה, טבריה ועפולה. באופרה משתתפת תזמורת "סימפונט רעננה" וסולני האופרה בהפקה הם מימה מילוא, נמרוד גרינבוים, יאיר גורן, ולדימיר בראון וקרין הוכמן.

למה נבחרה דווקא "שיקוי האהבה"?
 
"האופרה מתאימה מאוד לעבודה בקהילה כי היא כוללת סצינת חתונה שאנחנו יכולים לעטוף אותה ברקדנים של הקהילה או בחבורות זמר ובמקהלה המקומית. זו אופרה שנותנת המון אפשרויות - היא לא קאמרית וקטנה אלא גדולה ומאפשרת ריבוי משתתפים והיא גם קומית, לא טרגית או כבדה".
 
זו פגישה ראשונה לתושבים עם האופרה?
 
"לרובם כן. את  רואה את זה בתגובות הראשוניות. הם בשוק בפעם הראשונה שזמרת האופרה פותחת את הפה אבל מהר מאוד הם נעשים מעורבים במשהו שהוא קצת גדול מהחיים ונכנסים לחוויה מאוד מאוד מהר".
 
"כשנפגשים עם התלבושות, התאורה והמאפרות וגם בתהליך החזרות,  והם רואים שיש מכלול מאוד מקצועי שעובד אתם, זה מאוד מקרב אותם לאופרה. אני יודע גם ממפגש עם קהילות קודמות שאנשים שחוו את זה מתעקשים לבוא לראות אופרות. חלק מהתהליך מביאים אותם למדידות באופרה, מעלים אותם על הבמה בבית האופרה וזה דבר מאוד חזק מבחינתם". 
 
הרמת הפקה מסוג זה לוקחת חודשיים בממוצע, מספר ארליך. "העבודה ההתחלתית היא עבודה על פרגמנטים, בכל פעם עם קבוצה אחרת  וכל קבוצה לא יודעת עדיין איך  התוצאה הסופית תיראה. הם מבינים מה הם עושים אבל לא איך זה ייכנס למכלול הגדול. כשהם מבינים איפה קטע מתחבר לעוד קטע - זו ההפתעה הגדולה שהבמה יוצרת".
 
השיחה עם ארליך מתקיימת כמה שעות לפני החזרה הגדולה שמפגישה את כל המשתתפים על הבמה. אז "האנקדוטות הגדולות של ההפקה עוד לא קרו" הוא אומר.  ובכל זאת הוא מספר על  רגע מרגש שבו "הפגשנו על הבמה קבוצה של נשים שמתקרבות לגיל 80 שמלוות את הכלה לחתונה ומצד שני -  רקדניות בנות 3 ו-4". "לפגוש קהילה שלמה על הבמה זה משהו מאוד נעים", הוא מוסיף, "אתה מרגיש שאתה נפגש לא רק אתם אלא גם עם המשפחה שלהם, עם האנשים שמלווים אותם, נוגע בלבבות של עוד משפחות, של הנכדים והנינים. זו  חוויה שנוגעת בכל העיר".
 

מימין: דני ארליך,  משמאל: מתוך הפקה קודמת של  "שיקוי אהבה", צילום יוסי צבקר

"הדבר היחיד שהפחיד את הבנים זה התלבושות"
 
לובה אלכסנדרוביץ היא מנצחת מקהלות בקונסרבטוריון העירוני בעכו. המקהלה הייצוגית של הקונסרבטוריון "מקהלת שירן", המונה 35 נערים ונערות  בגילאי 18-12,  משתתפת אף היא באופרה. הרפרטואר הרגיל של המקהלה לדבריה כולל מוזיקה קלאסית ושירי עמים ב-12 שפות, ואופרה מבחינתם היא חידוש.
 
"זו הזדמנות לילדים לא רק לשמוע מקהלה מהצד, בקונצרט, אלא גם להשתתף באופרה. הם רואים כל הטווח של התיאטרון מקרוב, וזה נותן לילדים המון כשהם רואים לאן אפשר להגיע אם משקיעים. גם להופיע עם תזמורת מקצועית זו  חוויה.
 
"הילדים הבוגרים,  בעיקר אלו מכיתות  י`, י"א, י"ב מאוד התלהבו", היא מספרת, "הדבר היחיד  שקצת הפחיד אותם,  זה התלבושות שנראו להם קצת מוזרות, בעיקר לבנים, שמתביישים שיראו אותם בתלבושת של פעם. אבל אחרי החזרה הראשונה באופרה עצמה,  הם חזרו בהיי כמו שאומרים. כל הדרך בחזרה רק דיברו על איך היא שרה ושיחקה ואיך הוא שר ואיזה קול יש לה וכמה מגניב. בשבילם אלה חוויות שלא נשכחות,  זה מאוד יפה.
 
"הראו להם שם את חדר ההלבשה וחדר האיפור ואת מאחורי הקלעים של הבמה  ומחסן התפאורה  - זה מאוד חשוב לילד שמשקיע במוזיקה לראות את הדברים האלה ולא רק לשבת באולם ולשמוע" היא טוענת.
 
לובה, בת 55, הגיעה לעכו לפני 20 שנה עם העלייה גדולה ונשארה בה. היא הייתה מנצחת מקהלות גם בחו"ל ואחרי קורס למורים התקבלה לקונסרבטוריון לפני 18 שנה. מאז היא שם. היא מצטערת רק על דבר אחד -  "חבל רק שזה נקודתי. מבחינתי הפרויקט הזה צריך להיות שנתי, פעם בשבועיים שכל הצוות יבוא לכאן ואנחנו נשיר ביחד. זה חלום. אני מבינה שזה בלתי אפשרי אבל זה היה יכול להיות מאוד יפה. אנחנו מאוד מרוצים מהמפגש, נראה מה תהיה התוצאה ואנחנו פתוחים לכל ההצעות הבאות שיהיו".

"שיקוי אהבה", צילום: יוסי צבקר
 
"כל חזרה זו התרגשות"
 
ליאון  אולריך בת ה- 16 וחצי, היא תלמידת כיתה י"א במגמת התיאטרון של בית הספר אורט דרסקי בעכו. היא מספרת שערכו להם אודישנים להפקה בבית הספר. מההתחלה היא רצתה להשתתף -  "חשבתי שזה אתגר,  משהו שעוד לא עשיתי בחיים".
.
ליאון משחקת ב"שיקוי אהבה"  את ראש הכפר, תפקיד הכולל מונולוגים ודיאלוגים ומקשר בין האריות והסולואים. " זה הרבה יותר גדול מהתיאטרון" היא מספרת, "הפקה של מאות אנשים, מעורבת עם השירה עצמה. בשיתוף פעולה עם כל כך הרבה אנשים צריך להיות בזמנים, לעבוד בתיאום עם כולם". והיא מוסיפה גם שהתפקיד שלה דורש ממנה "לתת עצמי לפן הקומי שלי".
 
"כל חזרה זה התרגשות, זה משהו שונה" היא מעידה על תהליך העבודה, "חילקו לנו טקסטים שלמדנו על פה ואחר כך עשינו מפגש ראשון של קריאה והתחלנו להעמיד סצנה אחר סצנה.  יותר מאוחר לקחו אותנו לבית האופרה למדידות ולראות חזרות עם הסולנים, את הבמה הגדולה  ועכשיו אנחנו בחזרות עם המקהלה התזמורת, הנגנים, התפאורה. הכל ממש כמעט עומד".
 
מה הרשים אותה במיוחד בביקור באופרה? "התפאורות, התלבושות, הגודל של הבמה, המקצועיות שיש שם. זה מדהים באמת זה מדהים. הסדר גודל של הדבר הזה, של האולם עצמו. והסולנים עצמם, הקולות שלהם, הם שרים ממש מדהים".
 
על החוויה בכללה יש לה רק מילים טובות לומר -  "רק לומדים מזה ונהנים. לעבוד במסגרת מקצועית כזו זה חלום לכל מי שעוסק בתחום של המשחק, שמתעניין בזה".  וכשהיא נשאלת מה היא רוצה לעשות בעתיד  היא מפתיעה: "אני לומדת משחק אבל  רוצה בעצם לעסוק בבקסטייג` - תפאורות וניהול במה".
 
בין המבוגרים שבמשתתפים נמצאת שוש אביטל,  מורה למחול ולריתמיקה בפנסיה שמתקרבת ל-70. שוש היא חלק מקבוצת הגמלאיות של עכו ( "אנחנו קוראות לזה גיל הזהב") שחמש מתוכן הצטרפו כזמרות להפקה.
 
"התרגשתי מאוד", היא מספרת, "בהתחלה אמרתי שזה גדול בשבילי, אבל אני יוצאת קיבוץ והייתי על במה של להקת המחול בקיבוץ געתון, ואני במות מכירה הרבה, הקמתי להקות בעכו והייתי אתן גם בחוץ לארץ. לא היה לי פחד במה, אם כי  שירה זה קצת זר לי,  אבל אני יודעת לשיר בלי לזייף. למבוגרות האחרות בהפקה הייתה ממש התרגשות".
 
אביטל היא פטריוטית של העיר שאליה חזרה  אחרי 30 שנה בלוס אנג`לס "אני פעילה שמונה שנים בתוך הקהילה ואני אוהבת את עכו ומתה על עכו, עכו מהממת" היא מוסיפה בהתרגשות ואפילו מודה לראש העיר "שהביא לנו את המופע הזה".
 
 
"שיקוי אהבה" תעלה בשבת,  5 בדצמבר ב-20:00 (בכורה חגיגית) וביום ראשון, ב-6 בדצמבר ב10:00 וב-12:00 בתיאטרון אודיטוריום עכו. הכניסה חופשית! לפרטים בטל`: 04-9812020.