שלל הישגים

התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה רשאים להתגאות בהפקה המושלמת של "ינטל" על פי סיפורו של יצחק בשביס-זינגר על הנערה שרצתה לדעת תורה וחוכמה והלכה ומצאה עצמה כנער מאוהב בגבר.

שקספיר עשה מהרעיון הזה קומדיה נפלאה עם סוף טוב. בשביס-זינגר לא ריחם, ולמרות ההומור הוא שורט בציפורניים חדות את התפיסה והמציאות של יהדות אירופה,  שיורשיה בישראל ותלמידיהם מכל שבטי העם עדיין דבקים בהן ומאמינים כי מקומה של האישה בבית פנימה. כנאמר "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה", אפילו אם ישירו בלילות שבת כתום הסעודה את פסוקי "אשת חיל מי ימצא".
 
הסיפור של בשביס-זינגר זכה לתפוצת-ענק בזכות סרטה של ברברה סטרייסנד, שההצגה בקאמרי צועדת בעקבותיו ואף משתמשת בלהיט הגדול שלה "אבא, התשמע אותי". הסופר עצמו יחד עם לאה נפוטין עיבדו את הסיפור לבמה והוא מוצג כאן בנוסח עברי מצוין של הבמאי משה קפטן ודן אלמגור, שגם כתב את הפזמונים האחרים, עם מוזיקה יפה ומקורית של יוסי בן נון.
 
העלילה מספרת על ינטל, בתו של רב בעיירה, הצמאה ללמוד תורה ואחרי מותו מתחפשת לבחור ישיבה, ששמו אנשל. בדרך היא פוגשת את האברך אביגדור שמאמץ את "אנשל" מביא אותו לישיבה שלו ולומד אתו ב"חברותא". אביגדור מאורס להדסה, שבה הוא מאוהב, אך סיבוך משפחתי מונע את הנישואין. בשבר לב הוא יוזם את נישואיה של אהובתו עם "אנשל", שמתחת למסכתו הוא כבר נערה צעירה ומאוהבת באביגדור, אך איננה מסוגלת לחשוף את סודה, ובכך מוליכה את הסיפור הרומנטי לכאורה אל סופו הדרמטי, שבו אנשל חוזר להיות ינטל, על כל המשתמע מכך.
 
כרגיל אצל בשביס-זינגר העלילה פתלתלה, וגלריית הדמויות עשירה, ואת אלה היטיב לעצב הבמאי משה קפטן, שידע לנצל את הכישרונות המצוינים שהתיאטרון העמיד לרשותו. מעצב התפאורה רוני תורן בנה על הבמה אמפיתיאטרון של פיגומים משוכללים, שבתוכם, בגבהים שונים, ובחצי הגורן העגולה שהם יוצרים מתגלגלת העלילה בשטף, בדיאלוגים, בשירה ולכוריאוגרפיה מצוינת של יחזקאל לזרוב – וכמובן בליווי המוזיקה של בן נון – בתלבושות עשירות ומרשימות שעיצבה אורנה סמורגונסקי והכל ותחת פנסי התאורה המצוינת שעיצבה פליס רוס.
 
צוות השחקנים הגדול מעניק להצגה חיות נפלאה, במשחק, בתנועה ובשירה בהדרכתה של דוקי עצמון, ותומך בהתלהבות ניכרת בשני הכוכבים הזוהרים בשמי ההפקה הזאת – אולה שור-סלקטר כינטל-אנשל, ויחזקאל לזרוב כאביגדור. לשניהם זהו הישג משחק גדול, שבא אחרי הישגיהם הקודמים שעדיין מהדהדים על קרשי הבמה של הקאמרי. הם מרגשים, כל אחד בדרכו ובאיכותו, והם צמד למופת בתיאום ובהשלמה הזוגית ביניהם.
 
שור-סלקטר שרה נפלא ובקול גדול והיא מעצבת מצוין את ינטל-אנשל כדמות אופטימית, נאיבית ככל שהיא נאורה, והיא נוגעת ללב באין אוניה המביא אותה אל הדרך ללא מוצא. יחזקאל לזרוב רענן, תוסס, לבבי מאוד כאביגדור, והוא מרגש ברגעיו הדרמטיים, בייאוש כשנישואיו לאהובתו מתבטלים ובחרדה כשזהותה של ינטל נחשפת.
 
לצדם בולטים בתפקידים קטנים או גדולים עירית קפלן, יואב בר לב, הילה סורג`ון-פישר, אסף גולדשטיין, גלעד שמואלי, אביטל לבני, יוסף כרמון, גאולה נוני ובמיוחד אבי טרמין ודיויד בילנקה שגונבים את ההצגה לכמה דקות מעולות כצמד חייטים אופנתי עליז. ויסלחו כל השחקנים הרבים האחרים שלא ציינתי את שמותיהם והם ראויים בהחלט להערכה על המקצועיות והיעילות שלהם בתפקידיהם הרבים עוד יותר, כמוהם כקבוצת הנגנים שמאחורי הקלעים.
 
בסיכומו של דבר "ינטל" היא הפקה שהיא הישג של הקאמרי ותיאטרון חיפה,  של שור-סלקטר ולזרוב, ושל הבמאי משה קפטן, המתייצב כאן בהמשך להישגיו הקודמים במאי מוליך בתחום מחזות הזמר.