מה בין סיראנו דה ברז`ראק לרומנים וירטואליים באינטרנט? הרבה מאוד מסתבר (ועל כך בהמשך). "חיבור מהיר" הוא מחזה חדש לבני נוער שבודק בעיות של זהות דרך השימוש באינטרנט. צביה הוברמן, אחת המחזאיות, בריאיון לאתר הבמה.
"אני לא פריקית של אינטרנט"
בימים אלה עולה בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער המחזה החדש "חיבור מהיר", שמביא לראשונה לבמה נושא עכשווי מאוד - השפעות האינטרנט על בני נוער.
את המחזה כתבה צביה הוברמן, המנהלת האמנותית של התיאטרון, יחד עם יורם זקס, ביים גיל צרנוביץ ומשתתפים בו נירית קופל, ירון עצמון, רועי שגב/כפיר לוי, מירה עוואד ויהב גל.
השאלה הראשונה והמתבקשת שאני מפנה לצביה הוברמן היא האם היא עצמה גולשת באינטרנט.
"לא, אני לא פריקית של אינטרנט. הגעתי לתחום הזה כי רציתי לבדוק נושאים שמעניינים בני נוער - מערכות יחסים, זהויות מדומות, בעיות של זהות, המיקום של בני נוער בחברה, ואלימות בין בני נוער. כל הדברים הללו משתקפים גם באינטרנט, והאינטרנט הוא רק כלי לבדוק את הדברים. עבדתי בשיתוף פעולה עם יורם זקס שהוא צעיר יותר, ומחובר יותר לעולם הזה, השחקנים הצעירים תרמו גם חלק בעבודה ובחשיבה על המחזה וגם.. קיבלתי קורס מזורז בגלישה מהבת שלי".
"כלי לשיחות נפש"
- מי הם גיבורי המחזה?
"תום, הוא מין חנון, שלא כל כך מסתדר בחברה, אבל דווקא בשיחות של אחד על אחד הוא מרגיש חופשי יותר, ויכול לזרום יותר. החכמה, ההומור והפיוטיות שלו באים פתאום לידי ביטוי.
יעל, הפרטנרית שהוא מוצא לשיחות באינטרנט (שם היא מכנה את עצמה "הפיה"), משחקת משחק כפול. בחברה היא נמצאת תמיד במרכז העניינים אבל יש לה גם צד רגיש ועדין יותר, שאותו היא חושפת רק בשיחות הנפש עם תום. השיחות האלה עונות לה על צורך מסוים שהיא מתביישת בו.
בני נוער (כמו מבוגרים) מתעסקים המון עם נושאים כמו מי אני, מה אני, איך אני מתנהג בחברה ואיך אני באמת, או עד כמה אני מוותר על האני הפרטי שלנו, הרגיש, הפיוטי. לנער ולנערה שהם גיבורי המחזה יש צד מאוד עדין ורגיש, שלא בא לידי ביטוי בחיי היום יום, שבהם צריך כל הזמן להיות `קול`. באינטרנט הם יכולים לדבר על הצד הזה בצורה פתוחה. האינטרנט יכול להיות כלי לשיחות נפש, שבהן הם לא צריכים להיחשף".
משולש רומנטי
כשתום ויעל מחליטים להיפגש פנים אל מול פנים מתברר פתאום עד כמה עמוק הפער שבין המציאות האמיתית למציאות המדומה. הפגישה הופכת לקטסטרופה ומתפספסת לגמרי. לתוך הסיפור נשזרת גם צלע שלישית – חברו של תום – נער ייצוגי מאוד, "קול", שהופך לחבר של יעל במציאות.
המשולש הרומנטי מציג את ההתלבטות בין מערכת יחסים אמיתית לבין מערכת יחסים וירטואלית. אחת הדמויות, חברתה של הגיבורה הראשית אומרת לה -"אני לא יודעת מה זה יחסים אמיתיים – אם זה לצאת עם מישהו לבילויים או לנהל אתו שיחות נפש לתוך הלילה".
למעשה, שאלות דומות הופיעו בתרבות ובתיאטרון עוד הרבה לפני המצאת האינטרנט. הוברמן מגלה שההשראה הראשונית לכתיבת המחזה הגיעה מסיפורו של סיראנו דה ברז`ראק בן המאה ה- 17 – שכזכור כתב מכתבי אהבה לאהובתו רוקסאן בשמו של חברו, היפה ממנו, שאף הוא היה מאוהב ברוקסאן.
"הנושא של החלפת זהויות מופיע הרבה בתיאטרון, במיוחד אצל שייקספיר" מוסיפה הוברמן, "זה חיבור מתבקש, וזה גם מה שעובד בהצגה – הסיפור. הקדשנו הרבה זמן לעלילה, שתהיה מעניינת ועכשווית, עם פיתולים מפתיעים ושיהיה בה אקשן שירתק את הצופים. דרך זה הם קשובים לשאלות שעולות בהצגה, שהן שאלות קשות שאין להם תשובות פשוטות כמו - מה זו אהבה, מה זו חברות? מה זו מערכת יחסים? האינטרנט הוא מכשיר שבאמצעותו אפשר לבדוק את הדברים".
"המסך הוא שחקן נוסף על הבמה"
- ואיך מציגים את הקשר הווירטואלי על הבמה?
"ההצגה משולבת במולטימדיה – השיחות נכתבות על המסך שנמצא על הבמה, כמו שחקן נוסף, והן מלוות בוויס אובר. והשיחות הן שילוב של טקסט, אייקונים ואפילו וידאו צ`ט באחת הסצינות.
השקענו הרבה מאמצים ומחשבה ( וגם כסף) בניסיון להעלות על הבמה סימולציה של השיחות באינטרנט. התלבטנו מאוד במהלך הכתיבה על המינון הנכון של השיחות בתוך ההצגה. היה לי קשה במיוחד לכתוב את השיחות בצ`טים, לבטא מערכת יחסים מורכבת באמצעות שורות ספורות בלבד".
סכנות האינטרנט
המחזה מצביע עם על הסכנות שבאינטרנט - ההתמכרות, האלימות שאפשר להפעיל באמצעות האינטרנט (סצינה אחת במחזה מתקרבת לאונס וירטואלי) והחשיפה לחומרים שלא מיועדים לילדים.
הדברים האלה הם חלק מהדיון המתעורר על היתרונות ועל החסרונות של האינטרנט וזו כנראה הסיבה שלדברי הוברמן המחזה מעורר עניין גם אצל ילדים צעירים יותר מהגילאים שכיוונו אליהם בהתחלה – תלמידי חטיבות ותיכונים. "היום ילדים נכנסים לאינטרנט גם לאתרים שלא מיועדים לגיל שלהם ואנשי חינוך ופסיכולוגים מחפשים כלים להתמודד עם התופעה הזו".
כדוגמה לכך שתמימות ואינטרנט לא כל כך הולכים ביחד מספרת הוברמן שכחלק מהתחקיר נכנסה לצ`ט תחת הכינוי שבחרה לגיבורה שלה, "הפיה", במחשבה שהוא משדר משהו תמים ורוחני ולהפתעתה קיבלה מייד אינספור הצעות מגונות.
האם ילדים בימינו, המוקפים באמצעי תקשורת חיים בעולם קומונקטיבי יותר או מנוכר יותר? להוברמן חשוב יותר להעלות את השאלה יותר מלחפש אחר תשובה כי "לדעתי אין לזה תשובה אחת".
"חיבור מהיר" עולה לפי שעה בבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ, והיא תלווה בהכנה לצפייה שתיערך
על ידי המחלקה החינוכית של התיאטרון בבתי הספר. החל ממרץ הקור ביועול הצגות לקהל המיועדות לקהל הרחב במרכז סוזן דלל.
20/11/2004
:תאריך יצירה
|