איפה האושר הנצחי?
 
את חוויות הזוגיות והאמהות הפרטית שלה הפרפורמרית והבובנאית אביטל דבורי ("טרנקילה",פסטיבל עכו) עיבדה להצגה חדשה, "אמאל'ה", שעולה בבכורה בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ולסרטי בובות בחולון.
 
"אני עושה הצגה על תופעה חברתית", אומרת אביטל דבורי על הצגת היחיד היפהפייה למבוגרים שהיא מעלה ללא מילים. הצגה שעושה שימוש בתיאטרון בובות ותיאטרון חפצים ומטפלת בהרבה הומור ורגישות בשני מיתוסים חברתיים מקודשים - חתונה ואמהות.  
 
"אחרי שילדתי את הבן שלי הרגשתי נבגדת, ואחרי שהתאוששתי, כשהלכתי וחקרתי מי בגד בי, אז הבנתי שכל החיים מגדלים אותנו בחברה המערבית לפי סרטים, פרסומות, תכניות טלוויזיה ואגדות לזה שכשנמצא זוגיות ומשפחה נהיה מאושרים, ובעצם – רק אז הכל מתחיל. זוגיות זה לא דבר פשוט, לגדל ילדים זה לא דבר פשוט.
 
"היום יש לי שני ילדים, בן בן חמש ותינוקת בת שבעה חודשים. כשנולדה הבת שלי החוויה של האמהות הייתה אחרת לגמרי כי הייתי מוכנה, אבל כשהילד הראשון נולד היה לי מאוד מאוד קשה. הכינו אותי לאושר נצחי, לכמה זה קל ומדהים להיות אישה ואמא. לא הייתי מוכנה לאושר קשה כזה. זה לא תענוג להיות אמא בלילות בלי שינה. זה משהו שאי אפשר לתפוס".
 
"כשדיברתי עם חברות הבנתי שזו תופעה חברתית, היא מוסיפה, "שזה לא רק סיפור שלי אלא יש לזה פרספקטיבה רחבה יותר, ואז החלטתי לעשות הצגה על תחושת הבגידה שחוויתי, שהדור שלנו חווה. סבתא שלי העירקית שנולדה בכפר לא חוותה את זה.
 
"אני מדברת על כאב אמיתי, אבל זה גם מצחיק, בהצגה יש גם הומור. בתור אמא לשני ילדים ויוצרת ואשת תיאטרון צעירה מצאתי את הפתרון, את הדרך שלי בין להמשיך להיות במהות שלי, להיות יצירתית וגם אמא, כמו שאני מאמינה שצריך להיות, ואני עושה את זה (זה אולי נשמע קצת קיטשי, היא אומרת ה.א.ב) בזכות התמיכה שאני מקבלת מהבן זוג שלי ומאמא שלי ולקח לי זמן להבין גם את זה. בלי אמא שלי לא הייתי יכולה להמשיך במקצוע".

אביטל דבורי ב-"אמא'לה", צילום: אילן סביר

ילדה מאושרת מגהצת ?
 
במפתיע, רוב החפצים שדבורי עושה בהן שימוש בהצגה הם צעצועים מוכנים. "צעצועים תוצרת סין, מה שיש היום על המדפים בחנויות". לדבריה, "הבובה היחידה בהצגה שלא עשו בסין אלא פיסלו אותה לצורך ההצגה היא בובה של תינוק שהוא הילד שלי, שמורכב על האצבעות שלי. כף היד שלי הופכת להיות הגוף של התינוק. זו עבודת פיסול מקסימה של אורית לייבוביץ'-נוביץ' שעבדה אתי ב'טרנקילה'".

ואכן מעדות אישית שלי כצופה ההצגה וכאם טרייה לתינוק, העבודה של דבורי עם בובת התינוק מרתקת, מדויקת ומרגשת עד דמעות ממש. לעומת זאת העבודה עם הצעצועים המוכנים יוצרת שלל רגעים קומיים וגם מחדדת לא מעט נושאים למחשבה.
 
ממה נובעת הבחירה להשתמש בצעצועים מוכנים?
 
"זה נובע מסוג של ביקורת חברתית. אני מקווה שאם מי שיראה את ההצגה יצטרך לקנות מתנות לילדים זה יגרום לו לחשוב פעמיים. החדר של הבן שלי נראה כמו חנות צעצועים ואני כל הזמן עושה לו ניפויים, אבל יש  כזה שפע של פלסטיקים, וזה יוצר איזה טשטוש בחושים שלנו. הוא הרבה יותר נהנה לשחק עם מקלות וצדפים שהוא מוצא בים מאשר עם חתיכת פלסטיק שנשברת לו".
 
"זו לא רק אחריות של ההורים, זה כל  תרבות הצריכה שלנו", אומרת דבורי שמותחת בהצגה ביקורת גם על הצעצועים שמייצרים עבור ילדות.
 
"מה קונים היום לילדות ליום הולדת? תיק איפוק, לק, כל מיני דברים שקשורים לתדמית חיצונית, או כלי מטבח - מכונת כביסה, מיקסר, ועל כל העטיפות של הצעצועים האלה יש ציורים של ילדה מאושרת מגהצת. אני אף פעם לא ראיתי את אמא שלי מגהצת מאושרת. מצד שני הילדות שמחות לקבל את זה כי 'אני מגהצת כמו אמא'". 
 
"יש פה בעיה", היא מסכמת. "יש פה  משהו לא פיירי, אנחנו גדלות לתוך אגדה מטורפת של 'מאז הם חיו באושר ובעושר', אבל זה לא נכון, רק אז הכל מתחיל".
   
"אמאל'ה" תעלה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ולסרטי בובות  בחולון בימים רביעי וחמישי, 21 ו-22 ביולי 2010, ב-21:00 וביום שישי, 23 ביולי, ב-21:30 במרכז תיאטרון בובות בחולון – תיאטרון האוהל.