סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון הילד בן 70
 

 
 
כשהייתי ילד קטן התעניינתי בשריטות של פטיפונים ואפילו עשיתי בעצמי כמה שריטות, ההורים כעסו עליי... נורא אהבתי שריטות. זאת אומרת הייתה לי איזה שריטה בראש לשריטות. בגיל עשרים כשהתחלתי לנגן ג'אז, פגשתי אנשים שהפנו אותי לקומפוזיציה, למדתי מוזיקה שמונה שנים ועוד שלוש שנים באוניברסיטה מתמטיקה ופיזיקה, אבל כשסיימתי אמרתי, אני לא לומד יותר, אני רוצה ללמוד לנגן מהחיים"
המלחין והמוזיקאי יוסי מר חיים משמר את השריטה שלו לשריטות ואת הרצון להתנסות גם בגיל 70. שיחת חג


נגנים על העצים ומכונת רעש
 
את יום ההולדת הקרוב שלו יחגוג המלחין, הפסנתרן והמורה יוסי מר חיים במחווה שתיערך בסדרה של שלושה ערבים על במת "אקספרימנטל" - במה ליצירה ניסיונית בתחום המוזיקה והסאונד - במסגרת פסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב.
 
שלושת הערבים האלה יצליחו אולי להמחיש, עד כמה הקריירה של מר חיים מצליחה לחבר בין קונפליקטים כמו האקדמיה המעונבת שבה למד והמסגרות השונות שבהן הוא מלמד ("בצלאל",  "המכללה לתקשורת", "הד", "מוסררה") ובין להקת "דורלקס סדלקס" שאיתה הוא מנגן בשנים האחרונות, או בין בימות הקונצרטים והתיאטראות למועדונים כמו לבונטין 7 ו"הצימר"; בין הג'אז לנויז, בין הקלאסיקה לאוונגרד, ובין פנים רבות וגוונים שונים המייצרים קריירה עתירת פרסים והתנסויות שמובלת על ידי הסקרנות הבלתי נגמרת של הילד בן השבעים הזה.
 
לצד מוזיקה שיצר לכ-120 הצגות תיאטרון, לסרטי קולנוע וטלוויזיה, למופעי מחול ולמיצגים, הלחין מר חיים כ-50 יצירות קאמריות, סימפוניות ואופראיות. בין השאר הלחין יחד עם אהוד בנאי את אופרת הרוק "מאמי", זכה פעמיים בפרס המלחין המצטיין בקולנוע הישראלי, ב-1991 הוענק לו פרס ראש הממשלה, וב-2003 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים במוזיקה. בין כל אלה (מצוות גילוי נאות:) הוא גם כותב בארבע השנים האחרונות לאתר הבמה.
 
דוגמאות לחיפוש הדרך ולניסיוניות המחשבתית שלו תמצאו כבר בפרויקטים שיצר לפני קרוב לארבעים שנה עם יצירות כמו "פלייבק" שלביצועה פוצלה התזמורת לשלושה מוקדים שונים בשלוש ערים שונות וביצעה חלק מהמוזיקה של אותה יצירה לפי שעון עצר; "רקוויאם" שכתב בשיתוף זמרת הסופרן עדי עציון זק, שתוך כדי ביצועה נדרש האמן לפעולות כמו הקפצת כדור, משחק בגולות וכדומה; חמישייה לנבל, שני כינורות, צ'לו וקונטרבס שבה נדרש המנצח להשמיע צעקות בעת ביצועה; "מוזיקה על העצים", שהנגנים ניגנו על עצים בתל חי או "מכונת הרעש" שיצרה, כשמה, מוזיקה באמצעות רעשים של  אופנוע, שואב אבק, בלנדר ומקדחה חשמלית. 


יוסי מר חיים בהצגה "בין הספירות" (תמונת יח"צ)

"תמיד הייתי אאוטסיידר", הוא אומר, "בכל מקום. גם ברוק, גם בג'אז וגם בקלאסי, תמיד הייתה בעיה איתי. אף פעם לא עניתי לאיזו מסגרת. בקלאסי לא מבינים למה הקטעים שלי מאולתרים, בג'אז לא מבינים למה יש קטעים כתובים, ברוק יש בעיה עם התווים שאני מביא שלא נראים להם כמו התווים שאליהם הם רגילים. אני חושב שאני שונה. אני גם תמיד משתדל לעשות משהו אחר ממה שעשיתי.
 
"יש הרבה אנשים שיש להם טביעת אצבע ואתה יכול ישר לזהות, 'זה רכטר', 'זה גרוניך'. אצלי אף יצירה לא דומה לקודמת. אפילו השירים שהלחנתי ב'מאמי' לא דומים אחד לשני. לא כתבתי בחיים שני שירים דומים. זה לא בהכרח נחשב לדבר טוב. באמנות פלסטית למשל אין דבר כזה שלבנאדם לא תהיה חותמת, כי לא מזהים אותך, ואם לא מזהים אותך איך ימליצו עליך. אבל אני לא סובל מהתכונה הזאת. ככה אני לא משתעמם.
 
"גם בכיתה שלי להלחנת טקסט אני אומר להם, 'למה אתם מנסים להלחין כל כך דומה למה שהיה כבר?'. הם רוצים שזה יהיה כמו השירים שהם מכירים. בשנות השבעים רצינו סאונד כמו בחוץ לארץ, אבל אנחנו לא צריכים לקחת לנו דוגמאות כאלה, אנחנו צריכים להישמע כמו עצמנו".
 
מאסטר של טייפים
 
שלושה ערבים, כאמור, ירכיבו את המחווה למר חיים, וייערכו בין התאריכים 28-26 בספטמבר בפסטיבל הבת ימי. הערב הראשון שיתקיים היום, יום ראשון,  יעניק את הבמה ל"מוזיקה נובה", אנסמבל וותיק הפועל כבר 25 שנה ומורכב ממוזיקאים, אמני וידאו וכוריאוגרפים. ביום שני, יעבור השרביט לבית הספר  למוזיקה, יצירה והפקה MUZIK עם מבחר יצירות אקספרימנטליות מקוריות של תלמידי ובוגרי בית הספר.
 
ביום השלישי יעלו לבמה יוסי מר חיים וחברי אנסמבל תלמידי בית הספר מוסררה לצילום, מדיה ומוזיקה חדשה ויבצעו, ביחד עם הזמרות מיכל גולדברג ורינת עמנואל, שירים מתוך "מאמי" ומתוך "אבידניום", ערב שהוקדש ליצירותיו של דוד אבידן בשנת 2003 עם המוזיקה של מר חיים. בחלקו השני של הערב יעלו מר חיים ואורי דרומר, איש "דורלקס סדלקס" האחראי על ההפקה והניהול האמנותי של שלושת הערבים, וביחד עם דניאל קסטלבוים, יעל ברולסקי ונעמי יואלי, יבצעו את "בלב הבריכה הנרדמת", יצירה של דרומר שנוצרה בהשראת "הבריכה" של ביאליק. 


יוסי מר חיים (צילום: אלדד מאסטר)

"השנה הפסטיבל מקדיש את עצמו לסאונד", מספר מר חיים. "לא כל שנה הסאונד הוא הנושא המרכזי, ובמסגרת זה עתי ציטרון, מנהל הפסטיבל, שהוא אישיות הרפתקנית – הוא היה מנהל תיאטרון עכו במשך הרבה שנים והוא תמיד מקדם את האחר, זה הראש שלו – החליט לייסד במה שנקראת 'אקספרימנטל' והוא שמע מבית הספר מוסררה למוזיקה שהם עשו לי ערב לכבוד זה שאני עוד מעט בן שבעים".
 
מה התאריך המדויק של יום ההולדת שלך?
 
"התאריך הוא 20 באוקטובר אבל התאריך העברי הוא י"ח בתשרי, לא זוכר ת"ש כמה. אני חושב שזה בדיוק ת"ש כי בשנת תש"ח, כשהייתי בן שמונה, קמה המדינה. י"ח בתשרי יוצא ביום ראשון, בערב הראשון של המחווה.
 
"לפני כמה חודשים אמנון וולמן מ'מוזיקה נובה' הציע לי לכתוב יצירה לאנסמבל וכתבתי את היצירה 'עוד לא בן שבעים', וביצעתי אותה. זאת הייתה יצירה למבצע יחיד עם לופ של טייפ. עתי ציטרון הציע ל'מוזיקה נובה' לעשות את קונצרט הפתיחה של העונה במסגרת ערב המחווה ובערב הם ינגנו שלוש יצירות וישתפו אותי ויתנו לי את הבמה לאותה יצירה שכתבתי, 'עוד לא בן שבעים', שהרחבתי לשישה נגנים. ב-12 בלילה אני אהיה בן שבעים, היצירה תנוגן בשבע, כשאני עוד לא בן שבעים..."
 
נשארתי סקרנית קצת לגבי העניין של יצירה למבצע וללופ של טייפ...
 
"העיסוק שלי בטייפ אנלוגי, פשוט, כמו זה שאת מכירה, נמשך כבר הרבה מאוד שנים. היה לי טייפ כזה מגיל 18 ותמיד שיחקתי איתו. 'הצימר', שזה מוסד ותיק שקיים כבר שלוש שנים ומוקדש לנויז, עושה פעמיים בשנה פסטיבל טייפים, וזה המקום הקבוע שלי להופיע בו. פעם בחודשיים שלושה אני מופיע שם, אפילו קיבלתי תואר של כבוד, 'וטרן לופ מאסטר', באמת, אני טוב בטייפים... יש לי עכשיו ארבעה בבית. הבן שלי קנה לי טייפים נהדרים יד שנייה משנות החמישים".
 
"נורא נעים לעשות משהו שאף פעם לא עשית"
 
מה לגבי הערבים השני והשלישי במחווה?
 
"את הערב השני השארנו לאבי אלבז, איש בית ספר MUZIK, לארגן. מלחינה בשם ענת גוטמן שעכשיו מסיימת שם לקחה שלוש יצירות שלי, ביניהן אחת מוכרת, 'כל הנחלים' מ'מאמי', ועשתה מהן מין מאש כזה. במאש לוקחים שני שירים שהם על אותה הרמוניה ומחברים. תחשבי על מחרוזת שבמקום לנגן אותה לפי הסדר מנגנים אותה ביחד. ענת עשתה מאש משלושה קטעים שלי, היא תנגן אחד מהם, אני אנגן אחד מהם, ירוץ שם גם טייפ, משהו נורא מסובך.
 
"הערב השלישי הוא יותר שלי. יהיו בו יצירות שלי ויצירה של אורי דרומר שאני משתתף בה. דרומר הוא היוצר של היצירה אבל כולנו כתבנו בעצמנו את התפקידים שלנו. זו יצירה קבוצתית שדרומר הוא ההוגה שלה וכוללת הקראת קטעים מתוך 'הבריכה' של ביאליק. עשינו את זה בערך 15 פעמים, כל מיני אנשים הקריאו בביצועים שונים, והפעם תקרא נעמי יואלי, במאית שאני מאוד אוהב לעבוד איתה (השניים שיתפו פעולה בין השאר ב"דודה פרידה" וב"בין הספירות" – ט. ג.).
 
"חוץ מזה יהיו שירים מ'מאמי' ומערב שהוקדש לאבידן. אני אשיר בעצמי את 'שיר הפאב' מ'מאמי'.  יש לי זכות לשיר אותו, מפני שיוסי אלפנט אמר לי, 'אתה, אין לך בכלל קצב, אבל את שיר הפאב אני שר כמו שאתה שר'. הוא לא היה מוכן להסתכל בתווים כמו שראו בסרט 'חייב לזוז' על אהוד בנאי, הוא היה מתעצבן כשהוא רק היה רואה דף, אבל את שיר הפאב הוא הסכים לעשות כמו שאני עושה, רק שאני לא יודע לעשות את הגרפס, אני מתאמן..."
 
נורא מצחיק לדבר איתך ככה על מוזיקה ולהיזכר שהטריגר הוא יום הולדת שבעים שלך. אתה מתחבר מאיזשהו מקום למספר הזה בכלל?
 
"מה שמחזיק אותי בעצם זו סקרנות. לדעתי זו תכונה שטוב שיש אותה. לפני שנתיים, למשל, נעמי יואלי ביקשה ממני לשחק בהצגה 'השולחן' מאת אידה פינק. גם ניגנתי שם, אבל היא הביאה לי טקסט שהיו בו לפחות עשרה עמודים. לא חשבתי שאני מתאים אבל אף פעם לא עשיתי את זה. עשיתי כל דבר בתיאטרון, אפילו תאורה, אבל אף פעם לא שיחקתי, ונורא נעים לעשות משהו שאף פעם לא עשית. אז מילא לנגן, ניגנתי כבר בהצגות לפחות ארבעים שנה, אבל לדבר זה לא פשוט. אבל באמת שאין לי אימת קהל. זה לא כל כך טוב, כמו שאת יודעת".
 
למה, בעצם? למה אתה צריך אימת קהל? אותי זה משתק כבר כמה שנים טובות...
 
"מפני שאדם שאין לו פחד קהל, לא בטוח שהוא יכול להתעלות. לפעמים אני רואה וירטואוזים גדולים עם פחד קהל עצום. לפי דעתי, מי שלא נורא מתרגש, אני לא בטוח עד כמה גבוה הוא יכול להגיע".
 
וככה אתה מרגיש, שאתה לא מתעלה?
 
"אני מנגן בשביל האנשים שמנגנים איתי. אולי בגלל שהסצנה האקספרימנטלית היא כל כך מצומצמת לאיזה 300, 400 איש בארץ שאת מנגנת בשבילם, אז הפחד שלי כשאני מנגן הוא מה חושבים עלי אותם אנשים שאני מנגן איתם. אם משהו גורם לי להתעלות בנגינה זה בעיקר לנגן עם אנשים נורא טובים.
 
"לפני כמה שנים היינו עושים ג'אמים בתמונע עם זאב טנא והיו עולים שם חבר'ה שבאמת יודעים לנגן, לא כמוני. אני בעיקר מלחין. ועולה אסיף צחר, מהמייסדים של לבונטין 7, אני חושב שהוא אחד מהטנור סקסופון הגדולים בעולם, ואני הראשון שכתבתי עליו, עוד בשנות התשעים, ואני מעריץ אותו. מישהו שהוא באמת משכמו ומעלה. אז כשטנא אומר, 'הנה אסיף צחר, ישראל נחום, אלון נדל', כולם חבר'ה כאלה שאני רגיל לכתוב עליהם, 'ויוסי מר חיים בפסנתר', אז כמובן שרעדו לי הידיים. אחרי שבוע זאב טנא אומר לי, 'בוא תשמע, הקלטנו את זה, לא תאמין', ואני שומע את הדיסק, ושומע שם איזה פסנתרן, לא משהו מיוחד אבל בסדר, אני לא מנגן כל כך טוב, אבל בגלל הנוכחות של אסיף, שזרקתי לו רעיונות והוא זרק לי רעיונות בחזרה, היה לי מרתק.
 
"בשביל לנגן טוב צריך לנגן המון שעות ביום מגיל מאוד צעיר, אולי גיל ארבע. ואני, הכלי שלי זה הראש, לא הפסנתר. אבל כשאת מנגנת עם מישהו נורא טוב, בעיקר בג'אז, את עולה ברמה. הרבה אנשים לא יודעים שאם הם היו מנגנים עם בסיסט טוב ומתופף טוב הם לא היו מכירים את עצמם. דווקא למישהו מתחיל צריך לתת ריתם סקשן כמו שהיה לי שם, שנותן לך פלפל בתחת. ניגנתי איזה שש, שבע פעמים עם זאב טנא, ובכל פעם נורא נהניתי". 
  
מוציא את האלימות על הפסנתר
 
אני מנסה לחבר את כל הנקודות האלה ביחד, איש האקדמיה, בוגר בית ספר ג'וליארד, חבר של כבוד באגודת הטייפים של "הצימר", קלידן "דורלקס סדלקס", ויום הולדת שבעים פתאום...
 
"האמת די מוזר. אבל תראי, כשהייתי ילד קטן התעניינתי בשריטות של פטיפונים ואפילו עשיתי בעצמי כמה שריטות, ההורים כעסו עליי... נורא אהבתי שריטות. זאת אומרת הייתה לי איזה שריטה בראש לשריטות. בגיל עשרים כשהתחלתי לנגן ג'אז, פגשתי אנשים שהפנו אותי לקומפוזיציה, למדתי מוזיקה שמונה שנים ועוד שלוש שנים באוניברסיטה מתמטיקה ופיזיקה, אבל כשסיימתי אמרתי, אני לא לומד יותר, אני רוצה ללמוד לנגן מהחיים.
 
"גם היום כשאני מקבל תוכנה חדשה אני ישר לוקח ומתחיל לנגן, בטח ייצא משהו. הבן שלי אומר, למה לא הסתכלת במדריך, אני אומר, אין לי סבלנות. גם עם אנשים, פוגש מישהו, בוא ננגן. למה לעשות תיאוריה. הכי פשוט זה להתחיל לנגן.
 
"לגבי עצמי יש לי הרגשה שאני לא אכתוב עוד הרבה יצירות. אין לי סבלנות. רק לתיאטרון כתבתי עד עכשיו מוזיקה למאה עשרים הצגות ואני חושב שהרבה יותר אפילו. אני פשוט לא מסוגל לספור. התשוקה שלי עכשיו היא לנגן. ב-10 באוקטובר  אנחנו עושים ערב קלאסי ב'תיבה' של המוזיקה שלי, שזה משהו אחר לגמרי. שם זה מקום שינגנו מתווים."
 
והחיבור לנויז?
 
"אנשים חושבים שנויז פירושו חזק, מניחים שזו אגרסיביות, וזו שטות גמורה. זה כמו שתגידי שאוונגרד חייב להיות מרעיש. נויז מתחיל משקט. אם תראי את היצירות של וולמן ו'מוזיקה נובה' שעושים לפעמים דברים מאוד שקטים ומאוד מעניינים, או דרומר שעשה באחד המיצבים שלו יצירה שכל הסאונד היה מחיות מאוד קטנות, חרקים, גמל שלמה, שאת יושבת בחושך, שומעת חרקים, ואת צריכה ממש להתאמץ כדי לשמוע.
 
"נויז פירושו שאין מלודיה. שאת מתייחסת לדברים הכי בסיסיים כמו נשימה למשל. לא תמצאי יצירה קלאסית שמתחילה בנשימה, אולי יש כזאת אבל לא כתובה. בחליל אני מנגן, לא נושם. נויז הם קולות שאת בעצם לא אורגת אותם למלודיה אלא לאמירה. שהנויז הטוב יכול להיות מאוד מאוד חזק, ואסור לזלזל בחזק הזה כי זה לא כמו חזק של רוק שזה עדיין מלודי. יש סוג של נויז שאת חייבת לשים צמר גפן או אטמים כשאת יושבת ליד התזמורת כי את יכולה להרוס לעצמך את האוזניים".
 
אבל המוזיקה שלך לא כזאת
 
"מאוד לא. אני אמנם נהנה להשמיע מוזיקה בווליום יותר מאשר החברים שלי, ועם דרומר, בקטע האחרון ב'הבריכה' אנחנו מנגנים בווליום שאנחנו פשוט לא שומעים את עצמנו, כסאח שאי אפשר להאמין, אבל זה מתחבר לי גם לדברים אחרים.
 
"אני משחק טניס המון שנים, והכיף בטניס שאת יכולה להרביץ ואת לא פוגעת באף אחד. יוצא לי לפעמים ללמד מישהו מפני שיש לי המון ניסיון ואני יכול להגיד לו משהו כמו, 'אתה לא שונא מספיק את הכדור'. אני בכל מכה מעניש את הכדור. אז אני מוציא יותר אגרסיות דרך הטניס מאשר במוזיקה. אני מאמין שכולנו אלימים באיזשהו אופן. אני הרבה פעמים מוציא את האלימות על הפסנתר. כאילו, אני איש מאוד אלים אבל אני לא נוגע בזבוב, לא יכול להרוג חיידק. אני אוהב לכסח על הקלידים, הבס, הפסנתר. נעים לי כאילו לחפש את הגבולות". 
  
בנאדם עם ראש פתוח
 
נדמה לי שיש איזה קונפליקט בין הפתיחות והלגיטימיות הגדולה שיש היום מצד הקהל והחברה כלפי אקספרימנטליות אמנותית, לבין הסגירות הגדולה של הממסד והתקשורת כלפי הצד הזה של התרבות
 
"מה שיש בתל אביב 2010 בשבוע, זה מה שהיה בכל הארץ במשך שנתיים בשנת 1960. לפני חמישים שנה, כשהתחלתי, היו שלושה קונצרטים אוונגרדיים בשנה. היום באוזן בר, בלבונטין, בצימר, בברזילי, בבארבי, באוגנדה, ביפו 23, יש בערך כל שבוע כשמונה-תשע התרחשויות ניסיוניות. מצד שני, זה לתוך קהל מאוד מסוים, ואין לזה כסף.
 
"שאלתי את הקולגות שלנו, אנשי נויז מהאיחוד האירופאי, בעיקר מגרמניה, אם הם מלמדים והם אמרו שאין להם זמן לזה. אחד נוסע ליפן, האיחוד האירופאי שלח אותו, השני עושה דוקטורט על סאונד במימון עיריית ברלין, אין לו זמן וצורך ללמד. הוא חי טוב מאוד. יש לו סקווט כזה, בית חצי הרוס שהוא לא משלם עליו שכר דירה, אז ברור שהוא לא צריך ללמד בארבעה מקומות.
 
"התקשורת סגורה גם לגבי האירופאים, ההבדל בינינו לבינם זה שהקיום שלהם לא ארעי כמו שלנו. אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה. את משלמת לפעמים בעצמך כדי להגיע לנגן ממקומות רחוקים, יש בעיה מאוד מאוד גדולה שיותר קל למשרד החינוך לתת לגופים שפונים לקהל יותר רחב".
 
אחרי שהסתובבנו בין כמה מההגדרות שלך, אם אני אבקש ממך הגדרה עצמית, "יוסי מר חיים הוא..."
 
"זו בעיה. אני יכול להגיד מוזיקאי אבל זו בעיה. יש לי בעיה עם זה שאני לא מנגן מספיק טוב, אבל יש לי ראש חופשי, אז אני חושב שהייתי מגדיר את עצמי 'בנאדם עם ראש פתוח'".
 
לא, התכוונתי, "יוסי מר חיים הוא מוזיקאי..."
 
"יוסי מר חיים הוא מוזיקאי רב תחומי. מי שהיה ראש איגוד המלחינים כשקיבלתי את פרס ראש הממשלה אמר עלי, 'יוסי הוא בעל מלאכה טוב' והייתי מאושר לשמוע את זה. כל כך הייתי גאה שהוא אמר את זה שלקח לי באמת ארבעים, חמישים שנה להיות בעל מלאכה טוב, את יודעת, שהבס זה בס, והכתיבה זה כתיבה, והספייס בין הצלילים הוא נכון, וגאווה מקצועית זה נורא משמח. גם לכתוב מנגינות, גם לעשות נויז".


 
שלושת ערבי המחווה  ליוסי מר חיים יתקיימו בימים ראשון, שני ושלישי, 28-26 בספטמבר ב-19:10 בבמת אקספרימנטל בפסטיבל לתיאטרון רחוב בבת ים. הכניסה חופשית!


למועדי מופעים >

26/09/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. איש יקר
אלדד , (26/09/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע