גיל צ'רנוביץ, המנהל האמנותי החדש של התיאטרון לילדים ולנוער מעדיף המשכיות על פני מהפכות
"לפני כל השינויים והמהפכות – קודם כל להמשיך"
לפני 40 שנה פנתה השחקנית אורנה פורת לשר החינוך דאז, יגאל אלון ז"ל וסיפרה לו על החלום הגדול שלה, להקים תיאטרון לילדים. חלום שניזון מהמחשבה שהילדים שייחשפו לתיאטרון האיכותי של היום, הם קהל התיאטרון של מחר. שר החינוך נתן לה פינה ושולחן, ואמר לה, "תתחילי", וכך נולד "התיאטרון לילדים ולנוער", שהפך לאחר 25 שנים נוספות ל"תיאטרון אורנה ופורת לילדים ולנוער", תיאטרון האוחז בתו התקן של האיכות התיאטרונית בשוק הילדים, כפי שגם אני, החוזה בשנה האחרונה בכארבע הצגות ילדים בחודש, יכולה להעיד.
בימים אלה חוגג התיאטרון כאמור 40 שנה לקיומו, כתיאטרון המטפח רפרטואר מגוון ואיכותי המעלה מידי שנה כ-20 מחזות שונות המועלים בפני קהל של כ-400 אלף צופים ברחבי הארץ ומעורב בפעילות חינוכית, ימי תיאטרון, מפגשים וסדנאות נוער.
במקביל מציין בימים אלה התיאטרון את מינויו של המנהל האמנותי החדש גיל צ'רנוביץ המחליף את המנהל האמנותי הפורש, יאקי מחרז. צ'רנוביץ, שחקן, במאי ומחזאי בן 41, אב חדש לתינוקת בת 9 חודשים, חוגג גם הוא תקופה טובה במיוחד, כשפרט למינוי המשמח הוא מתהדר גם בזכייה של ההצגה "הצמיד של אופירה" שכתב וביים, בפרס ההצגה הטובה ביותר לילדים בטקס פרסי הבמה לילדים ולנוער, גם היא חלק מהרפרטואר של התיאטרון אותו הוא מנהל, כעת, אמנותית.
"המינוי הוצע לי בשנה שעברה", מספר צ'רנוביץ, "כשהמנהל הקודם פה, יאקי מחרז, חשב לעזוב, ואני הייתי בדיוק לפני לידת בתי, ועשיתי לעצמי מין מסלול כזה של צמצום פעילויות ותכנית כזאת להעביר את תחילת חייה של הפעוטה בבית איתה וההצעה הזאת באה ממש על המשבצת הזאת ופשוט סירבתי בנימוס, סירוב מיידי. לא היה על מה לדבר, לא חשבתי לוותר בעד שום הון שבעולם על להיות לחלוטין בבית כאבא לתינוקת שנולדה. כנראה שיאקי החליט להישאר לעוד עונה אחרונה בהחלט, וההצעה חזרה שוב על עצמה לפני כמה חודשים, להיכנס לתפקיד בתחילת העונה שהחלה עכשיו, בראשון לספטמבר, והפעם הסכמתי".
מה אתה מביא איתך לתפקיד החדש מבחינת ראש ותוכן? אתה מחפש שינויים גדולים או מעוניין לשמור על הקיים?
"התיאטרון הוא מפעל כל כך גדול ומדהים שקודם כל אני רוצה להמשיך את זה. להמשיך את מה שהיה עד כה זה כבר יהיה השג גדול מבחינתי, לפני כל השינויים והמהפכות. אז זאת בעצם האג'נדה. להמשיך ולהצליח עם התיאטרון, לעשות הצגות טובות, ואם אפשר מצוינות, לשלל הגילאים, בשלל הצבעים והעולמות שמעסיקים אותם ואת נשמתם ואת החיים שסובבים אותנו ואותם, כמו שעשיתי וניסיתי לעשות עד היום".
התשוקה לביים התחילה בבנות פסיה
הפריצה הגדולה שלך להכרה הציבורית הייתה בזכות ההשתתפות שלך ב"בנות פסיה". בהמשך אפשר היה למצוא ברזומה שלך כתיבה, משחק ובימוי של הצגות ילדים רבות, ביניהן "נולדתי לחלום", "מסע בין הקלעים", "פרח של אגדה", "מסיבת פיג'מות", "הרצל- חלום שהתגשם" ורבות נוספות. תעשה לי רגע את המעבר הזה שבין שני החלקים הדי קיצוניים האלה של התמונה
"כן... זה מהדברים האלה שאין בהם את ההשתלשלות הטבעית של הדברים. זו התגלגלות למקום הזה שרק אחרי הרבה שנים אתה יכול להסתכל אחורה ולהגיד, אולי זה באמת היה המסלול שיועדת אליו, החיים הובילו אותך אליו, ורק בדיעבד יכולת לראות את זה. התחלתי כשחקן, למדתי בניסן נתיב בתל אביב, מיד אחרי זה כשחקן ברינה ירושלמי, הייתי רומאו ב'רומאו ויוליה', שיחקתי גם ברפרטוארי בחיפה ובבאר שבע, ושיחקתי גם כמו הרבה שחקנים בתיאטראות לילדים.
"והיה את 'בנות פסיה', סיפור בפני עצמו. 'בנות פסיה' התרחש מ-95 ועד 2001, מותג מדהים ומרגש. היינו תחנה יפה ומשמעותית בהיסטוריה של עולם הבידור הישראלי וזה היה באמת מדהים. ב'בנות פסיה', מעבר למשחק ולביצוע התעסקנו הרבה מאוד גם בכתיבה מקורית ובימוי מערכונים והבנה של אולפן וטלוויזיה והפקה ולמדנו על הדרך הרבה דברים שקשורים למסביב, וכש'בנות פסיה' נגמר נראה לי שהתנקזו ביחד המון דברים לתחושה אחת מרכזית שאני אולי יכול ויודע לכתוב ולביים, ואולי תיאטרון.
"בדיעבד אני יכול להגיד שהדברים האלה עוד התחילו בבית הספר למשחק, כשמעבר להערות המשחקיות והטיפול בסצנה כשחקנים אני זוכר את עצמי מקשיב מאוד מאוד לתמונה היותר רחבה של הבימוי ומאוד נמשך לזה ומרגיש שאני מבין על מה המורה מדבר מעבר למשחק.
"הכל כנראה התנקז לאותה נקודה שם בסוף 2001 כשפניתי באיזו הצעה קצת תמימה או אמיצה לסמינר הקיבוצים, בית ספר למשחק. שמעתי שהכיתה פוצלה לשתי הפקות וקבוצה קטנה של שישה שחקנים נשארה ללא הפקה והצעתי לעשות הפקה לפרויקט של הצגה שנכתבת תוך כדי תהליך החזרות, ולמזלי ישל סקר, שניהל אז, נתן לי אור ירוק, ופעם ראשונה בחיי קפצתי לברכה מאוד עמוקה, גם לכתוב מחזה וגם לביים אותו לראשונה בחיי.
"משם הכדור התגלגל והמעבר לילדים התרחש באופן ממש מקרי כשאחרי שתיים שלוש עבודות מישהי שראתה וכנראה אהבה הציעה לי לביים מחזה לילדים שהיא כתבה. אחרי זה דניאלה מיכאלי גם הציעה לי לביים בפסטיבל חיפה הצגה לילדים שזכתה באותו פסטיבל בהרבה פרסים, ביניהם פרס הבימוי, המחזה, השחקנים והיוצרים, ומאז זה המשיך והתגלגל מפרויקט לפרויקט.
"בהמשך פתחתי ביחד עם יורם לוינשטיין והסגנית שלו לילך סגל נישה לילדים, כלומר בכל שנה אנחנו עושים בבית ספר בשנה ב' תרגיל הפקה שמיועד לילדים ואחרי זה התרגיל עולה לשנה ג', ואז ניסינו לחבור לתיאטראות שונים שייקחו אליהם את ההפקה הזו וזה ימשיך החוצה. מתוך הפרויקט הזה שהולדנו נולדו כמה הצגות, שתים מהן הגיעו ל'אורנה פורת', האחרונה שבהן הייתה 'הצמיד של אופירה'".
בתפקיד שלך כמנהל אמנותי תוכל גם להמשיך לשחק, לביים ולכתוב?
"ב'תיאטרון אורנה פורת' אני יכול לביים ולכתוב במהלך השנה, לשחק אין לי זמן. לכל ההצגות ששיחקתי בהן הכנסתי מחליף. יש רק הצגה אחת, 'ליצן החצר', ב'אורנה פורת', שלי ושל ישראל גוריון, הצגה שמתחילה את העונה השישית שלה, שגם היא זכתה בשנת 2006 כהצגה הטובה ביותר, שבה אני אמשיך לשחק, והיא היחידה. כי בכל זאת, זו הצגה של אורנה פורת, וזו הצגה שלנו, זה אינטרס שלנו, אז אני רואה את זה כחלק מהתפקיד.
"אחת מהדאגות שלי היו שמה אני אעשה, אני לא אשחק יותר, וזה קצת הדאיג אותי כי אני מאוד אוהב לשחק לילדים, להיות על הבמה מולם, זו חוויה שאי אפשר לתאר אותה במילים. זה הכי מדהים לשחק לילדים ונורא לא רציתי שייקחו את זה ממני, אז למזלי יש את ההצגה הזו".
להתקדם בקצב הזמן
לאור חגיגות 40 שנה לתיאטרון, איך היית מאפיין את טביעת אצבע של המוסד הזה?
"אחד הדברים שמאפיינים את 'תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער' זה ההקשבה לילדים עצמם, להיות עם היד על הדופק, להתקדם בקצב הזמן, כי אצל ילדים, המאגר של הנושאים שקשורים בחיים שלהם הולך וגדל.
סתם לדוגמה, כניסת המחשבים והמודרניזציה והאינטרנט למשל, פעם לא היה דבר כזה ואף אחד לא התעסק עם זה, היום יש כבר הצגות על האינטרנט, ועל הסכנות ברשת, והמון דברים חבריים גם באים לידי ביטוי שם, עד כדי כך שאפשר היום לעשות עליך חרם בפייסבוק או כל מיני דברים מוזרים כאלה. זה עכשיו חלק מהעולם שלהם. אז אם אתה קשוב והולך קדימה, אתה יודע להביא את זה.
"אז המון הקשבה לשטח, והמון יוצרים טובים, ומחזות טובים, במאים טובים, למרות שאת זה אני מאמין שכל תיאטרון מנסה לעשות, אבל ב'אורנה פורת' מאוד מקפידים. יש המון יוזמות שהתיאטרון עושה שלא ראינו אותן במקומות אחרים. פרויקטים לעידוד יותר צעיר כל שנה, פסטיבל בלעדי של 'אורנה פורת' שנקרא 'פסטיבל ירון' בכל פורים, הצגות של התיאטרון שיוצאות לפסטיבלים בעולם כמו 'פטר והזאב' שהיה בסרביה ובהודו, ועוד כהנה וכהנה".