מופע המחווה החודשי של גיל קציר וההרכב שלו לאריק קלפטון בשבלול הוא רק תירוץ כדי לנגן בלוז
הבלוזים של קלפטון
"קלפטון בשבילי, אם אני צריך לסכם את זה במילה אחת, זה בראש ובראשונה בלוז", אומר גיל קציר, זמר, גיטריסט ושדרן רדיו העורך עם ההרכב שלו אחת לחודש ערב מחווה לאריק קלפטון במועדון "שבלול ג'אז" בנמל תל-אביב. "הוא בא משם והוא תמיד חוזר לשם. הוא ניסה כל מיני ניסיונות מוזיקליים לאורך הקריירה שלו, נגע ברוקנרול, בריתם אנד בלוז, אפילו קצת בג'אז, ותמיד הוא חוזר לבלוז הישן והטוב סטייל בי. בי. קינג, רוברט ג'ונסון, האבות המייסדים.
"הוא התחיל בכלל ביארד בירדס, 'ציפורי החצר', באמצע שנות השישים, משם הוא הגיע לתודעה הרחבה כאריק קלפטון, אבל הוא לא מצא את עצמו שם כי הסגנון לא דיבר אליו. הם היו כאלה דרדלעך, ניגנו מוזיקה דביקה, פופ חמוד כזה, אבל הבנאדם רצה לתת בראש עם הגיטרה ולא מצא שם את מקומו. בכלל תופעה מעניינת היארד בירדס האלה כי גם ג'ף בק עבר שם ואחר כך הלך לכיוון אחר לגמרי, ואפילו תתפלאי לשמוע שג'ימי פייג' עבר שם.
"זאת להקה שכל התפקיד שלה בהיסטוריה היה לנפק אגדות גיטרה שלא באו לידי ביטוי בסגנון הקליל והסכריני של ההרכב. אבל הקטע שלי עם קלפטון זה האהבה לבלוז, ולא רק שלי אלא של שאר חברי הלהקה, ובעצם ההופעה הזאת תחת הכותרת של מחווה לאריק קלפטון היא תירוץ לכולנו לנגן בלוז".
המופע הקרוב יתקיים בשבת, 7 בנובמבר ב-17:00 "זה ערב שמתאים לכל גיל, עם אווירה מאוד כיפית על הבמה, סוג של חגיגת אחר צהריים כזאת של שבת. לא חייבים לאהוב את קלפטון כדי ליהנות מהמופע שלנו. כל מי שאוהב בלוז וריתם אנד בלוז יכול ליהנות במופע הזה לגמרי".
באיזה שלב פגשת אתה את קלפטון, בחיים שלך ובקריירה שלו?
"אני נתקלתי בו בתקופה של הרוק כמו שכולנו הכרנו אותו, בתקופת 'ליילה', אי שם בשנות השבעים כשהייתי נער וניגנתי גיטרה. כולם רצו לנגן את הסולו של 'ליילה', החשמלי הזה, היפה, ואז אמרתי, וואו, יש פה משהו שחבל על הזמן, בנאדם שפשוט נולד עם גיטרה ביד".
ולמדת לנגן את הסולו?
"כן, והתחלתי לנסות לחקות אותו, והיו עוד גיטריסטים שהשפיעו עליי אבל יש משהו באופי הצנוע שלו ובמשהו האצילי שיש לו באישיות שהוא מדבר אליי גם ברמה האישית והאנושית".
את האלבום החדש שלו שמעת?
"האמת ששמעתי רק דוגמיות ממנו אבל עוד לא הבנתי בדיוק. אני צריך לשמוע אותו הרבה. זה אלבום מעניין. הוא נורא בוגר שם, מפויס עם עצמו, פחות עוקצני, נראה כאילו הוא השלים עם עצמו כבר".
בוא נחבר את כל זה למופע המחווה שלכם
"אז כמו שאמרתי קודם, המופע הזה הוא באמת תירוץ לי ולשאר חברי הלהקה לנגן בלוז. היו אנשים בהופעות שאמרו לנו, 'אבל איפה קלפטון של השירים שהושמעו ברדיו?'. אנחנו עושים כמובן, בשביל לרצות את הקהל, גם את WONDERFULL TONIGHT שזה קלאסיקה שבקלאסיקה, וגם את CHANGE THE WORLD, הקלאסיקות ששומעים ברדיו, וכמובן את 'ליילה' בגרסה אקוסטית, אבל מי שבא לשמוע אותנו במשך השעה וחצי שאנחנו מנגנים על הבמה מקבל בעיקר מנות גדושות של בלוז במיטבו, ואין חרטא, זה הכל שייך לקלפטון. זה בלוזים שקלפטון ניגן בתקופות כאלה ואחרות בהרכבים כאלה ואחרים.
"למשל, הוא היה בסוף שנות השישים חבר בהרכב שקראו לו THE BLUESBRAKERS יחד עם ג'ון מייל, שעד היום עושה בלוז. ב'בלוז ברייקרז' הם היו עושים קטע אינסטרומנטלי שנקרא HIDE AWAY, במקור זה של פרדי קינג, עוד אושיית בלוז משנות החמישים והשישים, ובעצם דרך קלפטון אנחנו נחשפים לכל מיני סגנונות בתוך הבלוז.
"למשל שאפל, שזו נגינה מהירה, זה כל הבלוז המהיר שמשם נולד הרוקנרול למעשה. קלפטון עשה את זה עם ה'בלוז ברייקרז' ואנחנו עושים את זה כמחווה לאחת התחנות בחייו של קלפטון. אנחנו נוגעים בחומרים מתקופת CREAM, שאני לא יודע למה תרגמו את זה בארץ ל'הקצפת', כי CREAM זה בכלל שמנת.
"אנחנו גם לוקחים משהו מהתקופה של ה-BLIND FAITH, להקה נהדרת שלצערנו הוציאו רק אלבום אחד מקסים ושם היה שיתוף פעולה פורה מאד עם אמן גדול בפני עצמו, ג'יי ג'יי קייל. עם קייל יש שיר מאד מפורסם שנקרא AFTER MIDNIGHT. זה שיר של קייל שקלפטון פרסם דווקא. תחנה נוספת זו 'דרק והדומינוז', עוד הרכב שקלפטון עשה וניגן שם את 'ליילה', שאגב, 'ליילה' זה על אשתו של ג'ורג' הריסון שהוא התאהב בה קשות. ואם נגענו בהריסון אז הם היו חברים מאוד טובים וקלפטון תרם את הסולו לשיר של הריסון WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS."
אתם עושים את השיר הזה?
"זה מה שיפה בהתנהלות של קלפטון, שהוא עבד עם כל כך הרבה שיתופי פעולה, והקריירה שלו נשקה לכל כך הרבה מעגלים מוזיקליים שקשורים לרוק, בלוז, ריתם אנד בלוז, שזה פותח בפנינו פתח גדול לעשות כמעט מה שאנחנו רוצים. את השיר הזה אנחנו לא עושים עכשיו, אבל אולי נעשה בעתיד".
מה שמוביל אותנו אל ההרכב שלצדך על הבמה
"הסולן ונגן המפוחית הוא דב האמר הנפלא שנחשב לאחד מנגני הבלוז הטובים ביותר בארץ. הוא בא מהרכב שעושה חומר מקורי שנקרא CG AND THE HAMMER, אני מנגן גיטרה ושר קולות רקע וגם עוד איזה שניים שלושה שירים שבחרתי לשיר ,כפיר צעירי שהוא קלידן בחסד שמנגן עם אפרים שמיר באופן קבוע, קובי כהן הוא הבסיסט שלנו, מי שזוכר אותו משנות השבעים מופיע עם מתי כספי ודני ליטני בוודאי יזכור אותו לטובה, בחור מקסים, עידו מיימון המתופף הוא הצעיר שבחבורה, ממש ילד, והוא מתופף מאד מבוקש היום שמנגן קבוע גם עם מיקי גבריאלוב ויש לו גם הרכבים של מוזיקה מזרחית".
"גם על הבמה אני חוזר אחורה"
קציר הוא כאמור שדרן רדיו ותיק ("בשנה הבאה בן 50") שהתחיל אצל אייבי נתן ב"קול השלום", המשיך לרשת ג' עוד בימים בהם שידרה מוזיקה לועזית, בגל"צ יכולתם לשמוע אותו מגיש חדשות והיום הוא סוגר מעגל כשהוא מגיש ברדיוס 100FM תכנית מחווה ל"קול השלום" באווירת התחנה המקורית.
"מי שמכיר אותי מהרדיו כשדרן יכול לשאול מה בעצם שדרן עושה על גיטרה. התחלתי לנגן לפני שהגעתי לרדיו, עוד לפני שהתחלף לי הקול, בגיל 13, עם ההרכב הראשון שלי, כשלמדתי באליאנס ברמת אביב. היו מלא אנשים מוכשרים במחזור שלנו שהתפרסמו. יובל בנאי היה בכיתה המקבילה, רמי קליינשטין שניגן בהרכב הראשון שלי היה בכיתה שלי, וגם שלומי ברכה היה בסביבה בתקופה ההיא".
מה ניתב אותך דווקא לרדיו ולא אל הבמה לאורך השנים?
"אני אז האזנתי לקול השלום בתור נער ונורא התרשמתי מעולם שלם של מוזיקה שלא הייתה בארץ בכלל. זה אפילו החזיר אותי לתקופה שהייתי עם ההורים בשליחות במרכז אמריקה, כשהייתי בן 6, 7, וכבר אז נחשפתי למוזיקה לועזית, רוקנרול, ביטלס, ג'ופלין, הנדריקס, וכשהגעתי לארץ המקום היחיד שהזכיר לי את המוזיקה הזאת פה בארץ היה 'קול השלום' של אייבי נתן עליו השלום.
"אנחנו מדברים על עידן שלא היה בו יוטיוב, הנגישות היחידה למוזיקה הייתה ללכת לחנות תקליטים ולקנות תקליטים או להזמין אותם ולחכות המון זמן עד שהם יגיעו, או לבקש מאיזה דוד באמריקה שישלח תקליט שלא היה בארץ. התחנה היחידה שפתחה את האשנב הזה לעולם הגדול הייתה התחנה של אייבי והחלטתי שבמקום כזה אוניברסאלי מבחינת הגיוון מעניין לי ומתאים לי לעבוד וזה מה שעשיתי ברדיו בעצם.
"במקביל ניגנתי אבל לא היה לי את הדרייב להופיע על במה משום מה, הרדיו סיפק לי את המאוויים התקשורתיים גם מבחינת חשיפה ולא הייתי צריך לעמוד בפרונט ולקבל מחיאות כפיים עד לפני איזה שבע, שמונה שנים, כשחזרתי להופיע ופתאום שוב החיידק חזר לקנן בי. בשנים האחרונות אני עם הרכבי קאברים למיניהם, כולל ניסיון להוציא חומרים משלי ולהופיע עם חומרים משלי, וזה היה נחמד וטוב אבל מיצה את עצמו באיזה שלב במובן הזה שלא דחפתי ולא המשכתי. לא היה לי את הרעב לעשות מזה יותר ממה שזה.
"הופעות הקאברים זה כמו שאני משדר ב'קול השלום' וחוזר לנוסטלגיה, כך גם על הבמה אני חוזר אחורה לדברים שגדלתי עליהם ואיכשהו מנציח את הילדות שלי דרך העניין הזה".
"הקלפטונס" יופיעו בשבת, 13 בנובמבר 2010 ב-17:00 במועדון שבלול ג'אז בנמל תל-אביב.