ברי סחרוף כבר נשבה בקסמי אנסמבל היונה, הרכב שמנסה להחיות את קולה של המוזיקה המזרחית היהודית המקורית טרום עידן הקסטות. במופע של האנסמבל, שיוקדש לשירי ר` ישראל נג`ארה, הוא גם ישתף אתם פעולה, ולא בפעם הראשונה. פרופ` חביבה פדיה, המנהלת המוזיקלית של ההרכב מספרת על המשנה הסדורה שהביאה להקמתו. דברים שבלב ושברוח.
שיתוף פעולה מתיז ניצוצות
על בימת היכל התרבות בתל-אביב עמד חזן. מלבושיו שחורים, זקנו ארוך, חובש כיפה שחורה ומרכיב משקפיים, נטול כריזמה למראה, שר בארמית. בניגוד לכל הציפיות, הרגע הזה, שבו יהודה עובדיה פתיה שר מלווה באנסמבל היונה את "יא ריבון עלם" (המוכר לרבים מזמירות ליל שבת) היה אחד מן השיאים במופע "יהודה הלוי פינת אבן גבירול", ערב שכלל שיאים רבים ואמנים מוערכים רבים, מוכרים הרבה יותר מפתיה.
שיא נוסף התרחש בשיר הבא כשברי סחרוף חבר להרכב ולחזן ושר אתם יחד שיר בשם "ירעד לבי". הגיטרה החשמלית של ברי והקול הצורב שלו השתלבו בפיוז`ן מרגש ומלהיב (לטעמי) עם אופן השירה המסורתי של פתיה ועם הליווי המוזיקלי העשיר של האנסמבל.
השיר, שהפזמון החוזר שלו הוא "ין ין ין " ( צירוף מילים חסר משמעות שמקורו בטורקית) הפך אצל סחרוף בתיבה האחרונה ל"יה יה יה" רוקנרולי– ולמי שמכיר את הרקע שבו נכתב השיר הזה (מעט עליו בהמשך) לא היה דבר נכון יותר – מהחיבור בין ה"יה" של הרוקנרול, ל"ין" של המוזיקה הפופולרית של לפני למעלה מ-400 שנה.
בעקבות שיתוף הפעולה היוצא דופן והמתיז ניצוצות הזה, ייערך ב- 7 בפברואר, במרכז ז`ראר בכר בירושלים מפגש נוסף בין אנסמבל היונה לבין ברי סחרוף בערב שכולו מחווה לשירי ר` ישראל נג`ארה, מגדולי המשוררים היהודיים במזרח, אחרי גירוש ספרד.
"מוזיקת הקסטות בלעה את המוזיקה המזרחית היהודית"
פרופ` חביבה פדיה, משוררת וחוקרת באוניברסיטת באר-שבע היא הכוח המניע מאחורי ההרכב "אנסמבל היונה", שהוקם במטרה להחיות את המוזיקה המזרחית בכלים אותנטיים, ולהציע אלטרנטיבה לשבלונות של המוזיקה המזרחית.
פדיה מכנה את התהליך שהביא להקמת ההרכב ואת המשנה הסדורה שעומדת מאחוריו בשם מהלך רוחני, וניכר כי הדברים מדברים מלבה ממש. ההרכב כולל את שני אחיה של פדיה - יהודה עובדיה פתיה ואסף פתיה (זמר מלווה) ואת הנגנים אילן קרביץ (צ`לו) , נאור כרמי (בס וילי-טנבור), איתמר שחר (נאי) , אסף זמיר (כלי הקשה) ואליהו דגמי ( עוד, סאז).
"רציתי להחיות את מוזיקת המזרח ולשים אותה במקום הנכון" אומרת פדיה, "המוזיקה המזרחית בארץ בלעה את המוזיקה המזרחית היהודית שלצליליה שרים את הפיוט. מוזיקת הקסטות, שנוצרה ממצוקה בגלל תנאים כלכליים הביאה למצב שבו הסינתיסייזר החליף את כל מגוון הכלים.
"יש במוזיקה הזו הרבה פאתוס וצעקנות והיא הביאה למלכוד של האמנים המזרחים. היא אמנם הגיעה לדברים יפים מאוד, השיא שלה הוא זוהר ארגוב , ועוד רבים, אבל הזמרים האלה היו יכולים להתפתח ולגדול עוד יותר אם היו מקבלים הקשר אחר מזה של מוזיקת הקסטות. אם היו מקבלים הקשר של יסודות מהמזרח – לא היה שום דבר שיכול היה להתחרות אתם. הם היו הופכים להיות גדולים כמו גדולי זמרי הגוספל בארצות הברית".
"ידעתי איך אני רוצה לשמוע את זה"
- איזה הקשר מוזיקלי את מציעה?
" יש הרבה פייטנים שיודעים איך לשיר ברבעי טונים, על פי מקאמים, סלסולים. הרבה פעמים יש קצר ביניהם ובין הנגנים, שמשיקולי תקציב ומשיקולים אחרים מלווים אותם בסינתיסייזר. אחי למשל, שהוא פייטן וחזן, שר יפה כל כך, אבל כשהוא הוציא לבד דיסקים – לא אהבתי את התוצאה, וגם הוא בעצמו הרגיש לכוד בתוך הזרם המזרחי. היה נתק בין המוזיקה לבין הכלים המלווים אותה. רצינו להזיז הצידה את השבלונות שמלוות את המוזיקה הזאת.
"תמיד חייתי בהרגשה שהמוזיקה שלי סגורה בתוכי, הרגשתי שאין לה ביטוי (וגם הרציתי על זה לפני כשנתיים). ממש כאב לי פיזית שהפיוט נשמע בצורה שבלונית – מיוצב, כמו שמצפים לשמוע אותו. רציתי להגיע למוזיקה כמו שצריך לשמוע אותה, במקאם ערבי, כשהמוזיקה של הפיוט רחבה יותר ומשוחררת יותר. כשלקחתי על עצמי את הניהול המוזיקלי ידעתי איך אני רוצה לשמוע את זה באזניים".
- ומה קרה אז?
" ואז הצעתי לאחי להקים קבוצת נגנים. זה התחיל בתור פרויקט לפסטיבל העוד, בחוסר תקציב. לקחתי על עצמי את הניהול המוזיקלי. כל אחד מהנגנים רצה להביא את שלו, או ללכת לפי הרוטינה של איך צריך לנגן מוזיקה מזרחית והייתי צריכה להסביר להם את המהלך שלי שהגיע משלושה מקורות.
"המקור האחד היה זכרונות מבית סבא. סבא שלי, שאול פתיה, היה בן של מקובל הרבי יהודה פתיה. הוא חווה דברים דרך מוזיקה והעביר דברים בתקשורת דרך מוזיקה. מוזיקה ליוותה אותנו כל הילדות ככלי שדרכו מביעים רגשות. סבי היה קפדן מאוד לגבי הצורה המדויקת שבה צריך לשיר את הפיוטים. היינו שרים בצוותא בשבתות בלילה ובבוקר.
"המקור השני היה חקירת המוזיקה והקבלה, אני חוקרת קבלה וחסידות באקדמיה. הרבה פעמים שאלו אותי על הקשר שבין הקבלה למוזיקה ולאחרונה כתבתי על כך כמה מאמרים. המקור האחרון למהלך הזה הוא מוזיקלי - תמיד נמשכתי למוזיקה אתנית ממש, לא רק למוזיקת עולם, אלא למוזיקה של קבוצות וקהילות, כפי שהיא מושרת בצורה המקורית שלה".
"להחזיר את הפיוט למקום של יצירה שלמה"
- איך מימשתם את המהלך הזה בפועל?
"התחלנו עם מוזיקה עירקית שאנחנו גם מחוברים אליה מהבית, וגם היא בתבניות של המוזיקה הערבית הקלאסית. בחרנו לשלב כלים שונים כמו חליל הנאי מהמסורת הסופית, או הטנבור – שהוא כלי קשת שיש לו צליל עדין ומיוחד, מעין כינור ערבי, או העוד, והסאז שהוא כלי נגינה טורקי.
"ובעיקר – ניסינו שלא לבצע את הפיוטים באוניסונו כמקובל (במצלול אחד - כשהזמר והכלים מנגנים יחד) אלא לשלב פתיחות ומצילולים, קטעי סולו של כלי נגינה, דיאלוג בין הזמר לכלי. להחזיר את הפיוט למקום של יצירה שלמה. אנחונו עורכים המון חזרות כדי להגיע למבנה של השיר".
"שירים שמכירים מהבית"
המופע הקרוב יוקדש כולו כאמור לשירי ישראל נג`ארה. המופע עלה כבר במתכונת דומה במסגרת פסטיבל העוד לפני כשנה תחת השם "הדוד והלב".
נג`ארה היה גדול המשוררים היהודים במאה ה- 16. במהלך חייו גר בצפת, בדמשק ובעזה והסתובב גם ברחבי האימפריה העות`מנית. נג`ארה היה גם מוזיקאי שהיה קשוב לעולם התרבותי והמוזיקלי שסביבו. הוא התאים את מילות שירי הקודש שלו ללחנים לועזיים שהיו פופולריים אז בקרב היהודים (ולפעמים חדרו הברות לועזיות חסרות משמעות לשירים, רק כדי לתת את הקצב של השיר המקורי כמו במקרה ה"ין ין ין" ב"ירעד לבי").
הדבר גרם לכך ששיריו של נג`ארה זכו להצלחה עצומה עוד בימי חייו, ונפוצו בקרב רוב קהילות ישראל עד ימינו אלה (מעירק, ועד למרכז אירופה וצפון אפריקה). לדברי פדיה "השירים של ר` ישראל נג`ארה הם שירים שמכירים מהבית".
"לא ידעתי כמה ברי סחרוף הוא אדם מעמיק ורגיש"
גם ברי סחרוף התחבר למוזיקאי שבנג`ארה, שניים משיריו ביצע ב"יהודה הלוי פינת אבן גבירול", ואחד מהם "יעלה יעלה" הוא מבצע גם בהופעותיו הרגילות. בתכנייה המרשימה שליוותה את הערב בהיכל התרבות (ושערכה פדיה) כותב סחרוף "נג`ארה הפליא בכתיבת שירה עברית והלחין את מרבית שיריו. אני אוהב את המקצב, את התנועה המוזיקלית ואת השפה שבה הוא משתמש, שהיא פשוט מעוררת השראה".
- איך נוצר שיתוף הפעולה שלכם עם ברי סחרוף?
"ניצן זעירא בא לשמוע אותנו בהופעה. ואחר כך ברי סחרוף הציע שנעבוד בשיתוף. הוא מאוד מאוד אהב את "יונת רחוקים" (הדיסק היחיד שהוציא האנסמבל עד כה) וחשב שהוא נורא מיוחד ומרגש. לא הכרתי אותו לפני כן ולא ידעתי כמה שהוא מעמיק ורגיש ואדם נעים לעבודה. לאחרונה הוא נחשף לנג`ארה ומרגיש קשר למוזיקה הזו. אחרי המופע בהיכל התרבות קיבלנו הרבה תגובות חיוביות. אנחנו עוד נשתף פעולה עם ברי וגם תהיה לנו הופעה עם אהוד בנאי בסביבות יוני".
"אני רוצה גם קול עצמאי למוזיקה המזרחית, לא רק סינתיזה"
- הערב בהיכל התרבות כלל הרבה מאוד עיבודים מוזיקליים עכשוויים לשירים שאת חלקם את מכירה מהבית, איך קיבלת אותם?
"המוזיקה היא פרשנות. וכמו שביהדות יש `70 פנים לתורה` כך 70 פנים של מוזיקה יכולים לפרש את התורה. מוזיקה היא צורה של קריאה בטקסטים. וכמו שאפשר להיפתח לשבעים קריאות, כך אפשר להיפתח לשבעים גלויות – לפזורה שכוללת את הצבעים האתניים, שכל אחד מהם הוא צורה של קריאה ופרשנות מוזיקלית. וזה כולל גם המזויקה הכי עכשווית ואת מוזיקת הרוק – אדרבא.
"אבל חשוב לי שהדברים יהיו במודע ולא בנתק. הצורות המוזיקליות והצבע של המוזיקה שאני מביאה הוא אחרי הדחקה ודיכוי של מסורות מזרחיות במשך שנים. אני לא רוצה שהכל יעבור לסינתיזה של מערב ומזרח. אין לי התנגדות לסינתיזה, אבל שיהיה לדבר גם קול עצמאי, שלא דרך סינתיזה, גם קול שלו לעצמו".
אנסמבל היונה יארח את ברי סחרוף ב- 7 בפברואר (ב`), ב- 20:00, במרכז ז`ראר בכר בירושלים
לפרטים נוספים . החזרות למופע צולמו לתכנית "זמן תרבות" בערוץ התרבות (77), שתשודר ביום א` הקרוב, ב-20:00.
יהודה הלוי פינת אבן גבירול – הצהרת עצמאות תרבותית
"פיוטים יהודיים" – מוזיקה סוף הדרך
הילה אהרון בריק
03/02/2005
:תאריך יצירה
|