דב זעירא, הבעלים של חב' התקליט ואבא של ניצן על אוסף חדש של שירים מטרום הקמת המדינה
"רבותיי ההיסטוריה חוזרת, שירי המדינה שבדרך" הוא שמו של אלבום חדש (שחלקו הראשון יצא לפני כחצי שנה) הכולל את שירי מלחמת השחרור וההעפלה ("הרעות", "הי הג'יפ"), שירי הבריגדה היהודית ("את חכי לי ואחזור"), שירי לוחמי המחתרות ("חיילים אלמונים"), שירי תנועות הנוער ("יונה פעמונה"), ושירי החלוצים והעליות ("בחולות").
בין המבצעים תמצאו את הגבעטרון, הצ'יזבטרון, יפה ירקוני, ליאור ייני, אסתר עופרים, נחמה הנדל, זמרי אפי נצר, חבורת שהם, שמיניית ווקאל, שולמית לבנת (אמה של), מילי מירן, חנן יובל, רן אלירן, רבקה מיכאלי, שלישיית המעפיל, עליזה גבאי והבחורים מאפיקים. כולם מכניסים אל החדר ניחוחות של זמן אחר בו שירים גילמו בתוכם את האנשים, המסרים, הוויכוחים והשליחות האופייניים לתקופתם.
דב זעירא, המפיק והעורך של האוסף הוא הבעלים של חברת "התקליט" שהוציאה את האלבומים בשעתם, ו"אבא של ניצן", הוא מוסיף. "אני נחשב לזקן וותיק ענף המוזיקה, שעדיין פעיל", הוא אומר ועושה קצת סדר לטובת אלה שהולכים קצת לאיבוד ולא לגמרי מבינים מי הוא מה בשלל הזרמים המיוצגים בשני הדיסקים.
"כשבאו לארץ החלוצים, למשל, היו להם את השירים שלהם. אחרי כן הייתה מלחמת העולם, ויצאה הבריגדה היהודית (חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה מיהודים שהתנדבו לצבא כדי להילחם בגרמנים – ט.ג.), שלהם חיברו שירים משלהם ששרה להקת הזמר של הבריגדה שהוקמה בשלהי מלחמת העולם השנייה. אחרי כן באו המחתרות, שלא צריך להסביר מה זה, היו חבר'ה שהיו במחתרות של לח"י, אצ"ל... זאת פשוט הייתה תקופה שלכל זרם כזה היה את השירים שלו".
אני מניחה שלשירים הייתה אז משמעות גדולה הרבה מעבר לביטוי אישי. היה פה עניין של לחזק, להעביר מסרים
"המשמעות הייתה חלוצית יותר, וגם העברת מסרים. שירים שקשורים עם הבריגדה כמו 'משתמט אני הייתי ולא התביישתי כלל וכלל, עד כי עוז תפסתי ועידוד רכשתי, בריקוד בנהלל' ("הורה נהלל", מילים ולחן צבי בן יוסף). או שירי מחתרות כמו 'חיילים אלמונים' ("חיילים אלמונים הננו בלי מדים וסביבנו אימה וצלמוות. כולנו גויסנו לכל החיים, משורה משחרר רק המוות", מילים ולחן: אברהם שטרן), או שירי העפלה שהייתה בסוף מלחמת העולם השנייה, ושירי העצמאות שהיו קשורים עם מלחמת העצמאות. לכל השירים האלה יש קשר חזק ואמיתי אל התקופה ואל הזרם".
איפה אתה באופן אישי היית באותה תקופה?
"נולדתי ב-31 כך ששירי חלוצים שמעתי מהוריי. אחרי כן הייתה מלחמת העולם אז אנחנו היינו דלוקים על השירים של רוסיה. בארץ כולם אהבו אז את השירים הרוסיים. רוסיה הייתה בשבילנו משהו חשוב מאוד. הם עמדו שם במלחמה בגבורה רבה והשירים הרוסיים תורגמו והלכו אל תנועות הנוער. במחתרות כבר לא הייתי כל כך קשור לזה כי הייתי בתנועת נוער, אבל הכרנו את השירים. כל נושא בפני עצמו בשירים היה קשור לבניית המדינה".
לאחרונה נפרדנו מנתיבה בן יהודה ז"ל, שכל השירים האלה של המדינה שבדרך קשורים בצורה חזקה מאוד לכל מה שהיא ייצגה, גם כלוחמת בפלמ"ח וגם בתכניות הרדיו שלה שעסקו בשירים של לפני קום המדינה.
"אני חושב שנתיבה הייתה מבוגרת ממני בכמה שנים. גם אני הייתי בפלמ"ח אבל לא הכרתי אותה. אני הייתי בראש פינה בגדוד הראשון ונדמה לי שהיא הייתה יחד עם הבת דודה שלי בצפת. הפלמ"ח היה די מקובל אז בארץ.
יש בדיסקים הרבה שירי פלמ"ח. 'הרעות', שהיה השיר האהוב על רבין, 'הי הג'יפ', 'בערבות הנגב', 'הפינג'אן', 'הוא לא ידע את שמה', אלה כולם שירי פלמ"ח. לא היו הרבה שירים במלחמת השחרור שלא היו שירי פלמ"ח. היה 'חי"שתרון' (הלהקה של יחידות ההגנה שאינן הפלמ"ח – ט.ג.), אני חושב, אבל להם היו מעט מאוד שירים. מי שהוביל והיה אז דומיננטי זה הפלמ"ח. אפילו יפה ירקוני, שהייתה בלהקה אחרת, שרה שירים של הפלמ"ח".
ההסטוריה של הגבעטרון
בעוד כעשרה ימים יוציא זעירא את "הגבעטרון לדורותיו", אוסף חדש ומושקע לגבעטרון, גוף שאליו יש לו קשר אישי במיוחד.
"עשיתי אוסף אולטימטיבי של כל הלהיטים שלהם, אך ורק שירים שחוברו במיוחד להם. זה יוצא לשוק עוד עשרה ימים עם בוקלט שנותן את ההיסטוריה שלהם, עם מילה, עם תמונה ועם שמיעה. זה אוסף שאני משקיע בו המון עבודה".
אתה בעצם היית בין המקימים של הגבעטרון
"הייתי בפלמ"ח בגיל 17. לחמתי כמה חודשים, ההורים הקימו צעקות, ואז אמרו לנו 'אתם צריכים לחזור הביתה'. הייתה לי אפשרות ללכת או לחמדיה או לגבע. הרי הכל היה אז קיבוצים והכשרות. אז הלכתי לגבע. היו צריכים לשיר שם שירים לחגיגת פתיחת מגרש כדורסל, ואני, היה לי שיר אחד שזכרתי מתנועות הנוער, נדמה לי ששיר דרוזי, והם לקחו את המוזיקה להמנון של הגבעטרון. זה יהיה עכשיו בתקליט החדש.
"גם שרתי קצת אז. לא הייתי הזמר הכי גדול אבל הייתי בדור הזה של המקימים והשתתפתי קצת עם השירה, ואחרי כן חזרתי הביתה לעזרת ההורים. אחר כך חזרתי בחזרה עם הנוער המקומי והתגייסתי איתם מחדש, וכל השנים שלי עסקתי בעיקר בספורט. אני מחזיק בשיא ארצי באתלטיקה קלה".
קשרים מוזיקליים עם אוהבי ישראל בחו"ל
בשת 61 ייסד זעירא את חברת "התקליט" שהייתה בזמנה החברה השנייה בגודלה בארץ, עם קטלוג לועזי שכלל עשרות אמנים ידועים מהעולם כולו.
"הייתי חזק מאוד במוזיקה בינלאומית. את לא יכולה לתאר לך כמה להיטים היו לי", מספר זעירא. "איטלקים, צרפתים, אמריקאים, אנגלים, עשרות שהיו מקום ראשון. עשרות אמנים ידועים שפרסמתי אותם בארץ. בשנות השבעים עברתי למוזיקה ישראלית, הגבעטרון, אילן ואילנית, בועז שרעבי.
היום אני עובד בשביל שאוכל להעביר את הזמן, מהבית, בפרדסיה. יש לי פה מחסן, ובעשר השנים האחרונות אני עובד יותר בשביל חיזוק המדינה. אני עושה מוזיקה לנוצרים אוהבי ישראל. אוונגליסטים. הם אוהבים את ישראל, אז הוצאתי כבר איזה ארבעים דיסקים שמושרים בעברית ובאנגלית, או בעברית וספרדית, שבנויים על טקסטים מהתנ"ך, שזה בשבילם ה'הולי בייבל'. פיתחתי את זה מאוד חזק וזה מוכר בכל העולם. היה לי בזה גם משהו עסקי, וגם חיזוק המדינה על ידי המוזיקה, שיוצרת קשרים עם אוהבי ישראל.
"בענף שלנו יש בדיחה שאומרת, איך נראית היסטוריה של איש תקליטים? בהתחלה הוא בחור בן 16 שהולך ללהקת רוק, מנגן שם כמה שנים, נעשה ראש הלהקה, אחר כך מתחתן, בגיל 26 אשתו אומרת לו, 'למה אתה נוסע כל הזמן', אז הוא מפסיק להופיע והולך לעבוד – איפה? בחברת תקליטים. בהתחלה הוא A&R, במחלקת רפרטואר, אחר כך נהיה ראש המחלקה, בגיל 56 הוא כבר מנהל החברה, ובגיל 60 הוא מתחיל לעשות אולדיס ונהיה האחראי על הוצאות אולדיס. אצלי זה גם כן ככה..."
והבן שלך, בעצם, ממשיך את הדרך שלך באותו תחום, בסופו של דבר
"הוא הסתובב בחוץ לארץ ככה עם זרוקים כאלה, והחזרתי אותו לארץ. עשיתי אז איזה שותפות עם ישראדיסק, עשינו ביחד סט של שתי קסטות, וזה לא מצא חן בעיניו, אז הוא אמר 'אני הולך להביא בחזרה את ברי סחרוף ופורטיס'. עזרתי לו להוציא כמה תקליטים, אבל ראיתי שזה לא שלי, אני לא מבין את המוזיקה הזאת, ונתתי לו את ברכת הדרך, שיהיה עצמאי, וככה הוא פרח".