גבי אלדור על ערב מחול נפלא שנכנסים אליו לאט: הזדמנות אחרונה לראות את להקת מרס קניגהם
מחול אחרון ופרידה
אחרי למעלה מ-50 שנה להקת מרס קניגהם עורכת את סיור ההופעות האחרון שלה, שתוכנן בדיוק נמרץ על ידי המייסד שהלך לעולמו ביוני האחרון והוא בן 90.
האמן הגדול, שקיבל את הזיקנה באותו חיוך משועשע כמו שקיבל את חייו, את מותו, לא הותיר הפעם שום דבר לעקרון האקראיות שהנחה את עבודותיו. בכוונה עמוקה, ברצינות, תכנן את כל המהלכים אשר ישמרו את עבודותיו הרבות, את הפילוסופיה של יצירתו, את העתיד שהוא צופה לאמנותו.
בעולם המחול אמנים גדולים אשר הולכים לעולמם מותירים אחריהם חלל, מבוכה, מלחמות ירושה ועם השנים עזובה ושכחה. המופעים אשר הועלו השבוע במסגרת סיור המורשת של קניגהם היו כל כך מלאי חיות וחכמה, שניתן להאמין שאכן יש עתיד למחול הזה גם ללא המנהיג הנערץ.
חברו לחיים ולעבודה של קניגהם, במשך עשרות שנים, היה המלחין ג'ון קייג, ששינה את תפיסת הצלילים - כל צליל הוא מוזיקה עבורי, אמר. בעיניו של קייג' עשרה מקלטי רדיו מנגנים בו זמנית היו טובים כזמזום או רחש חלזון על עלה. הוא גם גילה את השקט. יצירתו הידועה ביותר, 4,33 היא יצירה שבה לא מנוגן אף צליל, ובדממה ובציפייה אזני המאזין כרויות ואף מגלות צלילים רבים שסביב השקט. קניגהם וקייג' פיתחו את רעיון ההפרדה בין המוזיקה ובין התנועה ביצירת מחול. אלו שני דברים הקורים בחלל בו זמנית, והקשר מתרקם אצל הצופה, כמו גם הצירוף של התפאורה והתלבושות.
במופע בפסטיבל ישראל הוכנו שני נוסחים לשני חלקי הריקוד, והטלת קובייה קבעה איזו מוזיקה- רדיו הד או סיגו רוז מאיסלנד תנוגן יחד עם החלק הנבחר, איזו תפאורה ואלו תלבושות.
חבורה נכבדה עלתה על הבמה להטלת הקובייה המחליטה על בחירה מתוך 32 אפשרויות: יוסי טלגן מנהל הפסטיבל, נעמי פורטיס מנכ"לית עונת התרבות בירושלים, נילי כהן סגנית ראש מינהל התרבות ומנהלת המחלקה למחול והכוריאוגרפית והרקדנית רנה שיינפלד. הם הטילו לפי התור קובייה, אשר את תוצאותיה – זוג או פרט-הקריא דויד ווהן, מנהל ארכיון קניגהם ומלווה ותיק לאורך שנות הלהקה. הקהל היה נרגש וקיבל את רגע האמת המשועשע הזה בתשואות.
הגירוש מגן עדן
היצירה הראשונה שעלתה באולם שרובר באולם מלא עד אפס מקום הייתה split sides , משנת 2003 יצירה יפהפייה על רקע של ציור ענק מעולף צבעים, מואר לתפארה, עם 14 רקדנים.
הטכניקה המיוחדת של קניגהם מערבת את האלגנטיות וההקפדה של יסודות הבלט הקלאסי- כפות רגלים מתוחות ותנופות גבוהות וישרות, עם דמיון תנועתי אינסופי, ניקיון ובהירות. כל אלה יצרו חוויה מיוחדת במינה כאשר יכולת לראות "גוף חושב המשנה את דעתו פעמים רבות" כפי שקניגהם אמר, משום שגם הרקדנים עובדים עם חלקי ריקוד המתממשים בכל פעם באופן שונה על הבמה, והריכוז הנדרש הופך אותם ליצורים שאינם רק יפים להפליא אלא גם בעלי יכולת של תגובה לרגע, לנוכחות מלאה, לשיתוף הרקדן שממול.
המחול הוא לא "על משהו" הוא הדבר עצמו, ולאט אתה מוצא את עצמך צופה בנוף שמתגלה כמו מבעד לחלונות רכבת נוסעת, נוף מופלא, עשיר. בהתקבצויות שונות, בדואטים שהם כל סיפורי האהבה שאנו יודעים לספר, בסולו אחד מדהים כאשר הרקדן הוא לרגע ציפור ובמשנהו יצור דמיוני, בכניסות וביציאות קלות ומהירות של קבוצת הרקדנים, וברגע עוצר נשימה במיוחד כאשר זוג, בווירטואוזיות ובתכנים תנועתיים מקוריים רוקדים ביחד ולבסוף הוא מרים אותה, פניה אל הריצפה, ונושא אותה בריצה החוצה, ואתה אומר בלבך, כך נראה אולי הגירוש מגן העדן.
הצלפה של מהירות
המחול השני בתכנית, משנת 1977, Soundance לפי מוזיקה אלקטרונית וחסרת מחילה של דיויד טיודור, הוא הצלפה של מהירות, של שינויי כיוון, של סערה תנועתית, של קבוצות המתפוגגות רק כדי ליצור מיד קבוצה חדשה, במערבולת של סיבובים וקפיצות ושעטות וציטוטים בלטיים לרגע.
המחול נפתח עם רקדן אחד- תפקיד שרקד מרס עצמו והוא מוחלף כבר שנים על ידי רוברט סווינסון, אחד מוותיקי הלהקה- והוא גם זה האוסף את אחרוני הרקדנים הנעלמים לתוך הפתח שברקע עתיר- הקפלים (תפאורה: מרק לאנקסטר), כמוחה את עקבות הסערה שהתרחשה זה עתה על הבמה.
זה היה ערב של מחול נפלא, שנכנסים אליו לאט, מתמסרים לשפע, לאינספור האפשרויות, לרקדנים הקרובים לשלמות, לרוח הטובה השורה על הכל. בפליאה אתה מגלה שהמוזיקה אמנם לא נכתבה בעבור המחול (המוזיקאים ידעו רק את משך הריקוד אך לא הכירו אותו קודם) אבל באורח פלא היא מתאימה, כמו התלבושות היפהפיות והתפאורה. קניגהם אינו מביט לתוך נפשו- הוא מביט החוצה אל העולם, וגורם לנו לחשוב שהמראה שם בחוץ הוא אמנם יפה להפליא.
Legacy tour - להקת המחול מרס קניגהם, 6 ביוני, תיאטרון ירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל 2011.
09/06/2011
:תאריך יצירה
|