סשה דמידוב ואיגור מירקורבנוב בריאיון זוגי ללילך דקל-אבנרי על "פולסא ונורא" – הצגת יחיד חדשה המועלית בצוותא בימים אלה, המעלה לראשונה על הבמה טקסטים מהקבלה. "החומרים האלה הם הגיבורים האמיתיים של התיאטרון", אומרים השניים, שגדלו על ברכי שייקספיר וצ`כוב אך גילו את האור במקום אחר.
כנות מעוררת צמרמורת
כבר כמה חודשים טובים שהשחקן סשה ישראל דמידוב והשחקן-במאי איגור מירקורבנוב נפגשים לחזרות, ולא בתיאטרון גשר. את תוצאות המפגשים ניתן לראות בימים אלו במונודרמה "פולסא ונורא", שבה סשה משחק ואיגור ביים. לסשה זו הופעה ראשונה בתיאטרון, שלא תחת כנפי תיאטרון גשר, ולאיגור זו הצגה ראשונה בעברית שהוא מביים.
למי שיגיע בציפייה לראות הצגה הדומה באיזשהוא אופן למשהו שהשניים כבר לקחו בו חלק, צפויה הפתעה גדולה - אין כאן מחזה, אף לא סיפור עם התחלה אמצע וסוף, סשה לא ממש מחליף דמויות ולמעשה אפשר לומר שאין דמות גיבור עמה אפשר להזדהות, אין כוריאוגרפיה ומיזנסצנה מורכבת אבל יש כאן טקסטים של גדולי הפילוסופים היהודים.
ויש כאן שחקן וירטואוז שנכנס לעומקים אפלים ואינטימיים בכנות מעוררת צמרמורת ובמאי מוכשר, רגיש ובעל חוש אסתטי רענן, ובקיצור צוות רעב לשינוי , חדור מוטיבציה שהצליח ליצור מופע אלטרנטיבי חוויתי ומרגש.
הכל בגלל הרב
- הייתי רוצה להתחיל בהתחלה, מהמקורות - איך הכל התחיל ?
סשה: "איגור ואני לומדים קבלה כבר כמה שנים טובות בקבוצת `בני ברוך`, אצל הרב ליטמן. עוד לפני עשר שנים הציע לנו הרב לעשות משהו על קבלה, ורק לפני ארבע שנים התחלתי להרגיש משהו. דברנו בינינו והתחלנו לחפש. בהתחלה נפגשנו עם כל מיני מחזאים, עד שאיגור העלה את הרעיון לקחת קטעים מתוך הספרים עצמם – ספר הזוהר, ספר היצירה, התלמוד התורה וכו` ולעבוד איתם, לא לנסות לעבד אותם או ליצור מהם משהו אחר.
איגור: "החיבור שלי לטקסטים היה מאוד חזק, כמו דינמיט, וכבר מן הרגע הראשון הרגשתי שהוא תפור לתיאטרון. הקבלה בשבילי היא פילוסופיה רוחנית, סוג של מדע שבוחש בפנימיות של האדם. והכל מתומצת ופשוט. צריך להגיע לרמות מאוד גבוהות בכדי להיות מסוגל לבטא את הדברים בפשטות אמיתית. אם אני מנסה לחפש לזה מקבילה מתחום אחר הייתי אומר שהמנגווי וצ`כוב הגיעו לזה בכתיבה שלהם. מרגע שהרעיון התחיל להתגלגל היה לי ברור שזה חומר לשחקן אחד, הרי מדובר במהות שלנו כאדם, ומונודרמה רק מחדדת את זה. ומרגע שמצאתי שחקן איכותי נותר רק לחבר אותו עם החומר העוצמתי ו-בום".
מולטי סשה
נדמה שמרכז העניין בהצגה הוא בקשר בין האדם לאלוהים, קשר שדרכו האדם מנסה להכיר יותר את עצמו, להכות על חטאיו אולי ולמצוא פרצה לתקווה. לתוך זה שוזרים השניים את עולמם כשחקנים, אנשי במה.
- מה בעצם חיפשתם שם ? מה קיוויתם למצוא כשחקנים בעיסוק בחומרים האלו?
איגור: "במהותנו כשחקנים אנחנו מתעסקים עם מצבים פנימיים שונים שבהם השחקן מנסה להתקבע על רגש מסוים כמו שמחה או כעס. יהודה אשלג (בעל הסולם) אמר שאדם הוא כמו עץ דקל במדבר, הכל בו, הכל בתוכו אבל הוא לבד. אנחנו יכולים רק לשנות את היחס שלנו למה שקורה, לבדוק שוב את הכוונה, וזה מה שניסינו לעשות פה - לבחון את האמוציות.
"אני מאמין שאם אין דינמיקה פנימית במופע יש רִיק על הבמה ולכן המגמה הוויזואלית של המופע הייתה להמחיש את האשליה של הדינמיקה חיצונית אל מול סטטיות מוקצנת. סשה כמעט ולא זז על הבמה, הוא כמעט מקובע , אך בתוכו ומסביבו התרחשות גואשת – יש וידאו אינטנסיבי, יש תאורה שמתפקדת כמו חומר ויש מוזיקה שמקבלת מקום כישות בפני עצמה.
"חוסר התנועה של סשה מאפשר שני דברים חשובים. קודם כל זה מותיר הרבה מקום לווידאו ודבר שני ויותר מהותי זה שהשחקן יכול להתרכז בעבודה הפנימית שלו ולעבור קשת מגוונת ומוקצנת של מצבים רגשיים. היה חשוב לי ליצור תחושה של מולטי אדם, מולטי שחקן, מולטי סשה, מולטי אני. החיפוש של האדם אחרי האני שלו הוא אינסופי, דבר המומחש באמצעות ההקרנות המפרקות את סשה לכמה חלקים, כלומר כמה דמויות והשאלה המתעוררת היא - מיהו האני האמיתי, מיהו סשה דמידוב.
הכל אשליה
- איך חיברתם בין האמצעים החזותיים למשחק ?
איגור: במקביל לחזרות נעשתה עבודת עריכה בווידאו של חומרים קיימים ושל צילומים של סשה שצולמו באולפן, אבל העבודה עצמה נעשתה בשבוע האחרון וממשיכה גם בימים אלו. אנחנו עדיין משכללים את ההצגה.
- מה נתן לך השימוש בווידאו ?
איגור: אנטונין ארטו אמר שכל ארבעת היסודות: אש, מים, אדמה ורוח , חייבים להיות על הבמה, ומה שלמדנו בתהליך היה שלמעשה הכל אשליה. גם אם הייתי נותן לסשה להחזיק אבוקה או מטפטף מים, זה לא היה הדבר עצמו ולכן הכל בסופו של דבר נכנס להקרנות וידאו , שם אין התיימרות, הכל מצהיר על עצמו מלכתחילה כעל אשליה.
"הקהל בא לאכול מרק"
- סשה, בתור מי שרגיל לעבוד עם פרטנרים, איך היה לעבוד עם עצמך, ולא סתם, אלא מוקף בעצמך?
סשה: אני חייב להודות שבהתחלה היה לי מאוד קשה, אבל בסופו של דבר החוויה היא מאוד נעימה. נעים להיות בשליטה על הכל. פתאום אתה, השחקן, הופך להיות בורא עולם. אם בנינו את המהלך שלי כשחקן במדויק אז החוייה היא טוטאלית. זה כמו לשיר שיר בתוך שיר בתוך שיר בתוך שיר. זו חוויה מאוד שונה מלעבוד עם פרטנרים. פרטנרים נותנים לך משהו ועליך להגיב ופה זה רק אתה ואתה צולל בין הדמויות שלך.
- לא הפריע לך להיות כל כך סטטי?
סשה: לא. הרעיון הזה הוא נפלא. אני מאמין שגם את הקהל לא באמת מעניין לראות שחקן זז מפה לשם אלא להרגיש את השינויים הפנימיים שהשחקן עובר, והשינויים האלה מגיעים אליו באופן בלתי אמצעי. מצבים רגשיים שונים דומים למרכיבים של מרק – יש גם מתוק וגם מלוח וגם חמוץ, יש מהכל, כן, אפשר לומר שהקהל בעצם בא לאכול מרק.
- אין מחזה, אין סיפור, דבר אינו נובע מדבר - אתם לא בדיוק מקלים על הקהל..
איגור: "כל קטע בהצגה הוא פרגמנט בזכות עצמו, כמו בקבלה, זהו מצב רוחני מסוים המצביע על מצב מסוים. בצורה כזו מתקבלת קצת תחושת מתקפה. אתה לא מספיק לאכול, ולעמוד על מהותו של חלק מסוים` וכבר נכנס בך חלק אחר".
- נדמה שהשתדלתם לגרום לצופה לחוות את הדברים יותר מלחשוב עליהם..
איגור: "תביני, אנחנו קודם כל רוצים לעשות תיאטרון שמעניין אותנו. בידור זה חשוב, אבל זה לא הכל. בשבילנו יש משהו מיסיונרי בתיאטרון".
סשה: "אבל לא במה שאנחנו עושים, כלומר אנחנו לא מיסיונרים של הקבלה. אפשר לומר שניסינו לחבר את החיים שלנו לחיים רוחניים. ועל הבמה אני משמש ככלי, כל פעם לומר דברים שונים".
איגור: "אותנו מעניינת החוויה ולכן חשוב לנו כל כך להפתיע, להפתיע את כולם, את הצופים , את אנשי התיאטרון והאקדמאים, את כל מי שיושב באולם. ניסינו לממש את הרעיון ש`המדיום הוא המסר` אם את מבינה למה אני מתכוון. לא להסביר, לא לפרש פשוט לתת את הדבר עצמו".
"אנחנו כבר חולים"
- אפרופו מסר, אני מניחה שהחזרות התקיימו ברוסית, אבל איך בדיוק עבדם עם הטקסט ?
איגור: "עבדנו עם יוני לוקס שהוא מומחה לטקסט ובמקביל התייעצנו עם הרב שלנו. יוני עשה עבודת עריכה ועיבוד לטקסט בכדי להתאים אותו לשפה מודרנית. ומבחינת העברית – אנחנו מכירים את הטקסטים גם ברוסית, ומבחינתי המעבר לעברית, לשפת המקור, היה קפיצה נוספת ברמה הרוחנית. העברית מאפשרת לראות אובייקטים מלאים יותר, כמו סוג של כתב חרטומים שיש לו עולם אסוציאטיבי, ומטאפורי מעצם הצורה החיצונית שלו".
סשה: "אני מסכים עם איגור והייתי רוצה להרחיב, שזה לא רק המילים, זה כל אות ואות. לכל אות יש דמות, וכך כל אות מספרת לנו משהו. והייתי רוצה להוסיף שגם עשינו שינויים קטנים לכאורה אך משמעותיים בטקסט כמו למשל העובדה שחלק מהפעלים הועברו מזמן עתיד להווה, מה שמצהיר על זה שזה לא עוד נבואה, אלא מצב שבו אנחנו נמצאים בו, זה לא שנהיה חולים, אנחנו כבר חולים".
איגור: "מה שמחזק את המודעות בהכרת הרוע".
"תיאטרון של המאה ה- 21"
- הרב ראה, היה מרוצה ?
סשה: "מאוד מרוצה, עד כדי כך מרוצה שאמר שאולי הוא יסגור את הקבוצה ונעשה `תיאטרון בני ברוך` "
- ומה הלאה ?
איגור: "אם מותר להשוויץ, יש כבר הזמנות ממוסקבה וניו יורק.."
- ותתרגמו את הטקסט ?
איגור: "בתרגום סימולטני. סשה יופיע רק בעברית. רק בשפת המקור, גם ברוסיה, רק בעברית. אנחנו מאמינים שתיאטרון אמיתי חייב להיות מובן בכל שפה, לתת לצופה את האפשרות לראות ולהרגיש, כל השאר הוא הסברים".
סשה: "אנחנו רואים פה דרך חדשה. לא סתם אני אומר בהצגה לא לשייקספיר וצ`כוב, אלו גיבורי ילדות שלנו. היום אנחנו מבינים שהם לא הגיבורים האמיתיים".
איגור: "אל תגלה את הסוד.."
סשה: "זה כבר יתגלה מעצמו. כל הכותבים של הספרים הללו הם הגאונים האמיתיים, ויש שם חומרים לדורי דורות".
- זה התיאטרון אלטרנטיבי ?
סשה: "לא. תיאטרון מפותח יותר"
איגור: "תיאטרון של המאה ה 21.."
מועדי הצגות
28/02/2005
:תאריך יצירה
|