בין אדמה להומור
"רסיסים/ רסיסים פזורים סביבי/ רסיסי אהבתי רסיסי דם/ חיים מפעמים בהם/ חיי שלי" ("רסיסים", מילים ולחן: מיכל כהן)
את מרכז הבמה המוזיקלית שמייצרת מיכל כהן תופס הכלי העיקרי שלה: קולה. קול זך ובוטח הבוקע מן השיר הראשון באלבומה "מדי פעם", ומסגיר מיד את מיתרי הקול התימניים האלה שעושים עבודה אחרת מזו שמכירה, למשל, אחת כמוני.
את הצבע הכל כך חד משמעי הזה הכרתי לראשונה בבית הספר ליצירה MUZIK, בו יש גם לי וגם לה העונג ללמד, וכבר באותו מפגש ראשון מאוד הטרידה אותי השאלה איך יכולים להיות ח' ו-ע' מודגשים כל כך לאוזן אצל בחורה מדור שכבר מזמן שכח מהמבטא התימני.
כזו שנוסעת מטעמי הופעות בעולם בכלל ובאירופה בפרט, ונראית כמו ערבוב בין אדמה להומור (הגולגול הענק והמצחיק בשערה תוקע נעץ ברצינות הכללית של המראה שלה וגורם לך להבין ששום דבר הוא לא כמו שהוא נראה).
התשובה שנתתי אני לעצמי היא שזה כנראה קשור איכשהו לעובדה שהיא מלמדת פיתוח קול. יצירתי מצדי.
"אצלנו פשוט מדברים בבית ב-ח' ו-ע', זו הסיבה היחידה", היא אומרת. "פשוט ככה אני מדברת".
מסע חיפוש ווקאלי
"עלובת נפש אנוכי/ מתייפחת גונחת על לא כלום/ צער ויגון כיסוני/ על שהלך/ על שהלכת/ על שהלכתם/ עזבתם/ נסתם/ פתחתם צוהר/ לעמקי נפשי/ לפרוח/ עלובת נפש אנוכי/ כי אפחד/ ועוד/ עד מאוד/ עלובת נפש אנוכי/ על לא כלום" ("על לא כלום (עלובה)", מילים ולחן: מיכל כהן)
הסיפור של כהן מתחיל בראש העין, ממשיך לעשור בניו יורק וחוזר לתל אביב עם תמהיל מוזיקלי שמשקף את כל הטיול הזה, בתוספת מוזיקת עולם בולגרית, צרפתית, תימנית, ערבית, פלמנקו, הונגרית, פורטוגזית וספרדית, פיסות עולם מוזיקליות אליהן נחשפה במהלך לימודיה בברקלי, בוסטון.
בשנת 2000 הוציאה אי. פי. בארה"ב, וב-2004 הוציאה שם גם אלבום שני, וככה יוצא שבגיל 38 היא מוציאה בעצם אלבום ראשון בארץ, ובעברית.
ב"מדי פעם" תשמעו את החיפוש הזה של כהן המתרחש במרחב שבין המקום ממנו היא באה והמקומות אליהם היא הולכת, באמצעות הכלי העיקרי ודרך השירה הכמעט כנענית שלה, עד כדי תזכורת נפלאה לקולה של עפרה חזה בשיר הפותח ובשיר הסוגר את האלבום. בתווך נמצא מסע החיפוש הווקאלי שלה, כשהיא שולחת את הסאונד ה"כנעני" הזה שלה בין מקצבים שונים ורסיסי מילים, בין אדמה לרוח, בין עבר להווה, מווקאליות מהוקצעת למקצביות מערבית, בחסות המוזיקאי אבי אלבז.
התוצאה כוללת 10 קטעים שאת רובם הלחינה כהן, חלק בשיתוף אלבז, לחן אחד תימני למילים מתוך הדיוואן, ונגיעות מאוד זהירות של כהן במילות חלק משירי האלבום, לצד טקסטים של כותבים אחרים ומילים משיר השירים.
דיסק תימני אלקטרוני בברקלי
"בגיל 25 הגעתי לברקלי כווקאל פרפורמנס", מספרת כהן, "אחרי שלמדתי ברימון, שם הכרתי את הג'אז. זה הדליק לי את כל החושים, להיות במקום של אלתור, של לזרום. מורים הפנו אותי לשמוע כל מיני זמרות וירטואוזיות וזה כל כך הדליק אותי מבחינת האתגר כך שהרגשתי מאוד מאותגרת ווקאלית.
"ברקלי הוסיף לי לתמונה גם את מוזיקת העולם. אני כל הזמן מתחבטת בהגדרה ומנסה לצמצם. אני חושבת שמה שנשארתי איתו, וגם זה אולי לא מצומצם מספיק, זה מוזיקת עולם עם השפעות של ג'אז, או ג'אז ומוזיקת עולם. כי את מוזיקת העולם אני עושה מהמקום האתני ואת הג'אז אני עושה כאינסטרומנט. מרגש אותי ומדליק אותי להשתמש בקול ולמתוח אותו כאינסטרומנט לכל מיני גבולות של התפתחות ושל סאונד".
מיכל כהן (תמונת יח"צ)
גם מבחינה מוזיקלית פתחתם בו מרחב עשייה מאוד גדול שנע בין השורשי לעדכני
"האג'נדה היא שאני הכל. זה אלבום מאוד מגוון שהקו השולט בו זה הווקאל. רוב המוזיקה שבו בנויה מווקאל והרבה דברים שנמצאים ברקע מורכבים גם הם מפיסות של ווקאל. מול זה נמצא העיבוד האלקטרוני והשילוב בין שני הדברים.
"מבחינה סגנונית רציתי שיהיו כמה שירים שנובעים פחות מהזרימה המוזיקלית שאני כותבת בה, שהיא כזו שאין בה מספיק מוטיבים שחוזרים על עצמם. רציתי שיהיה משהו שיגרום לי להלחין בצורה קצת יותר מתקשרת, אז ביקשתי מחבר מארה"ב שכותב בצורה מסודרת יותר שיכתוב לי כמה מילים וכך גם ההלחנה שלי נהייתה יותר מסודרת. אם הייתי כותבת הכל, הכל היה נשמע כמו 'על משכבי' ו'רסיסים' ו'על לא כלום...'"
ומה רע בזה בעצם?
"הכתיבה קשה לי. יותר קל לי לכתוב מוזיקה מאשר מילים. בגלל שאני מאלתרת גם הכתיבה שלי באה ממקום של אלתור וגם המילים שלי באות ממקום פחות מסודר. אני לא כל כך יודעת לכתוב 'בית-פזמון'. ככה גם במוזיקה".
נתת מקום רחב גם לצבע התימני המובהק שלך, אם לחזור רגע לאותם ח' ו-ע' מודגשים שמחייכים לך מהפה
"מכירה את זה שיש דברים בחיים שנותנים לך זץ ומנערים לך את הנשמה? אבא שלי נפטר בשנת 2000, בדיוק כשהייתי אמורה לסיים בחינות של התואר בברקלי, וזה איפה שהוא ניער אותי. אני חושבת שאז התחלתי לכתוב קצת יותר. אחרי שנתיים נפטר אחי הגדול ואז כתבתי את 'עלובה', ושני המקרים האלה גרמו לי לרצות קצת ללכת אחורה ולהיכנס יותר לשורשים.
"בכל פעם שבאתי לארץ הייתי קונה מוזיקה בתימנית, אמא שלי הייתה מחפשת לי חומר ודיסקים ושולחת לי, התחלתי לקרוא יותר, נכנסתי פנימה, ואז התחלתי לעבוד על חומרים תימניים. בברקלי עשיתי אי.פי. כחלק מפרויקט סיום של מישהי שלמדה שם הפקה וב-2004 הוצאתי דיסק תימני אלקטרוני עם חבר'ה שלמדו איתי בברקלי. הדיסק יצא בניו יורק ועשינו עם המוזיקה הזאת הרבה הופעות במקסיקו, קנדה, ארה"ב.
"שאלת אותי קודם מה מחבר את כל השירים באלבום שהם כל כך שונים אחד מהשני, אז הדיסק הזה הוא בעצם איזה באלאנס ביני לבין אבי אלבז שהפיק מוזיקלית, ונתן לאלבום את כל המעטפת שלו. יש לי תמיד שיחה דילמית כזאת בין אלקטרוניקה למוזיקה אקוסטית. יש בי שני צדדים שאני מאוד אוהבת, צד אלקטרוני אבל גם צד שבסופו של דבר תמיד רוצה לחזור למקום האקוסטי של הנגינה בלייב. בדיסק אני מביאה את כל הצד של הווקאל ואבי מביא את כל הצד של האלקטרוניקה בצורה שנותנת לדיסק צבע אחיד."
מיכל כהן (תמונת יח"צ)
את הדיסק של כהן ניתן להשיג בבאנדקאמפ או דרך האתר שלה. על הבמה ניתן לראות אותה במסגרת הרכבים שונים, ביניהם "אניסטר", הרכב בעל גוון אתני, ושישיית גלעד רונן ששם דגש על ג'אז פיוז'ן. פרט לאלה מופיעה כהן עם הרכבים חו"ליים שונים כווקאליסטית עצמאית, ביניהם ההרכב voyage של סטפן באואר העוסק בג'אז אינדסטריאל אוונגרדי, east west wind , הרכב ג'אז אתנו פולני של ויטולד רק, ובטורונטו תמצאו אותה עם ההרכב "אודסה הוואנה" של דיויד בוכביידר, שעניינו ג'אז קובני.
מיכל כהן, "מדי פעם" (עצמאי)