ברמן משודרג

זו השנה החמישית שבה מתקיים פסטיבל "קליפה אדומה", המאפשר לצופיו להיסחף לחוויות תיאטרוניות שונות, חדשות והרפתקניות ולהיחשף לשפע המקומי והבינלאומי המוצג בעולם בתחום אמנויות המופע והתיאטרון המתקדם.

נדמה שהצורך הגובר והולך של התיאטרון להמציא את עצמו מחדש כבמה המספרת סיפור, ולהתעדכן מול המדיות האחרות, מעצים את מקומה של אמנות המופע, המאפשרת ליוצר הבימתי לשים דגשים חדשים על הצדדים החזותיים, הגופניים והסימבוליים של הסיפור הבימתי, ופחות על המילים כמובילות הבלעדיות שלו.

תיאטרון "קליפה" הוא בין הגופים המובילים תחום זה בארץ, באמצעות הפקות למבוגרים ולילדים הלוקחות את צופיהן להרפתקאות בימתיות שונות מאלה שמספק התיאטרון הממוסד והוותיק.

שני העומדים בראשו, הרקדנית-במאית-כוריאוגרפית עידית הרמן, והשחקן-מוזיקאי דימיטרי טולפנוב, רוקחים זו השנה החמישית תכנית פסטיבלית בת שלושה שבועות (22-2 בפברואר 2012) הכוללת השנה אורחים מיפן, רוסיה, ברזיל, איטליה ופינלנד, לצד עבודות ישראליות.

לאורך כל ימי הפסטיבל ימתין לכם על הבר  השחקן-מוזיקאי הקליפאי צבי פטרקובסקי (31), ויכניס אתכם לאווירה המתאימה לפני המופע המרכזי בכל ערב.

"זה בעצם שדרוג של משהו שעשיתי על הבר של 'קליפה אדומה' לפני שנתיים כשהייתי ברמן 'רגיל' שמוזג משקאות בפסטיבל", מספר פטרקובסקי. "הייתה לי הצגת יחיד על איזה צרפתי משוגע נוכל כזה שפותח אקדמיה למימיקה ומלמד נגנים איך לעשות מימיקה שמתאימה למוזיקה שלהם ולכלי שלהם. הוא לא מלמד מוזיקה, אלא אם מישהו מנגן גיטרה אני מלמד אותו לעשות מימיקה לפי הסגנון שלו, כי אם זה ג'אז או בלוז זה פרצוף אחר...

"הבאתי לבר יוקללי ואקורדיון, ובין מזיגה למזיגה עשיתי שיר או מערכון, ועידית הרמן ראתה שאני בעצם עושה בבר מין מופע מאולתר כזה שאנשים ממש נמשכים לבר בשבילו, ויש שואו כזה, והשנה החליטו שזה באמת יהיה מופע.

צבי פטרקובסקי, צילום: ליבי קסל

"לפני כל הצגה אני מתאים את עצמי לקבוצת התיאטרון שמופיעה, כך שלפני תיאטרון רוסי אני אהיה ברמן רוסי שמכין בורשט ומביא נקניקים צלויים, שום וחמוצים לבר, לפני תיאטרון ברזילאי אני ברמן ברזילאי, וככה פיני, יפני ואיטלקי, לפי מי שיופיע באותו ערב. אני מביא גם פטיפון עם תקליטים ומביא את הכלים שלי ומנגן שירים שמתאימים לקבוצה שמתארחת."

אתה תמשיך עדיין גם למזוג ולהגיש באמת?

"כן, אני עדיין ברמן אמיתי. תהיה לי קצת עזרה כי זה מין וואן מן שואו ועכשיו זה מופע יותר גדול והגשה יותר קטנה, אבל זה הרעיון בגדול, שאני גם ברמן וגם מופע, ואנשים בעצם מרוויחים עוד מופע לפני המופע שהם באים אליו. במקום לבוא עשר דקות לפני המופע לכוס יין, הם מוזמנים להגיע חצי שעה, ארבעים דקות קודם, ולשמוע גם מערכונים ומוזיקה, בעיקר בראש הומוריסטי".

רוב הדברים שתעשה מבוססים על אלתור?

"המון מבוסס על אלתור, למרות שכתבתי כמה קטעים, אבל הם אף פעם לא מתבצעים בצורה זהה".

מה תעשה בערב שבו תצטרך להיות ברמן ישראלי?

"דווקא שם הכי קשה. בגדול משווים אותנו לאיטלקים, אמרו לי שישראלי זה כמו איטלקי שמדבר בעברית".

ומתלבש פחות בסטייל

"נכון, עכשיו חזרתי מאיטליה ורואים שם כל הזמן גברים עם חליפות ברחוב. אז בגדול דווקא בברמן הישראלי אני באמת עדיין לא יודע מה אני הולך לספר כי אני לא רוצה לעבוד עם סטריאוטיפים כדי לא להעליב אף קבוצה, אבל אני כן חושב שאני אדבר אולי קצת אקטואליה. הכל כמובן בצורה מבודחת. יש לי עוד שבועיים, ויש כל כך הרבה ערבים שונים שבסופו של דבר אני אעשה מה שעולה באותו רגע".

"קהל מבוגר הכי פתוח לאוונגרד"

בוא נדבר קצת על העולם הזה של תיאטרון מתקדם. מה למשל נדרש משחקן של תיאטרון כמו "קליפה"?

"תיאטרון 'קליפה' הוא תיאטרון גוף, תיאטרון פיזי שפחות מתעסק בטקסטים, ושם דגש על תנועה ועל ויזואליה, כך שמשחקן של 'קליפה' נדרשת קודם כל פיזיות מסוימת. זה לא בהכרח חוזק, אני בכלל לא בנאדם חזק, אבל זו תנועתיות ייחודית מסוימת, גמישות, יכולת אלתור מאוד גבוהה, ופתיחות מאוד גדולה, שזה מה שהיה חסר לי בימים הראשונים ב'קליפה'".

במה זה התבטא?

"כשהגעתי לקליפה, לפני כמה שנים, עשיתי שם סדנה שכבר מהיום הראשון גרמה לי לחשוב על לעזוב, כי ביקשו ממני לעשות כל מיני דברים כמו לחשוב איזו חיה הייתי ואז לחשוב על התנועתיות שלה ולהכניס משהו שמגדיר את האופי שלה, דברים שמבחינתי חשבתי אז שהם לא תיאטרון. בכל זאת נשארתי ארבעה ימים של סדנה ואחרי זה הם התחילו לשלב אותי בהצגות שלהם. בקליפה בעצם למדתי להתעסק בנושא מסוים דרך סמלים, בצורה יותר מופשטת ופחות ברורה, ולספר סיפור שמוגש בדרך אחרת.

"בהצגה שאני משחק בה עכשיו בקליפה, 'פרדייז', הדברים דווקא מאוד ברורים. זאת הצגה שמתכתבת עם עולם הריאליטי והמציצנות של היום, והיא  מאפשרת לצופה להציץ אל מאחורי הקלעים של ההצגה ולראות אותנו, השחקנים, מכינים את עצמנו לצאת לבמה, וחוזרים מהבמה אל מאחורי הקלעים, אבל לפני זה הופעתי בהצגה עם סיפורים של קפקא, ומשם אני בטוח שהרבה מהאנשים יצאו עם תחושה ופחות עם משהו קונקרטי.

"המדהים הוא שאת רואה הרבה קהל מבוגר שבא הכי פתוח לאוונגרד אחרי שהם ראו כבר כל כך הרבה הקאמרי והבימה, ולפעמים דווקא לצעירים קשה עם זה. הרבה חברים שלי שבאו לקליפה נשארו פעורי פה ולא תמיד ידעו איך להגיב.

דימה מקליפה (דימטרי טולפנוב – ט. ג.), בונה כלי נגינה ויוצר על הבמה מצבים עם כל מיני אביזרים שהוא בונה, ויוצר לפעמים עולם קפקאי שיש בו חוקים שונים לגמרי. אני תמיד נדהמתי מהיכולת שלו ליצור עולם משלו, אבל בנאדם אחר יגיד, 'טוב, אני שילמתי לראות הצגת תיאטרון. למה אני רואה אדם מושך סוס עם חוט, על רקע מוזיקה מוזרה מאוד והרבה עשן על הבמה? זה לא אומר לי כלום'. אז באמת שזה עניין של גישה ושל מה אתה מחפש לראות על הבמה".

הפולקה והשנסון

בימים אלה מוציא פטרקובסקי לרדיו גם שירים מתוך אלבום עתידי שעליו הוא עובד. את האקורדיון שיביא ל"קליפה אדומה" תמצאו נוכח בצורה משמעותית גם בסינגלים החדשים שלוקחים את המאזין לעשורים הראשונים של המאה הקודמת, ולטעמים מוזיקליים איטלקיים, רוסיים וצרפתיים.

"מוזיקה הייתה אצלי לפני התיאטרון, ושם נמצא הרגש. שם אני רועד לפני הופעות, כי שם זה כל האגו שלי. אני עדיין במלחמה למצוא את עצמי, גם מבחינת צבע מוזיקלי. פעם, כשהייתה לי מסעדה איטלקית, כתבתי כל מיני שירים ואנשים ששמעו אותם אמרו שזה בדיוק שנסון צרפתי ושאני חייב אקורדיוניסט. האקורדיוניסט הראשון שפגשתי הפך להיות המורה שלי לאקורדיון, ועם השני התחלתי להופיע כמה שנים.

"אני בא מבית רוסי של הורים שעלו מאוקראינה אז בבית שמעתי מוזיקה רוסית. הרוסים היו מושפעים מאוד מהצרפתים, אז כבר אלה שני הז'אנרים שאני משתמש בהם הכי הרבה, פולקות רוסיות וואלסים צרפתיים.
ממש לא מזמן ראיתי פתאום בלופ של ערוץ 23 את ז'ק ברל וברסאנס, וחטפתי סטירת לחי. פתאום, באמצע שום דבר, בגיל 25, אני רואה בנאדם עולה לבמה בלי כלום, רק הוא עצמו, עם חליפה, ומתחיל לצעוק ולנבוח אל הקהל, גם התרגומים היו מצוינים.

"כמה ימים אחרי שראיתי את הלופ הזה התחלתי לכתוב את השירים שיש לי היום, ואני מופיע עם הלהקה שלי, 'נערי הליווי', שלפעמים ההרכב שלהם משתנה כי הם קבוצה גדולה של אנשים שכולם עובדים ועסוקים. לפני חודש בערך הוצאתי לרדיו את הסינגל 'פולקה', ובשבוע הבא אני מופיע ב'הפישקא' בדרום תל אביב (26 בפברואר ב-20:30 )."