למרות קשת הכותבים המגוונת להפליא של התקליט העשירי של אושיק לוי (מאלתרמן ועד קובי אוז, עם הרבה באמצע) זהו כנראה אחד האלבומים האישיים שלו. טל גורדון שמעה כיצד צולח זמר מבצע מהדור הוותיק את עידן הזמרים היוצרים, שרבים מהם הכיר עוד כילדים, והיום הם עושים לו כבוד באלבום החדש.
"מתנות מהדור הצעיר"
כשרואים את אושיק לוי קשה להאמין שמדובר בזמר שאוטוטו סוגר ארבעים שנה (!) במקצוע, אבל איך שלא תסתכלו על זה, בשנת 1966 יצא אלבומה הראשון של שלישיית התאומים ("בלדה בין כוכבים") שבה היה חבר יחד עם פופיק ארנון וחנן גולדבלט, ובשנים שחלפו מאז, המשיך לוי את דרכו כזמר וכשחקן בעל טעם טוב במיוחד בבחירת החומרים המוזיקליים שלו.
לאורך השנים עבר לוי דרך ז`אנרים מוזיקליים שונים. מרוק, דרך מיינסטרים, בלדות, שירי ילדים, או שירים בלדינו, הוא היה שם, עם שירים כמו "חוזה לך ברח", "יונתן סע הביתה", "זכרון יעקב", "בלדה לשוטר" (שיר הנושא של הסרט "השוטר אזולאי"), "טוליק", "זה מכבר", "לישון לישון", "איפה טעינו", "ציפור אחת ביד", "כמו בסרט", והשתתפות בסדרות לילדים ("בלי סודות") ולמבוגרים, שהאחרונה שבהן עולה בימים אלה למסך הערוץ הראשון.
כעת הוא מוציא את האלבום העשירי שלו (לא כולל תקליטון שיצא בהד ארצי בתחילת דרכו ובו ארבעה שירים), "אומר שירו בשקט", שכולו מלא ב"מתנות" שקיבל, כפי שהוא מכנה זאת, מהדור הצעיר של המלחינים הישראלים.
מלבדם, משתתפים באלבום כותבים שהופכים את האלבום לשילוב בין דורי מוחלט. מאלתרמן וחלפי, דרך אהוד מנור, מיקי גבריאלוב, יהודה פוליקר, קורין אלאל, נפתלי אלטר ויענקלה רוטבליט, ועד אביב גפן, דניאל סלומון, דידי שחר, קובי אוז ואדם גורליצקי שאחז גם בשרביט ההפקה המוזיקלית. הדור הצעיר עושה כבוד לאושיק לוי, וזה מצידו נהנה לראות רבים מהילדים שהכיר כבניהם הקטנים של חבריו, הופכים לאמנים מוצלחים.
"מסתבר שקובי אוז יודע עלי המון דברים"
"מתי תתקשרי אלי, החליפו ת`קידומת המספר תפח, מתי תצלצלי אלי, נתתי לך ת`טלפון בתש"ח...אני מחכה לך, נולדה לי נכדה אני סבא קטן, נתתי לך פרח, הוא זבל אורגני מזמן.." ("מתי תתקשרי אלי", מלים ולחן: קובי אוז)
"הטריגר לעבודה על האלבום היה שיר שכתב לי אביב גפן", מספר לוי, "בדיוק בתקופת היציאה של האלבום הקודם שלי, `אבל כולם` , ביולי 2003. יום אחד הוא צלצל, אמר `כתבתי שיר, נראה לי שרק אתה יכול לשיר אותו`. באתי, גיליתי אצלו בבית את כל האלבומים הקודמים שלי... שמעתי את השיר, התרגשתי ואהבתי אותו מאוד כי זה באמת שיר מאוד יפה ומיוחד. הוא נתן לי מתנה מאוד יפה. חוץ מזה שהוא נתן לי את השיר הוא גם ממש הרים את כל ההפקה: הביא את הנגנים, הביא את אלונה טוראל על פסנתר, הביא את הגיטריסט שלו, הביא את דניאל סלומון שעשה חלק מהפסנתר וחלק מהקלידים, את ירמי קפלן על התופים, הקלטנו באולפני זאזא על טו אינצ`, שזה די נדיר היום, ועשה לי הקלטה נורא יפה במתנה. אני אשכרה הייתי זמר מבצע".
- בחרת במפיק מוזיקלי מאד צעיר, אדם גורליצקי. איך הגעת אליו?
"קודם כל, אדם היה תמיד בסביבה, אני מכיר אותו מהיום שנולד, ואני עובד במשרדי אשכולות (איגוד המבצעים) עם אבא שלו, אילי. ידעתי שהוא עשה כמה דברים עם עמיר בניון, הוא גם עשה כמה עיבודים למיקה קרני באותה תקופה. כשעשיתי את האלבום הקודם שלי שאותו הפיק אסף אמדורסקי, הוא זרק לי את השם שלו ואמרתי `בכיף`".
- בכלל נראה שהדור הצעיר עשה לך כבוד באלבום הזה..
"כשהתחלתי לאסוף את השירים, אדם (גורליצקי) הביא שיר שלו, ודניאל סלומון שניגן בשיר של אביב שמע את השירים של אדם ושל אביב ושאל אם גם הוא יכול להראות לי איזה שיר והביא את `אהבה שונה`, ואז אדם הביא שיר מבחור בשם דידי שחר שלא הכרתי ורק ידעתי שהוא בלהקת מואב, והביא גם ממנו שיר נהדר... ועוד מתנה שקיבלתי זה שיר מקובי אוז, שהסתבר לי בכלל שהוא יודע עלי המון דברים, לא ידעתי עד כמה. הוא כתב שיר נהדר, `מתי תתקשרי אלי`, ורצה שזה יהיה קצת כמו `בלדה בין כוכבים`".
-הרגשת איזה הבדל בין הגישה של הדור הקודם לדור הצעיר יותר ביחס למוזיקה, לעבודה?
"ממש אין הבדלים. לא בעבודה ולא במערכות יחסים, בשיחות. מה שהרגשתי עם הצעירים זה שיש איזה מין הערכה לדברים שעשיתי לאורך כל השנים ונורא כיף להם לתת. זה גם קרה לי באלבום הקודם עם אסף אמדורסקי והאמנים שהוא הביא שנורא שמחו לשיר את השירים שלי, כמו אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית. כולם באו בשמחה".
"פוליקר ואני בעיניים נוצצות מדמעות"
"היי שלום אהבתי, הקדמת ללכת. למה מיהרת כל כך אל בין המלאכים. ומול עיני את מחייכת את החיוך אשר שמור בתוך תוכי. למה לא, למה לא, למה לא נשארת איתנו. מה היה כל כך דחוף שם במרומים אותך לקחת ככה מעימנו" ("אהבתי", מלים יענקלה רוטבליט, לחן יהודה פוליקר).
- אחד השירים המרגשים באלבום הוא "אהבתי", לחן של פוליקר למילים של רוטבליט...
"השיר הזה הוא מתנה נוספת שקיבלתי מפוליקר ומרוטבליט. שנים אני עובד עם כותבים כמו זאב טנא, נפתלי אלטר, יענקלה רוטבליט. לכבוד האלבום ביקשתי מרוטבליט שיכתוב לי טקסט. הוא שלח לי הרבה. נתתי לשלום, לברי סחרוף, לאולארצ`יק, לרמי קליינשטיין, ופשוט כל אחד היה עסוק בצורה זו או אחרת, אז נשארו לי כמה טקסטים של רוטבליט, אחד מהם הוא `אהבתי`. כשקיבלתי אותו עיני פשוט נצצו ודמעו, כשמאחורי עמדו ששי (קשת) ואילי גורליצקי, ואמרו, `בואנה, זה על אשתך`. אשתי הראשונה, אירית רזילי, שנפטרה חודשיים קודם לכן. ואז אני מדבר עם יענקלה והוא מספר שבעצם הוא כתב את זה לאשתו שלו שנפטרה כמה שנים קודם, ומאחר שהוא לא הגיע להלוויה של אירית הוא שלח לי את זה.
"פניתי ליעקב גלעד וביקשתי שיעביר את הטקסט לפוליקר. למחרת בבוקר יעקב מצלצל ואומר לי `שמע, הרבה זמן לא ראיתי ככה את פוליקר. הוא קיבל את הטקסט, נורא התרגש וכבר הלחין לך את זה`. הגעתי לפוליקר, הוא מלמד אותי את השיר, ושנינו עם עיניים נוצצות. ואז הסתבר לי שאבא שלו נפטר משהו כמו חודשיים קודם... ככה שכל האמוציות והרגשות שהתחילו מהטקסט הזה יצרו את השיר הזה".
"אמרתי לו את השם עלמה והיה כבר שיר"
"עלמה מיה עלמה, נשמתי שלי קטנה שלי. אני רואה את אמי בעינייך, נזכר בחיבוק מסוים...אני רואה את עצמי בעינייך, רוצה שוב לכבוש את העולם... לראות מרחוק את בית הורי" ("עלמה", מילים אהוד מנור, לחן נפתלי אלטר)
- שני שירים באלבום כתב אהוד מנור, זכרונו לברכה
"לדעתי זה הדברים האחרונים שהוא הקליט. סיפרו לי שהוא תכנן עוד כמה טקסטים אבל אני חושב שאלה הם הדברים המוקלטים האחרונים. אני אישית מאוד אהבתי אותו. אני מכיר אותו כל כך הרבה שנים, שלא לדבר על `השוטר אזולאי` ועל שאר השירים שהוא כתב לי. ראיתי אותו יומיים שלושה לפני שהוא נפטר. לא היה לו זמן, הוא בא ככה למשרד, ירדתי איתו לאוטו והשמעתי לו את השירים שלו באלבום, `אין לי אשה מלבדך`, שיר שקורין אלאל הלחינה בצרפתית והוא כתב לו מילים בעברית, והשיר `עלמה`, שמוקדש לנכדה שלי, והוא מאוד אהב אותם.
"השיר הזה היה בעצם יוזמה של נפתלי (אלטר, חברו הקרוב של לוי). סיפרתי לו שנולדה לי נכדה והוא אמר, `נו, אושיק, צריך לכתוב לה שיר`. אמרתי, אהוד מנור אלוף בזה. רק אמרתי לו את השם עלמה וזה הספיק. היה כבר שיר. השיר הזה מספר גם על המעגל שנסגר לי עם ילדותי מהבית עם שירי הלדינו, כי האבא של עלמה הוא מקולומביה, והוא מדבר כמובן ספרדית ומבין לדינו".
"אני מרגיש כאילו כתבתי את הטקסטים ששרתי במהלך השנים"
"אומר שירו בשקט" מציג את לוי בעל הקול החם והאמין בבגרותו ובבשלותו, ולא נשמע כמחפש את הדרך אל הפלייליסטים. הטקסטים, למרות שנכתבו בידי אחרים, משרטטים תמונת חיים שגרמה לי להרגיש שמדובר באחד מהאלבומים היותר אישיים שלו, למרות ההתנגדות הקלה שהוא מביע להגדרה הזאת שלי.
"אם תעקבי אחרי הדברים שעשיתי תראי שכל הדברים שלי הם במידה רבה אישיים. אני מייחס חשיבות רבה לטקסט והתקליטים שלי תמיד מתחילים מהטקסטים. ג`ון לנון אמר `חשוב מה יש לך להגיד. אחר כך, גם שני אקורדים יכולים לשרת את זה`. אף פעם לא בחרתי סתם דברים. אני מתחבר לטקסט שאני מרגיש כאילו שכתבתי אותו או שהייתי רוצה לכתוב אותו. למרות שלא כתבתי, אני מרגיש, לאורך כל השנים, כאילו כתבתי את הטקסטים ששרתי".
"תמיד נגעתי בדברים שנגעו לי. תקליט כמו `בקצה ילדות`, זה שירים שלי מהבית שגדלתי עליהם בילדותי, או שיר כמו `יונתן סע הביתה`, או אפילו `זכרון יעקב`, שביליתי פעם עם נפתלי אלטר בבית בזכרון, שהייתה אז תמימה".
"אביב, תן לי לעשות את זה בדרכי שלי"
- אתה שייך לדור שעשה הפרדה יותר ברורה בין מבצעים ליוצרים. זה עושה טוב למוזיקה לדעתך שהיוצרים של היום הם לרוב גם המבצעים?
"אני לא יודע. תראי את כל היוצרים הגדולים, ארקדי למשל, שאני מאוד אוהב אותו, בלי להעליב ולפגוע חס וחלילה, הוא לא זמר מי יודע מה, אבל הסך הכל הכללי שלו עושה ביצועים אדירים בעיני. אני באתי בתחילת הדרך מאסכולה של זמר בל קאנטו, `לשיר יפה` מה שנקרא. אחר כך התאמנתי שעות בלהצטרד ולשיר כמו ג`ו קוקר... החיבור בין זה שאותו בנאדם מלחין, כותב את המילים ושר, יוצר איזה שלמות מסוימת שמעבירה בדיוק את מה שאני מדבר עליו.
"אני מכיר את התחושה של כותבי השירים. מי שכותב שיר נורא רוצה שתשיר את זה קרוב לאיך שהוא כתב ושר את זה. עברתי את זה עם כולם, עם אביב, עם מתי כספי, עם פוליקר, עם כולם. כשאני נכנס לאולפן לשיר אני יודע כבר מראש בדיוק מה אני הולך לעבור מולם. עם אביב הגעתי לאולפן בשבע בערב, והקלטתי את השיר רק בארבע בבוקר שלמחרת, וגם אז אביב אמר `אולי נעשה עוד טייק?..`. אמרתי לו `אביב, זה מה יש. תן לי לעשות את זה בדרכי שלי`. אני לא יכול לשיר כמוהם. אני צריך להרגיש את השיר, להביע אותו, ושהם יהיו מרוצים מהביצוע שלי. ואני יודע שזה קשה להם. בגלל זה הם לא תמיד ששים לתת שירים, כי הם רוצים לבצע אותם לבד. אני נורא מבין מה הם מרגישים.
"בשבילי כל שיר זה חגיגה. לבוא לאולפן הזה הקטן אצל אדם, ולהתחיל לשמוע מה הוא עשה מזה, ולפתח, ולהתקדם, ולהוסיף. בשבילי זה כיף אדיר, חוץ מהעובדה שאצל אדם לא יכולתי לעשן והייתי צריך ללכת למרפסת כל רגע... אבל באולפן כבר לא ויתרתי לו. אמרתי לו `ככה אני שר, עם סיגריה ביד. אתה תהיה בחדר ואני אהיה בבוטקה עם העשן שלי`... וככה יצא התקליט".
"פה זה מין בית שימוש קטן"
- אתה מתפרנס מהופעות?
"אני מופיע, בעיקר הופעות סגורות, מכורות, מדי פעם קמלוט הרצליה. מזה אני מתפרנס. אין לי בוטיק וחנות מכולת... אבל למזלי אני עושה גם טלוויזיות, סדרות מדי פעם. רק עכשיו סיימתי את הסדרה `כתב פלילי` לערוץ הראשון".
- ויש לך עוד חלומות מקצועיים?
"אין לי חלומות להיות, תאמיני לי. הייתי בכל כך הרבה מקומות בעולם, כל כך הרבה ראיתי ושמעתי.. את אום כולתום באולימפיה בפריז, את הנדריקס בלונדון, את אלביס, את הסטונז בארה"ב, את סינטרה ודין מרטין, את כל מי שאת רוצה. וכשראיתי את כל זה אמרתי לעצמי שבסך הכל פה זה מין בית שימוש קטן... אבל זה המקצוע שלי, וזה מה שאני אוהב, ואני משתדל לעשות את זה הכי טוב שאני יכול. מה שכן, בהחלט התקדמנו מאוד. יש מוכשרים, ויש אולפנים וכותבים, טכנאים, נגנים, מעבדים, מהבחינה הזאת חלה התקדמות עצומה".
"תראי מה קרה לעברי לידר – הילד משתפך חופשי "
- דרך האלבום שלך קל לזהות את התחדשות המלודיסטים בדור הנוכחי. איך אתה מסביר את הכבוד
המחודש הזה למלודיה?
"אני מאוד מופתע לטובה. שימי לב מה קורה בתקופה האחרונה: תראי למשל מה קרה לעברי לידר, שהוציא עכשיו אלבום עם איזה טאצ` פחות דיגיטלי, כינורות פתאום, הילד משתפך חופשי, מנסה לגעת במיתרים אחרים. או מיכה שטרית בשירים היפים שלו, כמובן ארקדי דוכין שהוא מלודיסט אדיר שאני אוהב את מה שהוא עושה. יש איזה מלודיות שחוזרות. אולי זה קורה לכולם. וזה לא שלא שרתי רוקים צועקים וכאלה, כמו `לישון לישון` או `הרץ למרחקים` או דברים אחרים שעשיתי פעם, אבל נראה שיש איזה מין רוגע, איזה בגרות, קצת יותר חשיבה".
אושיק לוי, "אומר שירו בשקט", פונוקול.
02/05/2005
:תאריך יצירה
|