פעילויות לילדים, הצגות לילדים - ביקורת דיסקים: גארבאג'', Thievery Corporation

שנות התשעים חוזרות ועמהן - הגארבאג` שמנסים לשחזר את ההצלחה מפעם, ודווקא מצליחים לא רע. ובין אינספור אלבומי הלאונג` הזניחים מתבלטים להם Thievery Corporation בסף כעניין גבוה ובתפירה עלית של צלילים.

מסבנים את האוזן

"כששירלי מנסון מגארבאג` פותחת את הפה, אין לך שום סיכוי להישאר אדיש". כך אמרה לי המוכרת בחנות הדיסקים לפני כעשור. זה היה במהלך נסיונות השיכנוע שלה למכור לי את הדיסק החדש של להקה אלמונית למדי באותם ימים, עם להיט בכורה, שהדרך היחידה להימלט ממנו הייתה לחורר לעצמך חור משמעותי בעור התוף או לחילופין לערוק לאי בודד. נחישותה של המוכרת, וגם הזעקות המיוסרות שיצאו מהרמקולים עשו את שלהן, וכמובן שחזרתי הביתה עם אריזה מרובעת ומרשרשת בידי.

כמות עצומה של סיבובים שקיבל הדיסק הזה אצלי בקומפקט, הבהירו שעשיתי בחירה מוצלחת. כפי שהובטח לי מראש, לגברת מנסון אכן יש אגמים שלמים ובלתי נדלים של כריזמה, ועוד לא אמרנו כלום על צליל הגיטרות הרעשני-אך-מתוזמן-למופת שבנה בוץ` וויג (נירוונה, סוניק יות`) ועל הלחנים המתקתקים שיושבים על כל הקונסטרוקציה הזו בנינוחות מושלמת.

מאז, עברו על חברי הלהקה לא מעט תהפוכות. שירלי מנסון עברה ניתוח במיתרי הקול, שבמהלכו כמעט ואיבדה את קולה והספיקה אף להתגרש, וויג לעומתה התחתן והחלים גם הוא ממחלה קשה, וגם שאר החברים לא השתעממו ועסקו בחיכוכים ואיומי פרישה, שכמעט והובילו לפירוק. כל זאת, והם הספיקו גם לשיר את שיר הנושא מתוך ג`יימס בונד ("The World Is Not Enough"), להוציא אלבום שני מוצלח מאוד ששמר על הקסם של הראשון, ואלבום שלישי, שפינה זמן גיטרות לטובת לופים אלקטרוניים, ולא הצליחו לסחוב את מעריצי הלהקה אל החנויות.

ומה עושים כשנקלעים למשבר? מנסים להחזיר את המצב לנקודת ההתחלה. כותבים שלושה עשר שירים קליטים ומלאי דרמה, משיבים את הגיטרות למרכז הבמה ואפילו קצת מחזקים אותן ליתר ביטחון, נותנים לגברת מנסון לעשות את מה שהיא יודעת, ומקווים לטוב.

ובאמת יצא לא רע. לחנים פשוטים ומדבקים, פזמונים סוחפים וגיטרות, שמתפרעות ללא הרף ומספקות את המעטפת הרעשנית לשירים, שאחרת היו מתקבלים כשירי פופ לכל דבר, כולם עושים כולם את העבודה היטב, ומוציאים את מנסון כפי שמגיע לה. מפתה, מרתקת ומסתורית מספיק כדי שנשתה בצמא את כל מה שיוצא מפיה, או שלפחות נניח לה לסבן לנו את האוזן עוד כמה פעמים. בשביל הכיף.

Garbage – Bleed like Me, A&E/Hed Arzi

ויברציות חובקות עולם

האלבום החדש של הת`יברי קורפוריישן (בתרגום חופשי - קואופרטיב הגניבות, הלא הם הצמד רוב גארזה ואריק הילטון), מוכיח שלא כדאי לשפוט דברים בחופזה. מהצלילים הראשונים אפשר לחשוב שזהו עוד אחד מאלבומי הלאונג` הנינוחים, שיש כמוהם אלפים ואין בהם שום עניין מיוחד, אבל כמה צלילים קדימה, כשמצטרפים להם חברי הפליימינג ליפס בהרמוניות ווקאליות, כל העסק מקבל אופי פסיכדלי ויפה להפליא, ומשפר באופן ניכר את האופטימיות לגבי ההמשך.

ואכן, ויברציות נעימות וחובקות עולם שכאלה, מזמן לא שודרו אלי מתוך הרמקולים של מערכת הסטריאו. סליפי וונדר מסייע להם להרים קטע דאב מרחף, עם טוויסט הודי באדיבותה של גונג`אן ההודית, שתורמת את קולה המיוחד והמהפנט לכמה קטעים נוספים באלבום. פרי פארל מוביל קטע רגאי רגוע והזוי למדי, ורני ורלה מוביל אותם לכיוון ברזילאי נינוח, ואפילו דייויד בירן מהטוקינג הדס עושה להם כבוד ובא להתארח. עושר בלתי נדלה של צלילים, מוקפדים ללא רבב ותפורים ביד אמן.

Thievery Corporation – The Cosmic Game, ESL/MCI