בית אבי חי, המוסד הירושלמי שהפך את החיבור בין התרבות היהודית לתרבות הישראלית לאבן שואבת לאנשי רוח, אמנים ויוצרים ולקהל הרחב, חוגג בימים אלה חמש שנים להיווסדו.

דני דניאלי הוא האיש שמנהל את בית אבי חי מאז הקמתו. "המטרה היתה להקים בפעם הראשונה בארץ מרכז תרבות שכל מה שהוא עושה זה עיסוק ביהדות ובישראליות", אומר דניאלי.

"בית אבי חי הוא אמצעי להציף בצורה קבועה ומתמשכת תכנים בתחום הזה שבין תרבות יהודית לבין ההוויה הישראלית העברית המודרנית".

"בית אבי חי הוא הלב הפועם של התרבות היהודית בארץ" (קובי אוז)

נקודת המוצא שלכם חילונית?
 
"נקודת המוצא אינה חילונית או דתית. ההנחה שלנו היא שהחיבור בין הנדבכים והרבדים של התרבות היהודית ובין הישראליות הוא עניינו של כל אדם יהודי שגר בארץ ומעבר לארץ. אנחנו אמנם מוסד מאוד מגוון מבחינת העיסוק העיוני והאמנותי, אבל בעיקרון ההזמנה היא באמת כללית, והסיסמה שיצאנו איתה לדרך, ושאנחנו עדיין משתמשים בה, היא: יש מקום לכולם.

"עולמות התוכן שאנחנו מציעים", ממשיך דניאלי, "מזמינים כל אחד מבית הגידול שלו, מהמגזר שלו, מהמקום שלו, להתחבר לתכנים שיש כאן ולקחת אתו כל מה שמתאים וטוב לו.

"התרבות היהודית היא של כולנו על-פי ההשקפה הזו – דתיים, חילונים או מסורתיים, כל ישראלי הגדל כאן, ולכן אי-אפשר להגדיר את בית אבי חי כמוסד דתי או לחלופין חילוני. הוא פונה לקהלים רחבים".
 
מה היו ההישגים הגדולים שלכם עד היום?
 
"ההישג הראשון, שאמנם לי הוא מובן, אבל לא לרבים אחרים, הוא שיש בכלל מקום למוסד כמונו. היו לא מעט אנשים ששאלו לפני חמש שנים בשביל מה צריך עוד מוסד תרבות בירושלים, שכביכול עשירה בתרבות כולל תרבות יהודית וכיוצא באלה.
 
"הוכחנו שהנישה הזו שלקחנו אחריות עליה אכן יש בה צורך, ואפשר להוכיח את זה פשוט כי הקהל נוהר לכאן, אבל לא פחות חשוב – ואת זה אפשר לומר בפרספקטיבה של חמש שנים – הרבה מאוד אמנים ויוצרים ומוזיקאים ומרצים והוגים רואים בבית אבי חי כתובת. הקונספט עובד. 



בית אבי חי (תמונת יח"צ)

"הדבר השני שהייתי מדגיש הוא שבית אבי חי הפך מוקד לאוכלוסייה צעירה. בירושלים לפחות זה לא מובן מאליו. חלק גדול ממוסדות התרבות פוגשים בעיקר אוכלוסייה מבוגרת ומבוססת, והצלחנו במגוון הפעילויות שלנו להביא גם הרבה מאוד צעירים וסטודנטים. 30% מהאוכלוסייה שמגיעה אלינו היא בגיל 30 ומטה. וזה מאוד מהותי".

"בית אבי חי הוא מקום אמיתי שיכול להכיל לא מעט שונות ומגוון" (מרב מיכאלי)

"דבר שלישי הוא התפתחות של השנה וחצי האחרונה", אומר דניאלי. "אנחנו לא מסתפקים בעבודה בירושלים, אלא יוצאים הרבה מאוד לרחבי הארץ ואפשר למצוא דברים שהם שיתופי פעולה שלנו בראשון לציון, בחולון, בעמק חפר, בנתניה, גם בגליל העליון גם בדימונה. לשמחתי הרבה יש מצב שבו אנחנו מתפקדים כרגע כמוסד שהעוגן שלו בירושלים אבל שולח זרועות גם למקומות אחרים בארץ.
 
"הדבר הרביעי הוא שהצלחנו להקים אתר שהוא כבר מזמן אינו רק אתר אינפורמטיבי שמכוון להופעות השונות ולאירועים השונים. יש בו עולם תוכן גדול ורחב, מה שהופך אותו לאתר האינטרנט המוביל בכל מה שקשור לשיח הזהות והתרבות היהודי ישראלי. יש לו זיקה למה שמתרחש בבית, והוא גם משדר שידורים ישירים. אנחנו מארכבים חלק גדול מהאירועים, כולל כתבות וכתבות וידיאו".
 
אילו אנשים פועלים אצלכם?

"המנעד של הדברים שאנחנו מציעים הוא מאוד מגוון. כותבים אצלנו רבה רפורמית מצד אחד ורב אורתודוקסי מצד שני, עיתונאים מצד אחד ופוליטיקאים מצד שני. זה מוסד שבאמת נותן ביטוי גם בפעילות החיה והאינטרנטית למנעד מאוד רחב של דעות, עמדות ויצירה שמתרחשת בחברה הישראלית".
 
מגוון הפעילויות הזה יוצר דיאלוג בין דתיים לחילונים?
 
"בית אבי חי זה לא 'צו פיוס'. אמנם הם נמצאים באותו בניין, אבל אנחנו לא משתמשים בשפה שלנו במושגי דתיים-חילונים. בית אבי חי מצליח להביא קהל מגוון מאוד ויוצר סוג של מרחב משותף שאנשים מרגישים בו נוח, אבל זה לא שאנחנו אומרים לאנשים, בואו בתור דתיים וחילונים ותקיימו דיאלוג ביניכם.


סיגד 2011 (צילום: מעוז וייסטוך)

"אנחנו מנסים לדבר על המרחב התרבותי המשותף לכולנו, ואנחנו לא רוצים לבדוק אם זה משנה דעות ועמדות של אנשים. אין לנו מטרה מוצהרת בעניין. אנשים מעריכים את המקום המיוחד הזה, שמתרחשים בו מפגשים עיוניים ואמנותיים, אבל המטרה שלנו היא קודם כל ליצור עולמות תוכן, ולא להיות מקום שאליו אנשים באים לדיאלוג".

"זאת הפתעה... שהמקום שבא לתקן עולם יהפוך למקום של גוד-טיים" (ג'קי לוי)

איך אתם מגבשים את התכנים שלכם?
 
"לתהליך יש שני כיוונים. האחד הוא מה שאנחנו יוזמים בעצמנו. יש הרבה מאוד דברים שאנחנו בתהליך מתמיד של חשיבה ותכנון לגביהם. האופן השני שבו נוצרים תכנים לפעילות של הבית היא מתוך פניות של אנשים אלינו. אנחנו מוצפים בפניות ובהצעות לשיתופי פעולה, ואז מתרחש תהליך של מיון והידברות עם המציעים. בסופו של תהליך של עיון, חשיבה, קשר ודיאלוג, זה מוצא את עצמו בתוכנייה".
 
למשל?
 
"כבר לפני שלוש שנים חשבנו שאנחנו צריכים לעסוק בשבוע הספר העברי, וזה לא היה מובן מאליו, כי עולם שבוע הספר העברי הפך להיות עולם של מכירות יותר מעולם של הזדמנויות תרבותיות. החלטנו שאנחנו רוצים לקיים את הפעילות לשבוע הספר בדגש של הספר העברי בתוך המשפחה הורים וילדים.
 
"כאשר אנחנו מחליטים על מחויבות או על ערך מהסוג הזה, אנחנו בונים לו תוכנית – הפעלה רב-תחומית: תיאטרון, קריאה, משחקים ועוד. הרבה מאוד פעילויות מתרחשות ברוח הזו.
 
"אחד הדברים המהותיים הוא התייחסות קפדנית ללוח השנה העברי, שהוא אחד העוגנים שלנו כמרכז תרבות יהודי-ישראלי. בכל תוכנייה של בית אבי חי רואים את ההתייחסות הזאת – ימים נוראים, תשעה באב, חג הסיגד של יוצאי אתיופיה, שהצלחנו להפיק בו אירועים שגם קהל שאינו יוצא אתיופיה התעניין בהם מאוד.
 
"אנחנו מאמינים שכשמדברים על זהות ותרבות יהודית וישראליות, חשוב מאוד לעסוק בזה גם דרך זוויות הומוריסטיות וסאטיריות, וזה מלווה אותנו כבר מהחודשים הראשונים. מופעים כמו 'קלבת שבת' ו'הקבינט' של תיאטרון האינקובטור, בוגרי ניסן נתיב. זה חלק מהותי בסיפור שחשוב להאיר אותו".

"תמיד מאתגר להתחבר על התדרים שמעניינים אותי ואתכם" (שאנן סטריט)

קרן אבי חי היא קרן פרטית מיסודו של זלמן חיים ברנסטין ז"ל, שהקדיש לה את רוב הונו כבר בחייו ואחרי מותו. לקרן שתי מטרות עיקריות: עידוד וטיפוח יחסי הבנה, רגישות וזיקה הדדית בין יהודים מכל הזרמים והגישות למסורת, וטיפוח הזיקה למסורת בקרב כל חלקי העם ועידוד ההבנה וההערכה למורשת היהודית ולתרבותה, לדיניה, למנהגיה ולערכיה. 
 

בית אבי חי (תמונת יח"צ)

הקרן פועלת משנת 1984 בישראל ובצפון אמריקה, במערכת החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, וגם תומכת בסדרות טלוויזיה, החל מ"מרחק נגיעה" וכלה ב"קטמנדו". כמו כן היא שותפה בעשרות פרויקטים הנוגעים לקידום דיאלוג בין פרטים ומגזרים שונים בחברה היהודית והעצמת ההתייחסות לזהות יהודית בישראל. בין השאר תומכת הקרן ברבני צהר, עלמא, המגזין "ארץ אחרת", "קהילות שרות", "צו פיוס" ועוד. בית אבי חי הוא המפעל הגדול ביותר של הקרן. 

למה שלא תפתחו סניפים ברחבי הארץ?
 
"אנחנו לא בעד פתיחת סניפים, אלא בעד שיתופי פעולה עם מוסדות קיימים. אנחנו חושבים שזה יותר נכון לייצר פעילויות משותפות עם מוסדות שיש להם כלים מבחינת תכנים, קהלים, מתקנים, אני לא צריך להיות אימפריאליסט, זו לא הגישה הנכונה. בימים האלה אנחנו מחפשים שותפים משמעותיים שאפשר לנהל איתם שיח – זה יותר נכון ויותר יעיל מבחינתנו".
 
עם מי אתם משתפים פעולה?
 
"בעמק חפר פועל פרויקט זית, לזהות ישראליות ויהודית, בחסות המועצה האזורית. בנתניה אנחנו עובדים עם גורמים כמו מחלקת הספריות. בראשון אנחנו עובדים עם העירייה ועם המוזיאון העירוני. בדימונה עם פרויקט המעבדה. בחולון תהיה סדרה עיונית שלנו עם המדיטק. בכל מקום זה אחרת. אנחנו מנסים לאתר גופים שאפשר להתחבר אליהם גם ערכית וגם עניינית. 


"הקבינט" (צילום: מעוז וייסטוך)

"בגדול נמשיך את שיתופי הפעולה האלה כדי להגיע לביסוס ולהרחבה שלהם. בעצם הדבר הבולט שאנחנו מבקשים להשיג הוא מינוף של הדברים שקורים כאן. אבל זה תמיד נעשה תוך כדי דיאלוג עם שותפים, כי עם כל הכבוד לנו ומה שאנחנו יודעים לגבי האוכלוסייה בירושלים, האוכלוסייה באשדוד ובבאר-שבע שונה מבחינת טבעה וצרכיה, ולכן חשוב לנו שאנשים משמעותיים במקום יהיה להם אינפוט לגבי התוכן והפורמטים כדי שתיווצר פעילות שרלבנטית לתושבים במקום".
 
ומה מתוכנן לעתיד?
 
"היעד שלנו לפחות עד 2015 הוא לבסס ולהרחיב את שיתופי הפעולה ולייצר יותר פעילויות שהן רב-פעמיות, כמופעים או הצגות שיוכלו להסתובב בכל הארץ כחלק מאותה מגמה".
 
"אני סוג של יהודי חילוני שתמיד חיפש בסקרנות את המשמעות של היהדות עבורו" (דני דניאלי)

איך אתה הגעת לתחום הזה?
 
"הגעתי לקרן אבי חי יותר מ-16 שנה והעיסוק ביהדות ובזהות יהודית היה תמיד חלק ממני מאז שאני זוכר את עצמי דווקא בגלל שאני סוג מסוים של יהודי חילוני שתמיד חיפש בסקרנות את המשמעות של היהדות עבורו. תמיד הייתי כזה.
 
"אני מהאנשים שכן מנסים להתחבר וחושבים שהיהדות והתרבות היהודית באמת רלבנטיות לכל אחד. החיים במקום הזה לא מוסברים היטב אם לא נעשים החיבורים האלה של שייכות וזהות. עסקתי שנים רבות בחינוך יהודי-ציוני במכון הרטמן בירושלים, והחיים הובילו אותי בצורה שהיא לא אקראית עד למקום שבו אני נמצא. אני מאמין שזו סדרה של בחירות בעיקרו של דבר".
 
אנחנו בעיצומו של הקיץ. מה מתוכנן לחודש הקרוב?
 
"יש מגוון עצום של פעילות מוזיקלית, דברים שבאמת את רובם אי-אפשר לראות במקומות אחרים.
 
"אני אתן דוגמאות שמשקפות את המנעד הרחב שלנו: Timba Talmid – מופע של מוזיקה יהודית במקצבים קובניים עם שביעיית רוברטו רודריגז. או מופע חגיגי של ניגון חסידי תחת הכותרת 'בעל התניא', לרגל 200 שנה לפטירתו של מייסד חב"ד. נעלה גם את "צליל תימני", שבו אנסמבל יאמאן מארח את קרולינה. מופע נוסף נקרא "בחזרה לתש"ח - בעקבות הצ'יזבטרון'".