נגן כלי ההקשה אסף רוט יעלה ביום שני הקרוב 30 במאי ערב יחיד, שכולו הוא והמרימבה, על במת מרכז ענב בתל-אביב. בריאיון ליוסי שיפמן הוא מספר מה הן התכונות הנדרשות מנגן כלי הקשה (סבלנות וכושר סבלות), וכיצד עובדים עם קורט מזור 10 דקות שלמות על צליל דו יחיד.
מרימבה היא לא גחמה אקזוטית
- לפני הכל - למה המרימבה היא כלי כל כך חשוב שמגיע לה קונצרט שלם משלה?
"היא לא כל כך חשובה וזו בדיוק הסיבה שהחלטתי על הקונצרט. זה לא נשמע הגיוני נכון?
הקהל בישראל רואה את המרימבה ככלי אקזוטי. משהו שאולי אפשר לראות ברחובות מקסיקו, או כנוסח גדול לכלי שילדים קטנים מנגנים עליו. וזה בדיוק לא זה! למעשה זהו כלי רגיל שניתן לנגן בו הכל וקונצרט בא להראות שהוא כלי `שווה בין שווים` ולא איזה גחמה אקזוטית. למרימבה יש המון צבעים, יכולות ביטוי והמון אפשרויות שלא נוטים לשים אליהם לב. הכלי יכול לבכות, לרקוד, לחייך להיות קסום, מתוחכם ומה לא.."
אסף רוט לא נולד עם מרימבה ביד. הוא יליד המושבה באר-טוביה ושם גם החל ללמוד מוזיקה. עד שהגיע לכלי ההקשה הוא עבר בדרך עוד כמה כלי נגינה - אקורדיון אורגן, פסנתר, חצוצרה. תחילת דרכו כסולן הייתה בעת שירותו הצבאי כחבר בתזמורת חיל האוויר. הוא בוגר תואר ראשון מה- ""Manhattan School of Music וכן זכה במלגות קרן תרבות אמריקה-ישראל.
הוא הופיע ברסיטלים ברחבי ארה"ב ואף הוזמן כמרצה אורח לאוניברסטאות נחשבות בארה"ב בנושא "`מוזיקה ישראלית – האם קיים דבר שכזה?". במהלך שבע השנים שבהן התגורר בניו יורק הופיע עם תזמורות סימפוניות שונות, עם הרכבי ג`אז ורוק ועם הרכבים לטיניים שונים. הוא גם הקים טריו מרימבה-בס-תופים המפגיש בין מוזיקה קלאסית למוזיקה אלקטרו-אקוסטית (ג`אנגל) .
לאחר ששב לארץ, הצטרף לתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, וניצח על תזמורת הנוער הצעירה של תל-אביב-יפו.
"מי שנכנס לתחום הזה צריך להיות מוכן להרבה סבלוּת"
-למה בחרת בסוף בכלי הנקישה ומהן התכונות וגופי הידע שנדרשים מנגן כלי הקשה אם משווים אותם לנגנים בכלים אחרים?
"לדידי נגן כלי נקישה הוא מוזיקאי לכל דבר. במקצוע הזה תמצא את הכל: ידע של סאונד, מוזיקאיות (המילה האנגלית musicianship שעדיין לא נמצאה לה מקבילה בעברית לתשומת לב האקדמיה) חוש טעם, סגנון כל המרכיבים האלה נמצאים אצל נגן כלי ההקשה. אבל כל אלה בעבורי הם בבחינת התבלין למאכל. אני חייב במידה גדולה מאוד של טעם כדי לדעת מה מתאים למה והיכן. צריך לוח צבעים מוזיקליים רחב מאוד על מנת להתקדם ולצבור ניסיון מוזיקלי, גם אם תפקידך הוא להשתתף בקונצרט תזמורתי, לנגן במצילתיים להשתתף בנגינת סאלסה כנגן בונגו.
"תכונה חשובה נוספת היא התייחסות לחלל. ביום יום המתופף עוסק בחלל ובתנועה. בשונה מן הכלים האחרים נגינה בכלי נקישה היא עניין מאוד פיזי. אני זז הרבה מאוד תוך כדי נגינה ותוך כדי תנועה צריך להפיק את הצלילים הנכונים. סוג החשיבה הנדרש מן המוח שלי צריך לארגן רב ערוציות של פעולת ידיים, רגליים, תוך כדי נגינה, קואורדינציה בחלל. דוגמה טובה לכך היא נגינה בכמה כלי נקישה ביצירה אחת. אתה יושב במרכז וסביבך הרבה כלים, גדולים, קטנים, אתה חייב כל הזמן להחליף מקלות, כי לכל כלי יש המקלות שלו, להסתכל על המנצח, לספרו תיבות כדי לא לפספס את הקטע שלך שלעמים הוא קטע שלם ולפעמים רק מכה אחת וכמובן גם לנגן. במרימבה הקואורדינציה היא של תנועת היד וההקשה על צלילים הנכונים בה בעת.
"דבר אחרון -מי שנכנס לתחום הזה צריך להיות מוכן להרבה `סחיבות` הרבה סבלות. כלי הנגינה האלה הם כבדים המרימבה, קבוצת תופים, מצילתיים, קסילופון, מעמדים לכלים ארגזים. אתה תמיד מגיע לפני כולם ועוזב אחרי כולם, אתה צריך להתארגן באריזה, בהובלה ואחר כך להתקפל ושוב להטעין את הכל לתוך מכונית גדולה".
לחכות 30 דקות כדי להכות פעם אחת במצילתיים
- בנגינה בתזמורת סימפונית שבה אין הרבה נוכחות לכלים לפחות לא ברפרטואר הקלאסי, מה היו החוויות העיקריות שלך?
"מן המפורסמות הוא שמתופף בתזמורת יכול להיות אחד הדברים המשעממים ביותר. כן כן, אתה מחכה 30 דקות לתת מכה אחת במצילתיים, אם אתה חס וחלילה מתנמנם יש סיכוי שתפסיד את הרגע היחיד בו הכלי שלך יישמע. אבל זה לא כך היום. לתזמורות במאה ה-21 יש מרחב גדול לכלי ההקשה ועוצמת צליליהם מחייבת אותך לאחריות גדולה מאוד.
"כשהייתי בן 17 ניגנתי לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. במהלך החזרות בקטע שכל התזמורת צריכה לנגן צליל אחד יחד, אני מחזיק את השוט (אחד מכלי הנקישה) ומרביץ בכל העוצמה, כמו שכתוב בתווים. התזמורת מפסיקה לנגן, כולם מסתכלים עלי. וראש קבוצת כלי ההקשה אלון בור, לוחש לי `צליל יפה מאוד.. נפח. אבל בפעם הבאה – תעשה את זה יחד עם התזמורת כולה`. פאדיחה.
"כמה שנים אחר כך נגנתי עם אותה תזמורת כשניצח זובין מהטה, אז נגינתי בקסילופון ב"מחול שבעת הצעיפים" (מתוך האופרה סאלומה של ריכרד שטראוס) אני מנגן, זובין מהטה עוצר את התזמורת ואומר `קרנות, לנגן ביתר רוך, באסונים להקפיד על נקיון הצליל וההיגוי, קסילופון טוב, טובה…` אנחת רווחה נפלטה מגרוני, אלון הרים את האגודל ואני הייתי המאושר באדם! היה לי גם סיפור עם קורט מזור, עם התזמורת הפילהרמונית הצעירה, בחזרה על סימפוניה מס` 3 `ארואיקה` של בטהובן. מזור מחליט לשים לב במיוחד לצליל "דו" בודד בסוף הפרק השני. במשך עשר דקות תמימות הוא עובד אתי, כשכל התזמורת מחכה. הוא מנסה להגיע לצליל שהוא רוצה. הוא אינו משתמש במלים, הוא מחווה בידיו, הוא שר, עושה פרצופים ואני לא מצליח להוציא את הצליל שהוא שומע בראשו".
וריאציות על פזמון ליקינטון
רוט כבר הופיע בהצלחה בתכנית דומה לזו שהוא יעלה במרכז ענב במרכז לינקולן בניו יורק, בתיאטרון הבולשוי במוסקבה, בבית האופרה של נובוסיבירסק ובאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה.
- מה נשמע בתכנית?
אמרתי שהכלי מפתיע, וכך גם התכנית. למשל - `וריאציות על פזמון ליקינתון` בסגנון מוצרט. עוד פנטזיה היא `"פטר והזאב` שבה המרימבה מגלמת את כל הדמויות. כדי להיזכר במקורה של המרימבה תהיה גם יצירה ברזילאית ומי שמכיר את יצירת הדגל של המרימבה `מרימבה ספיריטואל` של היפני מינורו מיקי, שנכתבה כיצירת מחאה פוליטית למתרחש באפריקה – היא תקבל כאן ביצוע כמעט רוקיסטי, כמו במופעי רוק, אני מקליט את הנגינה שלי תוך כדי נגינה בלחיצה על דוושה ומייד המוזיקה מושמעת ואני מצטרף אליה בנגינה חיה"..
- זו לא הפעם הראשונה שאתה מופיע לפני קהל בארץ, איך היו התגובות?
היו כל מיני, הרבה הפתעות בייחוד עם המרימבה, אנשים טרחו לומר לי שהם לא מאמינים שהכלי מסוגל להפיק את כל המגוון הזה. אבל בפעם הראשונה כשהופעתי במרכז ענב בתל-אביב, בעוד אני מסביר לקהל בכמה מילים על היצירה שאני עומד לנגן, גברת אחת מן הקהל צועקת לי `לא שומעים`. אני מגביר את קולי ולפתע אני תופס שאני מכיר את הקול הזה היטב. אני עוצר את ההסבר ואומר: אימא! דווקא את, את הרי שמעת את הדברים האלה מאות פעמים!"
לפרטי הקונצרט
האתר של אסף רוט
26/05/2005
:תאריך יצירה
|