"תנ"ך ואמנות בכפיפה אחת" הוא שמה של סדרת הרצאות שעורך יוסי אורן, ותיפתח החודש במוזיאון תל-אביב לאמנות.

הסדרה, שזו עונתה השלישית, תכלול שמונה מפגשים תחת הכותרת "בין קנאות ומתינות", שבכל אחד מהם יתקיימו שתי הרצאות שיבדקו תופעות ומושגים שונים המופיעים במקביל בתרבות ישראל ובתרבות המערב.

"ההנחה היא שרובנו חיים כישראלים בעולם כפול השפעות. יש עלינו גם השפעות יהודיות וגם של תרבות המערב, ואנחנו צריכים לראות את הפנים השונות שהיהדות ותרבות המערב נותנות לאותן התופעות", מסביר העורך יוסי אורן. "מעניין לראות דו שיח בין התרבויות".

האם נוצר דיאלוג גם בין שני המרצים?

"לא. זה בדיוק המקום שבו הקהל צריך לעבד את החומר שהוא שומע, ואני יודע שברוב המקרים זה אכן קורה. זה מאתגר מבחינה אינטלקטואלית, כך שאי אפשר להימנע מכך".

במפגש הפותח למשל ידבר עינם על מסעות גלות וגאולה כמושג יסוד בתרבות ישראל. בהרצאה הנוספת באותו המפגש תספר ד"ר ורד לב כנען על מיתוס הארץ המובטחת בתרבות רומי (מטרויה לרומא) כפי שהוא בא לידי ביטוי בכתביו של וירגיליוס.

בהרצאה אחרת ידבר פרופ' מאיר בוזגלו על הדיאלוג של שפינוזה עם תורתו של הרמב"ם. ד"ר גדעון עפרת ידבר על הקשר - האם היה או לא היה - בין רמברנדט לשפינוזה שחיו, באותן השנים ובמרחק שני רחובות זה מזה באמסטרדם.

עוד ברשימת המרצים דב אלבוים, ד"ר אורית וולף, פרופ' אבי עוז, ד"ר משה  צוקרמן, ד"ר מלילה הלנר-אשד, הבמאי נפתלי גליקסברג ועוד.

שניאור עינם, מרצה על מחשבת ישראל בסמינר הקיבוצים, יפתח כאמור את הסדרה בהרצאה על שני מושגי יסוד בתרבות היהודית ובתרבות המערב: גלות וגאולה.

עינם מגיע במקור מהעולם החרדי (על הגבול שבין פועלי אגודת ישראל לבין חרדים ציונים, הוא מדייק), אך בחמישים השנה האחרונות הוא חבר קיבוץ שפיים. אין לו טלפון נייד והוא אינו מחובר לאינטרנט (מה את עושה שם באינטרנט שלך הוא שואל אותי), לשונו שזורה בשברי פסוקים.

אך עם זאת אין מחובר ממנו למציאות הישראלית העכשווית, והוא קושר את דבריו כל העת בהקשרים רלבנטיים ובהערות אקטואליות ופוליטיות."רעיונות עתיקים חיים ובועטים עדיין בתוכנו כאן ועכשיו - מהתנ"ך עד הפלמ"ח", הוא אומר לי.

מדוע הגלות והגאולה הפכו למושגי יסוד כל כך משמעותיים?

"בתרבות העברית יש התייחסות מאוד מיוחדת ליחס שבין עם לארץ", מסביר עינם. "בעולם העתיק היחס שבין עם לארצו או של קבוצה לבין טריטוריה שהיא חיה בה מקורו בתפיסה שאמא אדמה ילדה אותנו ואנחנו ילדיה.

"למשל אצל הרומאים, ברמה העובדתית כולנו יודעים ששבט הלטינים הגיע לעמק הטיבר וכבש את מי שישב שם, התיישב והתפתח באזור. אבל לא משנה מה קרה בפועל ברמה העובדתית - ברמה התודעתית רומוס ורומולוס ינקו מהזאבה המקומית. אנחנו כאן כי אנחנו ילדי האדמה הזו, הערפילים האלה, המים האלה וכן הלאה".

ואצלנו?

"התרבות העברית רואה את עצמה מלכתחילה ככזו שהאב המייסד שלה הוא זר בארצו - 'לך לך מארצך ומולדתך'. זה הקונספט הבסיסי של המקרא, שהיחס עמים-ארצות מותנה התנהגות, 'כי לי הארץ, גרים אתם עימדי'. המדיניות של האל היא שעמים שמגדישים את הסאה מגורשים מארצם ואחרים באים תחתם.

"בסיפורי בראשית האדם הראשון נוצר בעדן וכיוון שחטא הוא מגורש ויוצר לגלות. קין רצח את הבל ועונשו הוא 'נע ונד יהיה בארץ' – יצא לגלות. דור המגדל (מגדל בבל) חטא - 'ויפץ ה' אותם  משם על פני כל האדמה'. זה הקונספט הבסיסי. ולמרות שצמד המלים גלות וגאולה אינו מופיע בספר בראשית, הוא נעוץ בסיפורים הללו ומעצב את התודעה, כי ספר בראשית הוא ספר יסוד של התודעה של התרבות העברית. מה שאנסה להראות הוא, שאלו הם לא דברים עובדתיים, אלא דברים תודעתיים".

"כל ילד מדבר על 2,000 שנות גלות ועל 'שבנו לאדמתנו', אבל מי הגלה אותנו בעצם? הרומאים לא הגלו עמים, היהודים היו מפוזרים בתפוצות למרות שהיה בארץ יישוב ומקדש וכו'. רעיון הגלות הוא רעיון תודעתי. אלה שיושבים מצפים לגאולה שתשיב אותם".

תוכל לתת דוגמה?

"למשל קהילת חאלב, אפרופו מה שקורה היום בסוריה, יושבת שם למעלה מ-2,000 שנה. מה מנע מיהודי חאלב להגיע לארץ ישראל? מרחק של כמה עשרות קילומטרים בלבד. מה מנע מהם לעלות לארץ? התודעה של חיים בגלות ושל ציפייה לגאולה. הרמב"ם מגיע למצרים במרחק של 250 ק"מ מירושלים, והוא לא מגיע לירושלים, כי הוא בתודעת גלות.

"אי אפשר להפריז בעוצמה של הרעיון של גלות וגאולה. מה עשה לעולם כולו רעיון הגאולה? זהו הרעיון המרכזי של הנצרות, ובעקבות זה האסלאם וכן הלאה. צמד המושגים שהוא כל כך בסיסי בתרבות העברית הטביע חותם בעולם לטוב ולרע, ולפי דעתי בעיקר לרע. יש להבין שהמקרא אינו דובר הגות. המקרא מדבר בשני כלים - חוקים או סיפורים, הגדה והלכה. האגדות האלה הופכות, ככל שהתרבות מתקדמת, למושגים הגותיים מעצבים, ובסופו של דבר גם לקובעות גורלות".

כשחסיד הופך לקנא

לפי עינם, לצד תודעת הגלות המפותחת התקבעו ביהדות, שלא בטובתה, גם אלמנט הסגירות האתנית והבוז לעמים אחרים. תפיסת העם היהודי כעם נבחר, הנעלה משאר העמים, מתקשרת לנושא-העל של ההרצאות בין קנאות למתינות.

"הקנאות במקרא היא דבר מוגדר", מסביר עינם. "נאמנות לברית. הקנא הוא חסיד שנאמן לברית. ברגע שמפרים את הברית החסיד יוצא מגדרו והופך לקנא. המודל הזה שמופיע באגדות ובסיפורים. הקנא העברי נכנס לפעולה בשני מצבים: כשיש נשים נוכריות, זה ממש מוציא אותו מדעתו, וכן כשמתקיימת עבודה זרה. זה מה שהופך את הקנא לפעיל".

לדברי עינם, שני המושגים - היות עם נווד והסגירות האתנית - קבועים בדי.אן.איי התרבותי שלנו עד היום. "הציונות ניסתה לשנות אותנו ולהפוך אותנו לעם ככל העמים גם ביחס שבין עם וארץ ביחס,וגם ביחד שבין העם לעמים האחרים. לא עוד עם מתנשא או עם נבחר, אלא עם ככל העמים, עם אותן זכויות ואותן חובות. בשני הדברים הללו נכשלנו. התודעה יותר חזקה מהעובדות", הוא מסיים בנימה שאינה מותירה הרבה מקום לאופטימיות.

הרצאות הסדרה "תנ"ך ואמנות בכפיפה אחת"  תתקיימנה בימי שישי, בשעות 10:30-13:15, במוזיאון תל-אביב לאמנות. ההרצאה הפותחת של שניאור עינם וד"ר ורד לב כנען תתקיים ביום שישי, 19 באוקטובר, ב-10:30. מחיר הסדרה: 520 ₪, לחברי המוזיאון וסטודנטים: 440 ₪. פרטים: 03-6077070.