ההופעה עתירת אנרגיות של חברי משינה על הבמה מצדיקה במשהו את עייפות החומר של האלבום החדש. הצליל עדיין מנסר את הרמקולים אבל למשינאים יש היום מעט מדי לומר.
בנאי מדקלם בעייפות
כאחת מהלהקות השורדות ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית, שפירוקה לא היה קשור לפופולריות או להצלחה מסחרית כי מאלה היה לה בשפע, ושהותירה חלל עצום כשלא קמה לה יורשת הולמת עד היום הזה, לא קשה להבין מדוע חזרו חברי משינה לפעילות משותפת. תוסיפו לזה הצלחה מסחרית בינונית מאוד של חבריה כאמני סולו בשנים שאחרי הפירוק, ותגיעו לתוצאה הבלתי נמנעת, שכוללת איחוד נוסטלגי, וסיבוב הופעות נוטף דולרים ירקרקים.
עד כאן הכל טוב ויפה. אין שום רע בלעשות קצת כסף מפופולריות שנצברה בעמל רב. סיבוב ההופעות, שהחל בקיץ שעבר עורר, ובצדק, גלי אהדה אדירים, ונתן להם צ`אנס להחזיר את הגלגל לאחור, ולהראות לכל מי שזכר אותם מפעם, וגם לכמה וכמה מצטרפים חדשים, מה היה להם להציע, ומדוע הם הצליחו לשרוד בצמרת במשך כל כך הרבה שנים.
ואומרים שעל דברים טובים מהסוג הזה לא מוותרים פעמיים. זה יהיה קשה למדי, וגם מאוד לא כלכלי לנטוש את הכל, ולחזור אל החיים הקשים כאמני סולו. קשה עד כדי כך, שגם אם הם לא מרגישים מי יודע מה יצירתיים, וגם אם צריך לכתוב כמה שירים חדשים, ולהשקיע מאמצים גדולים מאוד כדי לגרום להם להזכיר במשהו את משינה של פעם, זו רק פשרה קטנה אל מול מטרה נעלה הרבה יותר – למשוך עוד קצת את התחושה המשכרת של ההצלחה.
וכך בדיוק נשמע האלבום החדש. כמו חבורה של מוזיקאים מצוינים, שאת שיתוף הפעולה המקצועי שלהם קשה לנצח, שיודעים לייצר צליל שמנסר את הרמקולים, אבל אין להם הרבה מה להגיד. אולי זו ההשוואה המתבקשת לאלבומים של פעם, אבל אי אפשר להמנע מלחוש אכזבה. המילים עייפות ומלאות קלישאות, הלחנים ברובם פשטניים וחסרי השראה, וגם יובל בנאי, שהשירה שלו הייתה במקרים רבים המצוף, שהצליח להגביה גם את הבינוניים שבשירים שלהם, מדקלם את השירים החדשים בחד גוניות מסויימת, כאילו כבר קצת יצא לו האויר וכבר אין לו ממש חשק.
עושים הנחה
בסיבוב ההופעות הסלולרי החדש של משינה, העבר משחק לטובתם. בשליש הראשון של הערב, הם מריצים את השירים מהאלבום החדש, כאילו כדי לפנות מהם את הדרך, ואז משהו קורה. פתאום, חמשת האנשים שעומדים על הבמה במרווחים משמעותיים אחד מהשני עוברים איזשהו סוג של טרנספורמציה. הם הופכים לישות אחת, שמזרימה אנרגיות עצומות מתוך הבמה, היישר אל הקהל שלא נשאר אליהן אדיש. הם מפציצים במשך שעה ארוכה את הלהיטים הגדולים שלהם, ויש המון כאלה, ומשיר לשיר עולה ומתעצם כוחם והם חוזרים להיות הלהקה האהובה והסוחפת של פעם.
הקהל, הצעיר ברובו, שממלא את האולם בשאגות ויודע את כל המילים בעל-פה, שופך עליהם אהבה ומקבל אותם כאילו מעולם לא עזבו את הבמה. כאילו השירים האלה נכתבו במיוחד עבורם, גם אם רובם לא זכו עד היום ללכת לחנות ולרכוש אלבום חדש של משינה. ואני יושב שם, על הכיסא שלי ומסביבי מאות אנשים קופצים, ומבין לגמרי, שבשביל כמות כזו של אהבה, הייתי מוכן לעשות הרבה דברים. אפילו לעשות לעצמי קצת הנחה, וקצת להתפשר על האמנות שלי.
מועדי הופעות של משינה
כתב וצילם: אורן בר-אל
30/05/2005
:תאריך יצירה
|