דורון רפאלי תופף עם פוליקר וחלם להיות במאי, ואז הוא הקים את קבוצת טררם. שיחה לכבוד חנוכה
"זה קואוצ'ינג לגמרי"
לאחר מופע ראשון שהוזמן בשנה הקודמת על ידי פסטיבל "צלילי ילדות" כמופע פתיחה, חוזרים בחנוכה חברי "טררם קידס" עם המופע "כוח המשאלות", סיפורה של קבוצת ילדים שמגלה פח קסמים ומתוכו בוקע שדון המגשים את משאלותיהם בתמורה לשחרורו.
את הסיפור מעבירים חברי ההרכב, כמסורת טררם, בתיפוף, מוזיקה ומשחק, במופע שהמשיך ועבר - כהרגלו של דורון רפאלי, יוצר מופעי הלהקה ומנהלה האמנותי – תהליכי יצירה נוספים עד לגרסה הנוכחית.
"למרות שעשינו כבר כמה עשרות הצגות זה עדיין תהליך. אני מסוג הבמאים-יוצרים שכל הזמן משנה ומשדרג ומשפר", אומר רפאלי, "בכל הצגה אני רושם ומוסיף או משנה משהו. תהליך היצירה לא נגמר אצלי אחרי שהתסריט כתוב. אני בא לכל הצגה, מלווה אותה וממשיך ליצור מבחינתי.
"גם ל'כוח המשאלות' הוספנו עוד כמה קטעים ושירים, ועכשיו ההצגה נמצאת בשיאה והיא מקסימה ומרגשת. המסר שלה הוא כאילו לילדים, אבל הוא בעצם גם למבוגרים".
אז זה בדיוק הרגע להיכנס יותר לעלילת המופע
"ב'כוח המשאלות' אנחנו חוזרים לחצר הגרוטאות של ילדי חבורת טררם קידס, וזו ההצגה השלישית שמספרת על מעלליה של החבורה. התחלתי ב-2005, בלי לדעת שזו תהיה סדרה, וכל הצגה רצה מאות פעמים על הבמה, כשתמיד יש מסר שהוא מעל הצופים ומעל השירים ומעל כל הקטעים, כי מסר נורא חשוב לי, זה מניע אותי ליצור.
"ההצגה הראשונה נקראה 'חצר ההפתעות' והמסר שלה עסק בלקבל את השונה. להצגה השנייה קראו 'מצילים את העולם' וזו הייתה הצגה 'ירוקה' מאלף ועד תו, הכי ירוקה שנוצרה פה לדעתי, גם במסר וגם באביזרים. רצנו איתה שלוש שנים.
"בשנה האחרונה אנחנו רצים עם 'כוח המשאלות', שהמסר שלה הוא כוחן של משאלות. אם אתה רוצה להגשים את משאלות לבך הכמוסות, הצעד הראשון הוא להצהיר עליהן ולכתוב אותן ואז להתחיל להתמסר אליהן. זה קואוצ'ינג לגמרי. תמיד באים אליי ההורים והסבתות בידיים רועדות ומתרגשות כשהן קולטות את המסר, והילדים מקבלים מזה המון כוחות, זו הצגה מעצימה, לחלוטין.
"לפני שיר הסיום, הילדים שואלים את ג'ימי השדון, 'איך בעצם הצלחת להגשים את המשאלות של כולנו?', והוא אומר: 'זה לא אני עשיתי, זה הייתם אתם, הכל היה בראש. רק אתם תגשימו את המשאלות של עצמכם אם תאמינו ותעשו כפי יכולתכם. זה הסוד של כוח המשאלות. הכוח כבר נמצא בכם, רק תנו לו להתגלות. כל אחד יכול להגשים משאלות'. על המשפט האחרון הוא חוזר שבע פעמים עד שכולם מבינים את זה".
"פוליקר לא הספיק לי ואז הקמתי את טררם"
אל המסר של "כוח המשאלות" מגיע דורון רפאלי, ה"אבא" של "טררם" ומי שהקים את הלהקה לפני כ-15 שנים, עם מסע הגשמת משאלות פרטי משל עצמו.
"גם אני עברתי כמו כל אחד משברים, גם בתור יוצר, בשלבים שונים בקריירה הפתלתלה שלי. התחלתי כמתופף, ילד פלא ירושלמי כזה, ניגנתי בגיל מאוד צעיר, 15, 16, עם גדולים וטובים, כולל דני סנדרסון והנגנים הכי טובים בארץ בזמנו.
"בצבא נכנסתי ללהקת הנח"ל ואחרי הצבא חתכתי לחו"ל כמו הרבה נגנים באותה תקופה. הייתי בניו יורק שלוש שנים, וביום הראשון שחזרתי לארץ הצטרפתי לחבר'ה שביחד איתם הקמנו את להקת 'אטרף'. הדרך להצלחה עם 'אטרף' הייתה מאוד מהירה, והסינגל הראשון שהוצאנו, 'שולה', הפך להיט בן לילה. זה שיר שהפך להיות מסטרפיס של מתופפים. כל המתופפים, עד היום, בכל הפורומים של המתופפים, הוציאו את התפקידים שלו וניגנו אותם קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, כי זה מקצב מאוד מורכב ומיוחד.
"אטרף עבדה 12 שנה בערך, הוצאנו 4 אלבומים, שניים מהם זהב, ובמקביל, בסוף התקופה של הלהקה התחלתי להיכנס להפקות, כשהשיא היה בהפקה של פוליקר לאלבום 'הילד שבך', שאמנם אני מתופף בו אבל עברתי איתו את כל תהליך היצירה במשך כמה שנים. ההפקה הזאת מיצתה לי את עולם הנגינה והגעתי למסקנה שאפילו פוליקר לא מספיק לי, אני צריך משהו משלי. ואז הקמתי את 'טררם' בשנת 97".
טררם קידס, כוח המשאלות (צילום: אפיק גבאי)
כשבעצם גם בתהליך שאתה עובר התחלת ממשהו מאוד נקודתי כמתופף, והפכת ליוצר ובמאי הצגות ומופעים. הגשמת משאלות פרטית?
"זו דוגמה להגשמת חלום, כי הייתי מתופף, קטן, אבל תמיד ידעתי שאני יכול להיות במאי, תמיד ידעתי שאני יכול להיות מפיק מוזיקלי, שאני יכול לכתוב סיפורים לשירים, אבל לא נתתי לזה לצאת גם כי זה דגר וגם כי לא היה לי ביטחון מספיק גדול. סימנתי את זה כמטרה. כתבתי את זה כמשאלה, ומפה, אין מה לעשות, אתה מחויב לצוואה הזאת.
"אני לא ממהר כל כך לכתוב משאלות, אבל כשאני כבר כותב אחת אני כותב אותה בפתקים בכל מקום שיש ואני מסמן את זה כמטרה ואני לא ישן בלילה עד שאני לא עושה את הצעד הראשון והשני והשלישי, ואז מצטרפים לזה עוד אנשים וזה הופך לכדור שלג שכבר אי אפשר לעצור.
"כשעשינו את ההופעה הראשונה שלנו כ'טררם' עדיין לא הייתה להקה. פנו אליי מפסטיבל ישראל ורצו מופע פתיחה ואני באתי עם כמה תלמידים שלי מ'רימון' ועשיתי יצירה של 20 דקות לפתיחת הפסטיבל, שקראתי לה 'טררם'. ואז בא אליי מנהל של פסטיבל אסיה, בחור יפני שעף עלינו לגמרי ורצה הופעה בפסטיבל אסיה.
"עדיין לא הייתה להקה וכבר התחלנו עם פסטיבל ישראל והמשכנו לפסטיבל אסיה. קראתי ללהקה על שם היצירה הראשונה, ומשם זה התגלגל לכל מיני הפקות, לפעמים יותר בשיתופי פעולה עם תחום המחול, לפעמים התיאטרון, ומאז זה תהליך של יצירה כל הזמן".
"לרקדנים אני אומר, תנגנו את הריקוד, אל תרקדו לי עכשיו"
אני זוכרת את תחילת העיסוק העולמי במופעי תיפוף עם להקת "סטומפ". בארץ יש אתכם ואת "מיומנה". מה מאפיין אתכם לעומת הרכבים דומים אחרים?
"סטומפ התחילו בפסטיבל אדינבורו ב-88 ואין ספק שהם היו השראה בשבילנו ובשביל להקות דומות בעולם בתחום הזה של תיפוף על אביזרים יומיומיים, של להוציא מוזיקה מהגוף שלי, מקופסת גפרורים, מהשולחן, מכל דבר.
"מה שמאפיין אותנו זה שקודם כל לדעתי אנחנו היחידים שממש מתעסקים גם עם טקסטים ותיאטרון. התחום של הילדים הוביל אותנו למיוזיקל, ואני לא יודע על אף אחד בתחום שעושה את זה. שנית, אני מוזיקאי. אני עובד עם רקדנים ושחקנים אבל זה תמיד מבוסס ומתחיל ונגמר במוזיקה.
"גם לרקדנים אני אומר, תנגנו את הריקוד, אל תרקדו לי עכשיו. כי ברגע שרקדן רוקד, אותי, בז'אנר שלי, זה לא מעניין. אנחנו כל הזמן מנגנים ומביעים את עצמנו במוזיקה. לא שכחתי שאני מתופף וזה הבסיס לכל הטררם הזה".
טררם קידס, כוח המשאלות (צילום: אפיק גבאי)
משהו שונה בגישה שלכם כהרכב כשאתם עובדים במופע לילדים?
"בזכות הילדים נולד ז'אנר, נולד עניין. המופעים שלנו עד 2005 היו פנטומימה, תיפוף, מוזיקה ומחול. לא הייתה מילה. ואז החדשה המרעישה כשאמרתי שאני רוצה לפנות לילדים, ולא רציתי לעשות מופע שהוא ללא מסר, ללא טקסט. אז פניתי לאבי רוזנבלום, חברי משכבר הימים, מחזאי וכותב שכתב מין סיפור מסגרת לכל הריקודים והתיפופים של 'טררם' ומאז אני צריך שחקנים שיכולים גם לתופף וגם לרקוד.
"עד אז יכולתי להסתפק ברקדנים שמתופפים, או מתופפים שרוקדים. מאז אני בעצם קבוצת תיאטרון לכל דבר. זה מדהים, כי הסיפור של יאיר, למשל (יאיר צברי, שמגלם את ג'ימי השדון במופע – ט.ג.), הוא לא ידע שהוא יכול להוציא הגה מהפה. הוא בא כמתופף, עם יכולת תנועה, עם השנים הוא גדל עם התחום, יש לו יכולת משחק אדירה ואינטואיטיבית, אז הוא בעצם הפך להיות שחקן בתוך הקבוצה".
יש בכלל משהו ילדי בלבחור לחיות את חייך כמקישן, לא?
"Story of my life…. זה להישאר ילדותי. אני אבא לשני ילדים, הבן שלי בדיוק הפוך ממני. הוא כזה מפקד קשוח בצבא היום, יש לי ילד לוחם עוד מעט בן עשרים, ואני כאילו היום הרבה יותר ילד ממנו. אני מתעסק בתיפוף, באמנות, בבמה. זה באמת קצת ילדי, אין ספק, הרבה יותר מחייל אמיץ בצבא".
אותך רואים על הבמה ב"טררם"?
"לפעמים אני מתארח, יותר כמתופף מאשר כרוקד. יש לי יכולת תנועה לא רעה אבל אני ממש לא רקדן. חוץ מ'טררם' יש את הדברים שלי.
עוד אחת המשאלות שהגשמתי בשנים האחרונות – וזו הייתה משימה קשה מאוד – זה להקים טריו ג'אז פיוז'ן שיש לי כבר חמש שנים. שם אני מנגן ויוצר מוזיקה שהיא קצת יותר סופיסטיקייטד. זה המקום האתגרי בשבילי כי זה לא שואו. זה מוזיקה נטו. זו פינה מאוד חמה, ועכשיו אנחנו עובדים על אלבום שני".
"כוח המשאלות", טררם קידס, חנוכה 2012. מחזאי: אבי רוזנבלום, במאי: דורון רפאלי, כוריאוגרפיה: מירב שרעבי, מוזיקה: דורון רפאלי, הוד מושונוב, יותם שכטר, שחקנים: יאיר צברי, נורית מושקוביץ, תומר יפרח, נעה ברנקין, אור משיח, מור כץ.
רכישת כרטיסים