חתירה אינסופית לשלמות

אין אתגר גדול יותר עבורי מלנגן מוצרט. הזיכוך של הטקסט מותיר את הפסנתרן חשוף.לכל צליל משמעות מיוחדת במארג המוזיקלי. הוצא לבנה אחת, תו אחד – והוא כולו קורס. כל רגע הוא קיומי, חד-פעמי וחולף. היצירה המוצרטיאנית היא חתירה אינסופית לשלמות.

הבחירה בקונצ'רטו ברה-מינור, לעומת זאת, היתה קלה. מוצרט המאוחר (1785) הוא שאהוב עלי, לא זה המצועצע, השבוי בכבלי הרוקוקו, אלא מוצרט הבשל, הרומנטי, הסוער, האפל. מוצרט של רביעיית הפסנתר בסול-מינור של הסימפוניה ה-40, של הרקוויאם ושל אפלת הסיום של "דון ג'ובאני" הוא הרלבנטי עבורי במאה ה-21.
 
בטהובן, שהמשיך את הכיוון המוזיקלי של השנים המאוחרות הללו, אהב בתשוקה את היצירה הזו, הקונצ'רטו המינורי הראשון של מוצרט, וראה בה שער לעידן מוזיקלי חדש, לתקופה משוחררת מכבלי העבר, רומנטית ונועזת. היצירה נגעה בנפשו עד כדי כך שחיבר לה קדנצות נפלאות הנובעות מהזדהות טוטאלית של מלחין שהוא גם מבצע.

אסף פייר (תמונת יח"צ)

חשתי צורך לחוות את התהליך העוצמתי של הכרת היצירה דרך חיבור קדנצות משלי, קדנצות המשלבות מוטיבים מהקונצ'רטו, ובצעד של כפירה – גם מיצירה אחרת של מוצרט המאוחר, הנושאת בחובה אותם זרעים טרגיים, האופרה "דון ג'ובאני".
 
הרבה מעבר לשימוש באותו הסולם, מאחד בין שתי היצירות אלמנט מיסטי-קמאי של הנפש השסועה, שמושך אותי במיוחד. היה קשה לעמוד בפיתוי הפתיחה המחשמלת של היצירה. לעולם לא ייצור עוד רגעים מושלמים כאלה של אימה. ממעמקים נישאים גלי המיתרים על רקע הצלילים התלויים, מנבאי הרעות, של כלי הנשיפה; תנועה סינקופלית, כנגד הפעמה, הנקטעת במפץ של ציווי. של גורל. 
 

ולמול האימה, התחינה של הפסנתר. ימין מתפללת, שמאל מנחמת. ואז מתרחש הנס: הפסנתר והתזמורת נשזרים זה בזה, מרקמיהם נמסים אלה לתוך אלה, וכמו נולד כלי חדש מאוחד.
 
גם הקודה של הפרק יוצאת דופן, לא צפויה וחד-פעמית בספרות הקונצ'רטי לפסנתר. המפץ האדיר כמו מתכנס לגרעין של עצמו וחותם בפיאניסימו חרישי ומתוח. אין עוד פרק פותח בקונצ'רטו המסיים כך חרישית, וסטלין, שאהב את היצירה יותר מכל אחרת, היה מתענג במיוחד על לחישות היאגו של סיומו.

צחוקו של ילד מהדהד לפתע במרחקים, צחוקו של ילד הפלא הגאוני שמעגליו משיקים לטירוף. קודה מז'ורית, כמעט קומית, אניגמטית, חותמת את היצירה באופטימיות מתפרצת.
 
רק מוצרט היה יכול לכתוב סיום שכזה ליצירה שכזו. חיי הנצח שלו סובבים סביב האיזון המושלם, הצורני והרגשי, אבל מונצחים דווקא בדמויות האנושיות שמרכיבות אותו: ילד הפלא בחיוכו הנצחי והמאהב המושלם, זה שמכיל את הדרמה של ההוויה האנושית בקורטוב של הומור.



הקונצרט יתקיים במוצאי שבת, 2 בפברואר 2013, ב-20:30, בהיכל התרבות מודיעין-מכבים-רעות. אסף פייר- פסנתר. נעם שריף, מנצח. עם התזמורת הסימפונית החדשה חיפה. בתכנית: מוצרט, פתיחה לאופרה "חליל הקסם" וקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת ברה מינור, ק' 466, מס' 20; דבוז'ק, סימפוניה מס' 9 במי מינור, "מן העולם החדש". לפרטים: 08-9737333.