אלבום ראשון לניצן-חן רזאל, כנר ותיק בשירותו של אהוד בנאי ואחרים, שחיפש ומצא שורשים. שיחה
סיכום ביניים של תקופת הפיוטים
על הדרך שעושה הרוק הישראלי אל עולם הפיוט בשנים האחרונות דובר פה לא פעם. מעט פחות דובר על הדרך ההפוכה, זו שעושה עולם המוזיקה היהודית לכיוון מוזיקת ההווה.
את הדרך הזו מייצג בעבורי ניצן-חן רזאל, שמוציא עכשיו את "מוצא מקום", אלבומו הראשון. כשמתוודעים לדרך שעושה רזאל, לא מפתיע שדווקא הוא מביא את הערבוב המעניין הזה שבין פעם לעכשיו, בין מזרח למערב ובין דתי לחילוני, באלבום שכולו פיוטים מבית אבא, אם כי לא בהכרח אבא שלו.
את הערבוב הזה מייצג היטב השיר הראשון באלבום, "אדון עולם" המביא מילים מוכרות ללחן מוכר פחות. בהמשך יצטרפו אליו קטעים מוכרים יותר כמו "שירת העשבים" שטעמו הכמעט מסורתי מהול גם הוא בראייה העכשווית של רזאל, וקטעים כמו שיר האותיות ("אלף בית") שכובשים את הלב בתמימותם ובחום שמעביר דרכם רזאל אל המאזין.
תוסיפו לעושים במלאכה גם את גיל סמטנה על ההפקה המוזיקלית, ואת אהוד בנאי כאורח הכבוד, וקיבלתם אלבום שמחייך אליכם מכל פינה בחיוכו הגדול של רזאל, גם אם החיבור הזה בין המוזיקה הישראלית לשורשיה היהודיים לא ממש עשה לכם את זה עד היום.
"האלבום הזה הוא מעין סיכום ביניים של תקופת הפיוטים שלי", מספר רזאל (37), "כשמצד אחד יש את החיבור לבית הכנסת, עם שילוב של כל ההשפעות המוזיקליות שעברתי דרכן עד היום. בית הכנסת היה בשבילי איזה צומת להתחבר לסביבה, לשכונה, לקהילה.
"בגיל 19 מאוד סקרן אותי המקום הזה שנמצא בסוף הרחוב, בית הכנסת, והתחלתי לחפש לי שם מקום. זה היה בתקופה שבה התחלתי להיפתח ולנגן סגנונות אחרים חוץ מקלאסי, כי גדלתי ככנר קלאסיקאי, לומד בקונסרבטוריון, באקדמיה למוזיקה, ובגיל 20 הגיעה אליי הצעה מלהקה יהודית-ערבית, 'יוסוף ואחד', והיה שם מפגש נורא מעניין של יהודים וערבים, של מסורות נגינה מהאזור הזה, המזרח התיכון, שמאוד פתח לי את הראש.
"זו הייתה נקודת חיבור למקום הזה, לזמן הזה, למוזיקה העממית שזורמת פה בעורקים של כל מיני אוכלוסיות, ובית הכנסת נתן לי מראה מסורתית יהודית של הדבר הזה. בלהקה ניגנתי מקאמים, ופתאום אני שומע אותם בבית כנסת בצורה יהודית אחרי ששמעתי אותם בצורה ערבית.
"אמרתי, וואללה, יש פה איזה מסורת שמתרחשת ועוברת פה מבן אדם לבן אדם, וזה ממש סקרן אותי. כל מה שהריח משורשים באותה תקופה ממש הריח לי טוב. גם החיבור האנושי שמצאתי שם היה מאוד מאוד חזק. קיבלו אותי בצורה מאוד פשוטה. מין הכנסת אורחים כזאת מזרחית נעימה, והמוזיקה שבקעה משם ריתקה אותי".
תריח את הפרח
אתה אומר "הכנסת אורחים מזרחית נעימה", ואתה אוחז בח' ו-ע' גרוניות שמ
אוד מפתיעות כשרואים את הפה מהן הן בוקעות, כי אתה לא ממש בא מבית מזרחי
"לא, אני לא מבית מזרחי. אני אשכנזי בסראונד, הולנד, גרמניה, ליטא, פולניה, כזה דבר..."
אז מאיפה המשיכה החזקה דווקא לבית כנסת מזרחי?
"האמת שעשיתי כמה בדיקות, חיפשתי, ושם הרגשתי טוב... מספיק ששכן שלי בא ואמר לי, 'בוא, בוא ושב לידי', משך אותי לידו, וישר הרגשתי טוב. לא שמרתי אז שבת וכאלה דברים, ובמקרה היו חסרים שם 'לוי'..."
ורזאל זה לוי?
"אצל אשכנזים לא תמיד שמו את ה'לוי' בשם משפחה, יש לויים מכל מיני סוגים. אצל ספרדים בדרך כלל זה לוי, אבל אצל אשכנזים זה עובר בשמות: 'ניצן-חן בן אורי הלוי'. בבר מצווה גיליתי את זה".
רק עכשיו נופל לי האסימון שלא נולדת דתי. ידעתי שאתה קשור למשפחת רזאל, אהרון רזאל, יונתן רזאל, שכולה מבחינתי משפחה של מוזיקאים דתיים
"הבני דודים שלי, יונתן, אהרון, הם בנים של אח של אבא שלי שחזר בתשובה לפני איזה שלושים שנה. גם הם לא גדלו דתיים עד גיל מסוים, אבל אחרי שלושים שנה הם כבר דתיים רוב חייהם. אני ספגתי הרבה מסורת יהודית בבית של הדוד שלי, ושם זה באמת בא כזה מסורת עם מוזיקה, כי היינו מנגנים ביחד הרבה, יונתן, אהרון ואני.
"היינו מנגנים ברחוב עם חליליות כילדים, כשבגרנו הלכנו לבית ספר מוזיקלי, בעקבותיהם הלכתי לבית ספר של האקדמיה למוזיקה בירושלים, הייתי ישן אצלם הרבה, גם בחופשים, וגם סתם כי היינו הולכים יחד לבית ספר. הם כמו שני האחים הגדולים שלי מבחינת הגיל. ושם, גם בתור אורח, היהדות הייתה לי ברמה של הצעה, ברמה של ליטוף, ברמה של 'תריח את הפרח'".
נצר לחלוצים וחוזר בתשובה
את רזאל זכיתי להכיר, יש לציין, באחת ממסגרות הכתיבה בהן אני לוקחת חלק, שם הורגשו החום, החיוך, החיפוש, הכנות והישירות שבאים חזק לידי ביטוי באלבום שלו, ובקטעים הקצרים שכתב לצד מילות השירים, בהם הוא מספר על החלק שלקחו הקטעים האלה בעיצוב חייו ונשמתו. את הקטעים האלה, למען הגילוי הנאות, שזפה גם עיני בדרכם אל הדפוס.
עכשיו אני מתחילה להבין את הנגישות הגדולה שעברה ממך החוצה במפגש האישי בינינו
"אנחנו גדלנו כנראה די דומה, את ואני, מהרבה בחינות. ילד לא דתי, רגיל, בארץ, עם הורים ניצולי שואה כאלה. אני גם נצר לחלוצים. סבא של אמא שלי זה עלייה חמישית, אנשים שעזבו את הדת מזמן מזמן מזמן".
ואיך הם קיבלו את החזרה בתשובה של הבן שלהם?
"לא כל כך בזרועות פתוחות... הם פחדו שאני אעשה את הדרך לחרדיות, הם פחדו מהלא נודע, כמו שכולנו מפחדים קצת מהלא-נודע, איפה זה ייגמר, איפה זה יעצור..."
לך יש תשובות לשאלות כאלה?
"לא. אני בכלל לא נותן תשובות על איך זה ייגמר בשום מקום, בשום דבר. לא במוזיקה ולא בכלל. הכיוון הוא תמיד לנסות להיות כמה שיותר אמיתי וכמה שיותר ללמוד, להתפתח, להתחבר, בכל תחום. ככה זה היה גם בתקופת הבית כנסת, כשפתאום התחלתי לגלות את השפה העברית, את ה-ח' ואת ה-ע', את איך שנשמעת המסורת הזאת. אמרתי, ואלה, ככה צריך לדבר עברית".
החממה של אהוד בנאי
את הסאונד של רזאל על הכינור תמצאו בשלל אלבומים ישראלים הכוללים – ברשימה חלקית מאוד - שמות של יוצרים כמו שלמה ארצי, דודו טסה, דויד ברוזה, ויזהר אשדות. על הבמות ניגן רזאל, בין היתר, עם ההרכבים "יוסוף ואחד", "הבררה הטבעית", להקת "שחרית" ושולי רנד, וב-16 השנים האחרונות תמצאו את הכינור שלו לצדו של אהוד בנאי.
ניצן-חן רזאל. עטיפת האלבום "מוצא מקום" (יח"צ)
"הרוקנרול תמיד היה שם ברקע", אומר רזאל. "אני זוכר שקניתי קסטה של אהוד בנאי בכיתה ז', משינה בכיתה ד', ואחר כך ביטלס, אבל ממוזיקה קלאסית עם כל המתודות שלה, זה הרגיש כזה נחות לעשות מוזיקה עם שני אקורדים. אנחנו היינו לומדים פיתוח שמיעה, מהלכים, בבית שלי בואי נגיד שקול המוזיקה היה כל הזמן פתוח".
אז איך התדרדרת לאהוד בנאי?...
"כשהייתי חייל הייתי הולך להופעות שלו והייתה לי תחושה מאוד חזקה שאני חייב להיות שם על הבמה, להוציא את הכינור ולנגן. בגיל 22, איזה שבוע לפני שהכרתי את אשתי, הייתי עם ידידה בהופעה של אהוד ואמרתי שאני חייב לקחת את הכינור ולעלות על הבמה ולנגן איתו, אז היא אמרה, 'למה שלא תלך אליו אחרי ההופעה?'. כנראה שהעידוד שלה דחף אותי, הלכתי, הכרתי לו את עצמי, אמרתי, 'הייתי נורא שמח אם תוכל לשמוע אותי, אני אשלח איזה קסטה', הוא אמר בסדר ונתן לי את הכתובת שלו, ובלי ששמתי לב הוא גם לקח את מספר הטלפון שלי.
"אחרי שכבר הכרנו הוא אמר שמשהו כנראה סקרן אותו בגלל ה-ח' וה-ע' שלי. סקרן אותו מה זה היצור הזה שבא עם הכינור ועם ח' ו-ע'... מסתבר שבאותה תקופה הוא חלם על שילוב של גיטרה חשמלית וכינור, ככה שזה היה משמיים כזה.
"יום אחד אמא שלי התקשרה להודיע לי שאהוד בנאי חיפש אותי. אני זוכר את הרגע הזה בגוף. נסעתי אליו לרמת גן, התחילה היכרות, ניגנו קצת בסלון, ואז הוא הזמין אותי לנגן איתו בהופעה אחת כנגן אורח. תקלטי, בחור בן 22!
"התחלתי לנגן, וחיבבו אותי שם בלהקה, זה היה עם עובד אפרת, שפי ישי, רועי שקד ועודד שכטר, וככה בעצם גודלתי בחממתו של אהוד בנאי. עד היום אני מנגן איתו, 16 שנה, זה לא ייאמן. זה כאילו לקבל את הרוקנ'רול דרך הוויברציות של הבסים ברגליים. זה לא רק הרוקנ'רול. זה כל הריח של אהוד שמאוד השפיע עליי".
חצי מניין חצי רוקנרול
בוא נחזיר את כל הדרך הזו שעשית לחומרים שיש באלבום
"התקליט הזה נבע בכלל מזה שעבדתי באתר 'הזמנה לפיוט' ואחרי שליקטתי שם פיוטים מכל מיני מסורות ביקשו ממני להתרכז באשכנז. אמרו לי, 'אחרי כל ה-ח' וה-ע' שלך, אתה אשכנזי. לך תחפש את השורשים שלך'.
"הדבר הכי קרוב שהיה לי בבית לשורשים זה הסידורים הישנים של סבתא שלי מפרנקפורט, מהמאה ה-19, מלאים פיוטים, מלאים בטקסטים שאין להם נוכחות בתפילה האשכנזית בבית הכנסת, והייתי ממש צריך לעשות חקר ולמצוא הקלטות ישנות בפונוטקה. בהקלטות האלה פגשתי פתאום כל מיני סבים ששרו מזמורים, פיוטים, את שירי השבת שלהם, והביאו את תמצית ההוויה היהודית המשפחתית שלהם לתוך השירים האלה.
"אם לא הייתי בתוך מסע החיפוש הזה יש שירים שלא הייתי מגיע אליהם בחיים. מנהל האתר 'הזמנה לפיוט', יאיר הראל, אמר לי להרכיב הופעה מפיוטים כאלה לקראת פסטיבל פיוט ראשון בבית אביחי, 'כדי להעלות על נס את הפיוט האשכנזי החבוי'.
"הרכבתי מין הרכב של חצי מניין בית כנסת, חצי להקת רוקנ'רול וחצי הרכב כלייזמר, הבאתי זמרים אחרים כי לא החשבתי מעצמי זמר אז הייתי אחד מארבעה זמרים, ואחת החטיבות באלבום זה באמת הפיוטים האשכנזים, שירי בית כנסת שחלקם כבר אבדו מהמסורות ולא מושרים וחלקם מושרים על אש קטנה, די שכוחים, נוכחים שם די בצד, באפרוריות.
"חטיבה אחרת באלבום היא 'מוצא מקום', שיר מקורי שלי, סנונית ראשונה, שכולו אחת מחוויות בית הכנסת שלי, חטיבה נוספת היא 'שירת העשבים' של נעמי שמר שמדבר על המציאה של הקול האישי והניגון שיש לכל אחד מאיתנו, שעשינו לו ביצוע קצת בועט או קצת שורט, ויש גם את שיר 'האלף בית' שזה שיר עירקי שהוא שיר לימוד לילדים. למדתי אותו בבית כנסת הספרדי שלי בירושלים, והייתי חלק מהכותבים של תכנית לימוד לפיוט לבתי ספרי יסודיים, ופתאום שמעתי אותו בהקלטה ישנה והתחלתי לבכות. ממש".
בעצם בנית לעצמך לבד מסורת של פיוטים מבית אבא בלי שהם בכלל יבואו מהבית שלך
"אני מרגיש שכאילו יצרתי לעצמי שורשים. נראה לי שהרבה אשכנזים חילוניים כמונו שגדלו, זו אולי חולייה שטיפונת חסרה להם בביוגרפיה. אין את הקטע הזה של סבא שיושב ושר שירי שבת, או לוקח אותך לבית כנסת, ואתה חווה אותו שר, או חווה אותו בקהילה שלו, בשלשלת הדורות כזה, וקיוויתי שהאלבום הזה, בנקודה הזו, יעניין גם ציבור לא דתי שיחפש את השורשים האלה שלו".
ככה ששם האלבום, "מוצא מקום", זה בעצם מחפש מקום
"אני חושב שאת צודקת".
רגע לפני שאנחנו מסיימים פה בנימה הרצינית הזו, אני לא יכולה שלא לשאול על אחת התודות שלך באלבום, "תודה לאיגוד עקרי הבית"?
"אנחנו בהרכב שהולך איתי - שבמשך שנים קראתי לו 'האשכנזים' עד שכל חברות ההפצה יעצו לי לרדת מזה כי אמרו שזה מצמצם - אז בתור מוזיקאים, אני מרגיש שאנחנו חצי עקרי בית כאלה. יש לי חמישה ילדים, ארבע בנות ובן, וגם כל החבר'ה שלי, אתה קובע איתם חזרה, והם בשתיים חייבים ללכת לאסוף את הילד מהגן, מבשלים, לא גורמה אבל עושים את הפסטה, בקיצור, עקרי בית".
ניצן-חן רזאל, "מוצא מקום"
ניצן-חן רזאל יופיע ב-20 במרץ ב-21:30 באברם בר בירושלים. הרכב: יענקלה סגל - בס, אלון יופה - תופים, נחמן הלביץ - גיטרות, חגי הלברטל - קלידים, ניצן-חן רזאל - שירה וכינור.
-