קצת ליצנות, קצת להטוטנות, הרבה אלתרמן
ההצגה "צרור נפלאות הקרקס" מחברת בין קובץ שיריו של נתן אלתרמן הנושא את אותו שם, לחמישה שחקנים-ליצנים היוצרים את תמונות הקרקס בדקלום, שירה, נגינה ומשחק.
אוהל קרקס מצפה לנו על הבמה. לצד הבמה גיטרה, וליצן ראשון יוצא ומספר לנו כי אלתרמן, שצפה אף הוא בקרקס, התרשם כל כך, עד שחזר הביתה וכתב צרור שירים המייצגים את התרשמותו זאת. רגע לפני שמתחילים בודק הליצן האם יש באולם ילדים המפחדים מליצנים, ומרכך את אלה שאולי אוחזים בפחד מסוג זה, וכך מורכבת ההצגה מרסיסים קטנים של רגעי הקרקס המוכרים לנו על פי סדרם.
הצירוף בין שירתו הקאנונית של אלתרמן לנושא הקרקס מבטיח התרגשות רבה, והחומרים מהם מורכבת ההצגה אכן איכותיים: קצת ליצנות, קצת להטוטנות, קצת קוסמות, שירים, כלי הקשה, אקורדיון שמבליח לרגע, תלבושות יפות, וכמובן, מילותיו של המשורר, שמזכירות גם לאמא שאכן השתנתה השפה בעשרות השנים שעברו מאז חיבר אותן.
צרור נפלאות הקרקס (צילום: אברהם חי)
מצד אחד, יש להעריך את ההחלטה לבסס את ההצגה כולה על מילותיו של אלתרמן, אך מהצד השני, גובהה של השפה הוא משוכה שיש לעבור אותה, ופה הורגשה נקודת התורפה המסוימת בגיבוי שניתן לשפה, שכן התוצאה, בהתחשב בחומרים, נדמתה כרדומה מעט.
מצחיק לתינוקות
לצדם של רגעים יפים ומעוררים בהם משתלבים השירה, הניגון והליצנות, יש גם רגעים שהדקלום בהם חזק מהתחושה הקרקסית הערנית, וייתכן שמוזיקה קרקסית ברקע יכלה לעורר את אותם רגעים ולהעצים את החוויה הבימתית. ההישענות על גיטרה וכלי הקשה מינימליים בלבד, ועל שירה ללא הגברה, יצרה אפקט מינורי מדי לטעמי, שדומה להרגשה שמתקבלת כשסולמות השירים נמוכים מדי.
אין ספק שהשחקנים כולם באו מאהבה לחומרים שבהם הם מטפלים, והמחשבה האיכותית מותירה את רישומה על התוצאה, אבל גם ברמת המשחק, בעוד חלק מהשחקנים הצליחו להצית את אותו זיק קרקסי שמאפשר למילים להתרומם ולגעת למרות גובה השפה, חלק אחר ממשיך את הקו המינורי כשהוא נשען בעיקר על דקלום, מה שלא תורם לאווירה על הבמה.
באופן כללי ניתן לסכם ולומר שיש מקום לשיפור במינון שבשילוב בין החומרים הטובים לתוצאה הבימתית.
שתי המבקרות בנות השש וחצי הביאו נקודת מבט אחרת כשהאחת טוענת כי "היה מצחיק, אבל מצחיק לתינוקות, אבל בכל זאת נהניתי מהצחוקים", והשנייה דווקא חושבת ש"מאוד נהניתי, כי לדעתי זו הצגה שאפשר לראות גם בגיל שלנו, ובמיוחד נהניתי מהפעלולים שעשו על הסולם".
ייתכן, באמת, שאת כוחה של ההצגה ניתן להרגיש במיוחד דווקא בגילאים צעירים יותר, וכדאי היה לייעד אותה לבני השלוש עד שש שעסוקים יותר בחוויות כהווייתן, ולא לבני החמש ומעלה.
"צרור נפלאות הקרקס", תיאטרון המילה, גילאי 5 ומעלה
כתיבה, בימוי ומוזיקה: רועי בירן, ע. במאי: טל בירן, תלבושות: רבקה בן דוד-שמיר, עיצוב תפאורה: אבי אור, תפאורה: רעי סבוראי, תאורה: שגיא גוטמן. משתתפים: גיל לוי, ענבל גינת, זיו רייטר, רועי בירן ואביחי רונן