לאה נאור מוכרת בעיקר כמשוררת וסופרת ילדים, האמא של "מקהלה עליזה", "זרעים של מסטיק", "שנה טובה", "בסוכה שלנו", "אדון חרדון", "להיות גדולה" ועוד ועוד.

אבל יצירתה של נאור, ילידת 1935, מתפרשת על פני תחומים רבים: שירים, פזמונים וסיפורים לילדים ולמבוגרים, תרגומי קלאסיקות לילדים ("דוקטור סוס" ועוד), כתיבה לבמה ("זרעים של מסטיק") ותסריטים לתוכניות טלוויזיה מיתולוגיות ("קרוסלה").

המכלול הנרחב והמעורר השתאות של יצירתה נפרש באתר שמתחזקים למענה נכדיה. ביום ראשון הקרוב תקבל נאור אות הוקרה, אחד מני רבים, על תרומתה בתחום הזמר העברי במסגרת "שירת רבים", החגיגה השנתית של אמני השירה בציבור ומועדוני הזמר בישראל בהיכל התרבות בפתח תקווה.

"אני מרשה לך לצאת מן השיעור"
 
איך התחלת לכתוב?

"מילדות. עוד לפני שידעתי לקרוא, אמא כתבה את מה שאמרתי. אחר-כך היו החיבורים בבית ספר. הכתיבה היתה ממש חלק ממני, ובדרך כלל בחרוזים".

באתר שלה מספרת נאור על תקופת בית הספר: "המורה יוסף לא הסתפק בהעמדתי לפני הכיתה שלי. הוא שלח אותי לקרוא את יצירות הבוסר האלה גם לפני כיתות אחרות, ופעם אחת אמר לי: 'לאה, כאשר את מרגישה צורך לכתוב, אני מרשה לך לצאת מן השיעור, בתנאי שתראי לי מה כתבת'. שמחתי על ההזדמנות והפסקתי להכין שיעורים. משום מה הצורך הדחוף לכתוב הגיע אלי דווקא בזמן שקראו בכיתה את שיעורי הבית. אבל קיימתי את החוזה בינינו והראיתי לו כל מה שכתבתי".

תמיד כתבת בחרוזים?

"בהתחלה חשבתי שאני לא יכולה לכתוב משהו שלא מתחרז. זה בא לי בחרוזים. אצלי זה הולך ככה. היינו משחקים עם הילדים שלנו במשחקי חרוזים. גם כאשר אני כותבת פרוזה, שורות מחורזות מתגנבות פנימה. אני זוכרת שהזמינו ממני את הספר 'איפה אלעד' (1989) לסדרה לראשית קריאה, ואמרו לי, 'זה טוב מאוד, אבל אולי תבטלי את החרוזים?', ולא הסכמתי".

עשרות ספרים כתבה נאור לילדים, ביניהם "מקהלה עליזה", שעליו זכתה בפרס זאב לספרות ילדים, "תיבת נוח", "ספר האלף-בית של לאה נאור", "אדון חרדון וגברת פלפלת", "הסיפור על בריאת העולם", "הסיפור על גן עדן" ועוד ועוד. היא גם כתבה פזמונים ללהקות צבאיות, וכן ביוגרפיות של אמנים, ביניהם נחום גוטמן ולוין קיפניס. ספרה למבוגרים, "בואי אמא", מספר את סיפורה של אמה.

                       עטיפות ספריה של לאה נאור לילדים

ספר שירה חלוצי על היריון ולידה

הספר הראשון שפירסמה נאור לא היה לילדים ואף לא נכתב בחרוזים. היה זה ספר שירה בשם "ימים מלאים", שיצא לאור ב-1963 בהוצאת "מחברות לספרות" כשהיתה אם צעירה. "אלה שירים קטנים המלווים הריון, מלווים לידה, ואת הימים הראשונים של התינוקת", היא מספרת.

הספר, ששיריו סרוקים במלואם באתר של נאור, הוא ספר חלוצי של ממש והקדים בשנים רבות עיסוק בנושאים שנחשבו נשיים מדי. נושאי ההיריון והלידה כמעט שלא טופלו בשירה העברית עד לעשורים האחרונים.

לאה נאור, שיר מתוך "ימים מלאים"

אמנם הספר זכה בשעתו בפרס עידוד היצירה ומהדורתו אזלה, אך הוא זכה לקבלת פנים צוננת מהביקורת, שגרמה לנאור לוותר על הוצאת המהדורה השנייה. רק לאחר יותר מ-30 שנה הוא יצא שוב לאור בהוצאה קטנה ("מילוא"), ובכל זאת נשכח מלב, וחבל.

לאנ נאור, שיר מתוך "ימים מלאים"

האמהות שינתה את הכתיבה?

"היות שהאמהות משפיעה על האדם והאדם זה הכתיבה, ודאי שהאמהות השפיעה. בעצם התחלתי לכתוב לילדים רק אחרי שהיתה לי ילדה. 'לנטע ולי יש סוד נחמד' מתוך 'זרעים של מסטיק' – נטע זו בתי. כשבא אלי נחום היימן וביקש שיר, כבר היתה לי ילדה ולא היו לי שירי ילדים, למעט שיר אחד: 'מי אכל את הירח'. בגלל הבקשה שלו התחלתי לכתוב שירים לילדים בבית ספר בבית אלפא, ומשם זה התפתח".

ומה לגבי נקודת המבט של הכתיבה?

"זה שהיתה לי ילדה בהחלט השפיע על צורת הכתיבה של השירים. אני חושבת שאולי בגלל זה אין לי שירים עצובים לילדים. יש כאלה שחושבים שצריך להראות לילדים את העולם על כל צרותיו, להדגיש את הצרות, ואני ניסיתי לשים את המשקל על הצד המאיר יותר, השמח, האופטימי, אולי כי אני טיפה אופטימית ואולי כי רציתי לתת לילדים שלי עולם יותר טוב.

"יש מספיק ספרים שמציבים את אימתם בתוך העולם וצריכים להיות גם ספרים כאלה, כי העולם הוא מורכב מאוד. אני מוכרחה לכתוב לפי הלך רוחי, לפי מה שאני, ואני מטיבי די אופטימית".

כשהפכת לסבתא דברים השתנו שוב?

"כשהייתי אמא, הילדים שלי מאוד התביישו שלמדו שירים שכתבתי בבית ספר, וכשאני סבתא הנכדים שלי מאוד מתגאים בכיתות שלהם, מכריזים על זה בשמחה, באים לראות מה כתבתי ועוזרים לי באתר במחשב. בלי הנכדים שלי לא הייתי יכולה לתחזק אותו. גם נקודת המבט הסבתאית שלי היא מאוד אופטימית".

"בפזמונאות חסר הכאב, כאב הלב"

הכתיבה היא חלק מסדר היום?

"ודאי . אחרי טיול הבוקר ואחרי שגיששתי מה אני יכולה לחדש בכתיבה. כל יום אני בודקת, מתקנת מוסיפה, אם אני באמצע משהו אז אני ממשיכה ולפעמים אני מוחקת יותר ממה שאני כותבת. הרבה שעות על הנייר, בעצם הרבה במחשב, קצת על הנייר".

מה נחוץ לספר ילדים טוב?

"בדיוק מה שנחוץ לספר טוב. אם הוא לא טוב למבוגרים, הוא לא טוב לילדים. צריך להיות ספר טוב. אני לא כל כך מבדילה בין ספרות ילדים לספרות בוגרים, גם באתר שלי הכל מעורבב, השיר הוא טוב או לא טוב. ואם הוא לא טוב – זה לא נכנס".

ומה את אוהבת לקרוא?

"אני אוהבת ספרות מתח. למדתי אנגלית דרך אגתה כריסטי. אני קוראת גם שירה, שוב ושוב אותם משוררים: אלתרמן, לאה גולדברג, אלכסנדר פן שאני מאוד אוהבת, דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי וגורי".

אז מה בין שירה לפזמונאות ?

"אני יודעת בדיוק את ההבדל: בפזמונאות חסר הכאב, כאב הלב. אם תחשבי על פזמון עצוב תגלי שהוא נכתב כשיר ואחר-כך הולחן. ההבדל בעיקר הוא הלב השבור. בפזמון הוא חסר. השירים של מרים ילן-שטקליס נכתבו כשיר, 'החליל' של לאה גולדברג נכתב כשיר. לעומת זאת, אפילו בשנסונים העצובים יש טיפה של הומור".

זה נשמע דיכוטומי ופשוט.

"זה לא דיכוטומי. כל ז'אנר הוא לא דיכוטומי, תמיד הוא מתערבב עם ז'אנרים סמוכים. שיר ופזמון, הגבול ביניהם מאוד מטושטש לדעתי, אבל המובהקות היא הכאב".

והחלוקה הזו ממקמת אותך בצד האופטימי והמואר?

"נכון מאוד".

לא הוגן להוריד אותו לדרגת סוס

נאור תירגמה לא מעט קלאסיקות לילדים, ביניהם של רואלד דאל, רודיארד קיפלינג ומרגרט אטווד, אך מפעל התרגומים הגדול שלה הוא 30 מספריו של הסופר והמאייר האמריקאי דוקטור סוס, שעליו זכתה בעיטור אנדרסן לספרי מופת.

באתר שלה מספרת נאור על תחילת הרומן עם דוקטור סוס. את התרגום הראשון לספרו The Cat In The Hat הראתה לידידה נחמן אוריאלי, שעבד באותו זמן בהוצאת ספרים. "הוא העיף מבט בכתב היד, והעיר לי מיד על שתי שגיאות קשות: ראשית – שם הסופר, דוקטור סוס (Dr. Suess). לדעתו היה צריך להיות דוקטור זאוס, אבי האלים במיתולוגיה היוונית. זה לא הוגן להוריד אותו לדרגת סוס. עניתי, בחשש מה, שכך מבטאים את השם קוראיו באמריקה, וזה בדיוק מה שדוקטור סוס עצמו היה עושה אם הוא היה צריך לתרגם אותו. כי הוא לעולם לא היה מוותר על בדיחה טובה.

"הטעות השנייה לדעתו היתה שם הספר, שצריך היה להיות 'החתול עם הכובע'. מה פתאום 'חתול תעלול'? ואיפה הכובע? גימגמתי משהו על החרוז, הצלצול וההומור שחשובים אצל דוקטור סוס יותר מן הכובע, כי הוא עצמו בחר בכובע רק למען החרוז. ונוסף לזה, הכובע עובר טוב מאד בציורים, ואילו החרוז והצלצול הולכים לאיבוד".

איך את בוחרת מה לתרגם?

"אם זה לא מאתגר, אני לא אקח תרגום. תרגום קל לא מעניין אותי. האתגר אצל דוקטור סוס כפול ומכופל, מפני שהילד העברי צריך לקבל אותו קצב של הילד האנגלי, בעברית, ולדוקטור סוס היה קל, כי הוא בחר את הנושאים לפי החרוז, כמו החתול והכובע, ולך תחרוז את זה בעברית. האתגר הוא קשה, וזה מה שמעניין".

אני מבינה שאת נאמנה לצורה ולמצלול יותר מאשר לתוכן. אפשר בכלל להגיד משהו חד משמעי בעניין?

"אני חושבת שגם הוא היה נאמן יותר למשקל ולחרוז ולהומור מאשר לתוכן, אבל זה לא אומר שאני לא נאמנה לתוכן. אני מנסה למצוא שביל זהב. אני קודם כל מנסה לראות את היחס של הסופר המקורי. אם אני רואה שהוא נאמן לכל האורך למצלול ולחרוז, אני גם נאמנה לו. אני מנסה להיכנס לראש שלו, ואני לא בטוחה שאני מצליחה, אבל אני מקווה. המצלול והחרוז חשובים לזכירה של הדבר, וזה נורא חשוב לילדים שיזכרו. גם מלים שהם לא מבינים – שיהיו להם בתודעה והם יבינו אותן במשך הזמן.

"באינטרנט גיליתי סרטון שנעשה על-פי 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים', שורה שורה עם החריזה שלי, ואז ראיתי כמה שזה נאמן למקור. בהרבה מקומות גם למדו אנגלית לפי התרגומים שלי, עד כדי כך זה נאמן למקור. אני משתדלת להיות נאמנה כל עוד לא מוותרים על החרוז והצלצול וההומור".

יש עוד משהו שהיית רוצה לתרגם?

"את שמונת הספרים הנותרים של דוקטור סוס, שבהוצאת כתר לא הצליחו לקנות בינתיים את הזכויות עליהם".

"כל תוכנית היתה הצגה שלמה"

מוציאים עכשיו הרבה מאוד קלאסיקות של שירה לילדים בהוצאות מחודשות. איך עוד לא הגיעו לשירייך?

"'זרעים של מסטיק' עם איורים של ולי מינצי נמצא עכשיו בדפוס בהוצאת ספריית פועלים הקיבוץ המאוחד. אני מקווה שיוציאו עוד דברים. פונים אלי הרבה דרך האתר".

"זרעים של מסטיק" זכה לאחרונה להפקה בבית ליסין. מה על "אלוף בצלות ואלוף שום"?

"אין לי צל של מושג. אני עדיין מאוד אוהבת את ביאליק (נאור עיבדה בדיחה בחרוזים של ביאליק למחזמר עם שירים שהלחין דובי זלצר ושודר בערוץ הראשון בסוף שנות ה-70). זה ישנו ביוטיוב, מישהו נחמד שלח לי. אף אחד לא מציג את זה, לא יודעת למה. ב-9 ביוני הולכים להציג אופרה שנעשתה בהשראת ספר שכתבתי, 'מלך הילדים' – הביוגרפיה של לוין קיפניס. עוד לא ראיתי את האופרה הזו ואני מאוד מסוקרנת".

מה דעתך על ספרות הילדים הנכתבת היום?

"הנכדים שלי כבר בגרו ואין לי הרבה קשר עם ספרים חדשים. אני אוהבת מאוד את מה שכותבת שירה גפן, גם את גליה עוז. לא יצא לי לפגוש הרבה מהחומרים חדשים. את נורית זרחי אני אוהבת. אני אוהבת דברים הפוכים מהכתיבה שלי. אני בדרכי, אבל אני אוהבת גם אחרים".

הכרת את דבורה עומר?

"לא במהודק. אשה דגולה שעשתה המון לתרבות העברית, ואני מאוד-מאוד מעריכה את העבודה שלה. קראתי את 'פגיעה ישירה'. היא לא כתבה כל-כך הרבה למבוגרים, וחשבתי שחבל שהיא לא כותבת יותר למבוגרים. זה היה ספר מהנשמה".

נאור גם כתבה רבות לתוכניות טלוויזיה, ביניהן "קרוסלה", "חג לי" ושירים ותסריטים ל"רגע עם דודלי", "קישקשתא", "פרפר נחמד", "טלפלא", ה"חתול שמיל", "שלוש ארבע חמש וחצי" ועוד.

את צופה בתוכניות טלוויזיה שמופקות לילדים של היום?

"לא כל-כך. התוכניות בערוץ הילדים הן מושקעות ובסדר, אבל אז היו תוכניות כשכל תוכנית היתה הצגה שלמה, מחזמר שלם, דברים נהדרים, ואת זה לא עושים היום. יש הבדל עצום, אז זה היה מושקע מאוד מבחינת כספית, הרבה חזרות וכמה ימי צילום לכל יום. את 'סיפורים מהכיס' שכתבתי לערוץ הופ (ב-2005) הפיקו תשע תוכניות ביום אחד, וזה אחרי שנאבקתי שלא יצלמו 15 תוכניות ביום אחד. עושים את זה בחטף, לא משקיעים. יכול להיות שאין ברירה, אבל אין מה להשוות".

על מה את עובדת עכשיו?

"לפני ימים אחדים מסרתי את הספר השלישי מספריית הלימוד של דוקטור סוס, 'חברותינו יפות הכנפיים – כמה דברים על ציפורים'. זו עמותה שפועלת אחרי מותו והיא מוציאה ספרים שדומים לספריו בציורים ובאווירה. יכול להיות שיהיה לזה המשך. יש גם במגירות עוד כמה דברים שלא הייתי רוצה לספר עליהם, ועכשיו אני קצת נחה".

הענקת אות ההוקרה ללאה נאור על פועלה בזמר העברי תתקיים ביום ראשון, 2 ביוני 2013, ב-20:30, בהיכל התרבות פתח תקווה, במסגרת האירוע "שירת רבים" בהשתתפות שרה'לה שרון, גבי ברלין, גילה חסיד, עוזי רוזנבלט ועוד. להזמנות: 03-9125222.