נתחיל מהסוף: מומלץ מאוד לראות את "תופר החלומות" של תיאטרון חיפה, הצגת ילדים (לבני 3–8) התפורה בקפדנות, על-ידי כל העוסקים במלאכה, לכדי חוויה רב-חושית עשירה ומשמעותית.

המקום שבו מתחילה ומסתיימת העלילה היא מתפרת כריות. שתי המפעילות, הנוכחות על הבמה מרגע כניסת הקהל לאולם, תופרות כריות על דלפק עץ ארוך. נוכחותן ה"רגילה" כל-כך (עד כי אני תוהה אם הן בכלל השחקניות) היא נקודת פתיחה מאוזנת ורגועה לעולם החלומות שתכף יקרום כאן כפתור וחוטים.
 
חוט שני ממשי ומטפורי כאחד

חלומות רעים פוקדים את אחת התופרות וגם את גיבורת ההצגה – הנסיכה נמנמנונת – שעוד מעט תתגלה מתוך אחת הכריות הצחורות המונחות על דלפק התופרות. כל ילד חווה קשיי הירדמות וחלומות רעים, כך שכבר מלכתחילה הדעתן בן השלוש מוצא את עצמו בתוך הסיטואציה המניעה את העלילה.
 
נמנמונת לא רוצה ללכת לישון, למרות נסיונות האומנת שלה (גם היא כרית צחורה המתגלה כבובה) להרדימה. כשמפלצת עננים פוקדת את חלומותיה של נמנמונת, נחלצת לעזרתה מנורת הלילה כמעין מלאך אור שומר, והנסיכה הצעירה מחליטה לצאת למסע אל תופר החלומות.
 
במהלך מסעה תיתקל נמנמונת (המופעלת על-ידי רויטל גריך) בכמה דמויות שמפעילה/מגלמת אורית נוביץ-ליבוביץ , החתומה גם על הרעיון ועל עיצוב הבובות. נוכחותה הנעימה והעדינה של גריך כנמנמונת משלימה ומאזנת את הדמויות האקסצנטריות יותר שמגלמת ליבוביץ.
 
אחת התחנות הראשונות במסע היא "המושכת בחוטים", המספקת את חוט השני (ממשי ומטפורי כאחד) שעליו מפליגה נמנמונת הלאה לתחנות הבאות. הדמות הזו זוכה לעיצוב רבגוני, הן בפאה ענקית העשויה כולה סלילי חוטים צבעוניים בנוסח מארי אנטואנט, הן במחוות הגוף החמוצות/נשנקות של השחקנית והן בשלל הברקות לשוניות. ביטויים כגון "נקטע חוט המחשבה", "יש לי קצה של חוט" ו"חוט השני" משמשים לתיאור ההתרחשות הבימתית בפועל, וזה משעשע מאוד.

\
"תופר החלומות", צילום: כפיר בולוטין
 
דמות אחרת שפוגשת נמנמונת היא איש הכפתורים, דמות שמטביעה את חותמה לא רק על העין אלא גם על האוזן, באמצעות ראסטות הכפתורים המקרקשות שלה, הררי הכפתורים הנשפכים על שולחן העבודה ומוזיקת ההיפ-הופ שמנגנת ברקע.

הכלאה בין מכונת תפירה, יד ובוב

את המחזה, שעשוי מרבדים פסיכולוגיים לצד עושר לשוני, כתב איציק ויינגרטן בהשראת סיפורו של מיכאל אנדה המהולל, "זולל החלומות הקטן".
 
זו הצגה שאמנם ניכר בה שהיא "נולדה מהחומרים" (כפי שמעידה עליה גם הבמאית גליה פרדקין), אבל נעים לגלות שההקפדה הוויזואלית אינה באה על חשבון הצדדים המילוליים והמוזיקליים (על המוזיקה חתום אלדד לידור). מלה טובה מגיעה גם לתאורה, שמצליחה להביא את החן הלבן-על-לבן של בובות הכרית גם למעמקי האולם.
 
מלאכת התפירה המדויקת של ההצגה ניכרת לא רק בפרטים החיצוניים, מושכי העין, אלא גם בתפרים הדקים, המהודקים היטב, שמתחת לפני השטח.
 
בסופו של המסע לומדת נמנמונת לתפור לעצמה חלום טוב מחלום רע באמצעות "תופר החלומות", דמות שהיא הכלאה רבת הבעה בין מכונת תפירה, יד אנושית ובוב. הסוף הזה אינו משקף רק את האמת הפסיכולוגית של הסיפור, אלא גם את מעשה היצירה עצמו.
 
"נהניתי מאוד", אמר בן השלוש בכובד ראש עם סיום ההצגה. כך גם דיווח בהמשך היום לכל מכריו. לפני שעת ההירדמות הפרטית שלו הוא מזכיר לי את האור של מנורת הלילה שישמור עליו, תזכורת המוכיחה את כוחו של תיאטרון חפצים.

"תופר החלומות", צילום: כפיר בולוטין
 
בובה מסתורית של זקנה טיבטית

כמה מלים על הפסטיבל לתיאטרון וסרטי בובות בחולון, המאורגן השנה טוב מתמיד. את הבאים מקדמים דוכנים עליזים (עם דגש על בובות מלאכת יד), במת מופעי חוץ, בר ואזור הסבה מוצל על הדשא.

אקורדיוניסטית, מתופף וטרומבוניסט חינניים, בתלבושות מרהיבות, מצהילים את האווירה במוזיקת עולם סוחפת, ובין הבאים מסתובבת גם בובת אדם מסתורית של זקנה טיבטית. נוסף לכך ניתן לבקר במוזיאון הבובות הקטן והמושקע, הפתוח בכניסה חינם.

מומלץ מאוד.
 
 
"תופר החלומות", תיאטרון חיפה, 18 ביולי 2013, המרכז לתיאטרון בובות חולון, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי להצגות ולסרטי בובות (18–27 ביולי 2013). כרטיס: 42 שקל. רעיון וביצוע: אורית נוביץ-ליבוביץ, רויטל גריך. מחזה: איציק ויינגרטן. בימוי: גליה פרדקין. מוזיקה: אלדד לידור. בובות: אורית נוביץ-ליבוביץ. תפאורה ותלבושות: דניאלה מור. תאורה: אמיר קסטרו.