סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון תיאטרון הסימטה חוגג 30
 

 
 
שיחה עם עירית פרנק, המנהלת האמנותית של תיאטרון הפרינג', המציין 30 בחגיגה חינמית


בסביבות גיל 15 היה תיאטרון הסימטה המקום שאליו הלכתי עם חברים כשרצינו להרגיש אמנותיים במיוחד. המקום היה מזוהה אז חד-משמעית עם עשייתו של ניקו ניתאי, ואנחנו ישבנו שם אצל חי וחלי, שהחזיקו את הבר, נהנים מניחוח אמנות האוף-אוף מיינסטרים ומרגישים מיוחדים להפליא.

את הקלוז'ר הפרטי שלי עשיתי באחת ההופעות היותר מרגשות בחיי, על גג המקום, כשאירחתי את רונה קינן במופע שהפך אחר-כך לאלבום משותף של שתינו.

ב-8 באוקטובר 2013 חוגג תיאטרון הסימטה שלושה עשורים לקיומו באירוע פתוח לקהל הרחב, חינם. הערב יתקיים באמפי גן הפסגה ביפו העתיקה, ויחל ב-19.30.

תוכלו ליהנות מקטעים מהצגות העבר וההווה המייצגות את הסימטה, סקירת הישגי התיאטרון, מחוות של תיאטראות עמיתים ואמנים שעבדו בתיאטרון מראשית דרכו ועד היום, והופעת נעילה מיוחדת של דניאל סלומון ודנה עדיני. באירוע ישתתפו ניקו ניתאי, משה איבגי, דליה שימקו, אורי הוכמן, נטע פלוצקי, גיל קופטש, ניר פרידמן, האחים אריאל, דור פלס, ששי סעד, פירה קנטור, דורית ניתאי, דדו שמול, מיכל פוליצר, אייל שכטר. 

חוגגים-שלושים.jpg

"לכאן שלחו את הילדים הטובים"

לנוכח חגיגות 30 השנה לקיומו של המקום כתיאטרון הפרינג' הוותיק בארץ, אני מחשבת את השנים ומנסה להבין איך זה שכבר אז, כשהיינו בני 15, היתה לנו תחושה שאנחנו מבלים במקום ותיק במיוחד, ומזעיקה לעזרה את עירית פרנק, מנכ"לית התיאטרון והמנהלת האמנותית שלו ב-15 השנים האחרונות.

"לפני שהוא היה תיאטרון היה במקום מועדון נוער לילדים של יפו, כמו שפעם היה מתנ"ס", מספרת פרנק. "ביפו תמיד היה 'השטח הגדול' והיו הפושעים של יפו, כמו בשיר, זה אמיתי". אני נזכרת כמובן בשיר "אין כמו יפו בלילות": "ככה זה בעולם/ אין אמון בבני-אדם/ מה אנחנו סך הכל/ מהשטח הגדול".

"אבל היו גם ילדים טובים", אומרת פרנק, "ולאיפה שולחים את הילדים הטובים? למועדון נוער. היו פה מדריכים נפלאים, המיתולוגי שבהם היה מוטי בן-דור, בעלה של דתיה בן-דור, שנפטר בינתיים, וזה היה מקום ששמר על הנוער. היו פה גם תערוכות של יוצרים ואמנים, כך שהמקום באמת חי לפני כן, כמקום קיים.

"ואז הגיעה לפה קבוצה של יוצרים שנשאו כל מיני דגלים, והקימו את התיאטרון. בהמשך ניקו ניתאי הצטרף אליהם והוביל את המקום. 15 שנים זה היה מקום שקיבל את ההגדרה דרך ניקו, שקיבל גם את הכבוד לפתוח את כל אירועי 30 השנה לסימטה ביום הפתיחה של פסטיבל האביב, כשאחרי כל-כך הרבה שנים הוא חזר ועשה פה שוב את 'הנפילה'".

דליה-שימקו-011.jpg
דליה שימקו (יח"צ)

מה מאפיין את העשייה שלך כמי שמנהלת ומובילה את המקום?


"במובן מסוים שמרתי על הרעיון שניקו התחיל איתו, שזה תיאטרון שוליים, כשאנחנו קוראים לעצמנו 'המרכז של השוליים'. ההבדל הוא שאני מרגישה שהמשכתי והצעדתי את זה לפי המושגים של היום.

"אז ניקו היה הרבה יותר פעיל אמנותית. הוא שיחק הרבה, ביים הרבה, והמקום היה מזוהה עם היצירה שלו. היתה לו פעילות מדהימה, הוא עשה אז פסטיבל לתיאטרון מקורי ושם עליו דגש, בזמן שהתיאטראות הרפרטואריים, שלא כמו היום, כמעט לא התייחסו ליצירה מקורית. המקום היחיד כמעט שאפשר היה לעשות את זה בו היה הסימטה. אחר-כך הצטרף פסטיבל עכו לתמונה וההצגות של עכו הגיעו לפה. זה מה שהיה אז.

"אחר-כך המושגים השתנו. הפכתי את התיאטרון למרכז פרינג', שזה מושג שלא היה אז בשטח, והיום, לצד העובדה שאנחנו ממשיכים כתיאטרון לשמור על הזכות להרים הפקות, אנחנו גם מרכז פרינג', שזה הבדל גדול מאוד, גם מבחינה תקציבית, כי היום משרד התרבות מאוד משמעותי בתקציב של התיאטרון דרך זה. אז לא שיניתי את המהות, אבל מעצם העובדה שהשפה השתנתה זרמנו עם מה שקורה.

"עוד דבר שהכנסתי זה הרבה יותר יוצרים עצמאיים בתחום הבימוי, במאים שאימצו את המקום והיו מזוהים איתו בתקופות מסוימות בחיים שלהם, כמו למשל אבי גיבסון–בר-אל, שביים את 'אסקוריאל', אחד המופעים שישתתפו בחגיגה בערב הקרוב".

אסקוריאל-הסימטה.jpg
אסקוריאל (יח"צ)

"אין דבר כזה שאני אגיד לא"

חגיגות ה-30 הן זמן טוב למנות כמה מההישגים הבולטים של התיאטרון.


"בין ההישגים אפשר למנות את 'פסטיבל מקורי' של ניקו, ששם דגש על יצירה ישראלית והעלה כל שנה שמונה הפקות חדשות לגמרי. יש את 'פסטיבל האביב' שלנו, שממשיך את הדרך עם פחות דגש על יצירה ישראלית ויותר על חומרים וביכורים חדשים. אני חושבת שההישג הכי גדול זה שלאורך כל 30 השנים יצאו מפה עשרות יוצרים שפועלים היום בכל תיאטרון בארץ. זה הדבר הכי משמעותי לדעתי שתיאטרון הסימטה עשה לאורך כל השנים.

"יש אינסוף יוצרים שהתחילו פה את דרכם, כולל זמרים כמו מאיר אריאל, שהתחיל את הקריירה שלו פה, ושמות כמו איבגי, ליאור אשכנזי, רמי ברוך, מודי בראון, גיל קופטש, ליאור מילר, עירית קפלן, אסתי קוסוביצקי, איציק סיידוף, איקא זוהר.

"רוב היוצרים התחילו פה, ממש. זו רשימת שמות שלא נגמרת, אם היתה מולי הרשימה כולה היית נדהמת. שחקני הצגות ילדים כמו ציפי מור, החמישייה הקאמרית התחילו להיבנות פה, ציפורלה, עוד לפני שהם היו ציפורלה, באו לפה, אין כמעט קבוצה שלא היתה פה ולא תגיד לך בחיוך, 'אוי, כשאנחנו היינו בסימטה...'. אז זה, אני חושבת, ההישג הכי גדול שלנו".

עקיצה-טבעית-01.jpg
"ציפורלה" (יח"צ)


גם היום אתם מקפידים לגדל עתודה חדשה של יוצרים צעירים?


"כן, זה כמעט מוטו. זה גם מאוד חשוב לי באופן אישי לטפח יוצרים צעירים, לתת להם בית, לתת להם מקום. כשהם מתחילים הפקה חדשה אנחנו דואגים שמישהו מאיתנו ייתן להם ייעוץ אמנותי. רק עכשיו הגיע בחור מבית-הספר של סופי מוסקוביץ', ואני ממש מלווה אותו עד ליום ההצגה בליווי כמעט אישי. כל מי שדופק בדלת ומבקש עזרה, אין דבר כזה שאני אגיד לו לא. מעולם לא אמרתי לא ליוצר. תמיד לטפח ולעזור.

"הרבה בתי-ספר למשחק הציגו כאן כחלק מהמקום. פעם היה פה אב-בית בשם משה שאמר שיש רוח טובה שמסתובבת ושומרת פה על התיאטרון ועל היוצרים, אז אולי יש לנו פנטום כזה, שהיה יכול לספר מה מתרחש והתרחש פה בין הקירות הקמורים של התיאטרון".

"נגיעה של דברים שבאים ממקום אחר"

מה זה פרינג' מבחינתך?


"יש אנשים שיגידו לך שהם לא אוהבים את המלה הזאת. פרינג' זו מלה שבאה מהקישוט הזה שיש תמיד בסוף של הווילון, אז בגלל זה הדביקו לזה בזמנו את השוליים. היום אנחנו מגדירים את זה כעשייה לא-ממסדית. אמנם במובן מסוים היא כן ממסדית, כי הממסד תומך בה, אבל מדובר ביצירה של החדשים והצעירים, אלה שרק יצאו לדרכם החדשה והאמנות מתפרצת בתוכם וצריכה לצאת החוצה".

מה שאומר, מן הסתם, יצירה רדיקלית יותר.

"יש כאלה שיגידו שהפרינג' צריך להיות רדיקלי יותר, אבל אני טוענת שאם התיאטרון הרפרטוארי היה יותר מיינסטרים ופחות מסחרי, כמו שהוא צריך להיות, אנחנו היינו יכולים להיות יותר רדיקליים, אבל בסופו של יום, מדובר בכל החממה של היצירה החדשה שחייבת לצאת, או ביוצרים ותיקים שהתיאטרון הרפרטוארי לא מאפשר להם לעשות. זו נגיעה של דברים שבאים ממקום אחר, דברים שהם לא מסחריים, ויש בהם לפעמים גם משהו אינטלקטואלי. זה לבוא ולתת לקהל לראות דברים שהוא לא יראה בתיאטרון אחר".

את, באופן אישי, חזרת לביים, והרבה.

"אני חזרתי, כן. ביימתי את 'גאווה ודעה קדומה', ועכשיו אני עובדת על הצגה חדשה, מחווה לתיאטרון האבסורד. אני עובדת באופן צמוד עם רועי רשקס ויש לנו כמה הפקות חדשות שאנחנו מתכוונים להעלות, ואני מקווה שהחזרתי בחזרה אנרגיות צעירות לתיאטרון הסימטה. זה מאוד חשוב לי".

גאווה-ודעה-קדומה-יוסי-צבקר.jpg
"גאווה ודעה קדומה" (צילום: יוסי צבקר)

הזכרת קודם את מאיר אריאל. כמה מקום אתם נותנים בסימטה למוזיקה?


"יש לנו אחד ממועדוני הג'אז הטובים ביותר בתל-אביב, אם לא בארץ, בגלל העקביות שלו, כל יום רביעי, כבר עשר שנים. כשאתה כל הזמן קורה ויוצר מסורת, זה יוצר דברים טובים. אנחנו הולכים לחזק את הנישה הזו בגג המקום ופותחים אולם חדש רק למוזיקה. לאורך כל השנים זה היה בהבלחות, אירועים חגיגיים כאלה של מוזיקה זו או אחרת, ואני רוצה לפתח את הליין הזה".

"זו מסיבה של כל הפרינג', לא רק של הסימטה"

מה צפוי לבאי האירוע החגיגי?


"אני שמוצניקית, ותמיד למדתי שככל שמצרפים יותר חברים למסיבה, היא תהיה יותר שמחה, אז זו מסיבה של כל הפרינג' בעיני, לא רק של הסימטה. זה חגיגה של פרינג', וכהוכחה לכך, גם תיאטרון תמונע יחד עם השחקנית דליה שימקו, שגם היא התחילה בסימטה כשחקנית, וגם התיאטרון הערבי-עברי, יציגו קטעים מהצגות שלהם על הבמה, כמחווה, כאורחים שלנו.

"מעבר לזה נחגוג כל עשור עם קטעים מייצגים. 'סינים סינים' שניקו ביים ורצה 700 פעם תייצג את העשור הראשון, זו ההצגה שממש שמה את הסימטה אז על המפה. את העשור השני מייצגת 'אסקוריאל', הצגה שזכתה בקיפוד הזהב והיתה אחת ההצגות הטובות ביותר, אני חושבת, שנעשו בפרינג' בכלל, בבימויו של אבי גיבסון–בר-אל.

"לעשור האחרון לקחנו את 'געגועי לקיסינג'ר', שבאמת שיחק פה עשר שנים. זו ההצגה הכי עקבית שהיתה בסימטה, חוץ מ'הנפילה', שהיתה איזה 3,000 פעם.

"גיל קופטש יהיה עם המהפכה, האחים אריאל יהיו, ובסוף נסיים עם דניאל סלומון ודנה עדיני. דניאל כותב הרבה מוזיקה לפרינג' בארץ, והוא מתאים למחווה הזו שעליה אני מדברת. ניתן כמובן גם קטע מהצגה שמייצגת את העכשיו, עם החבר'ה של 'הקמצן', שיעשו משהו היתולי ומתאים לימינו אנו, והסיכום יהיה בזה שאנחנו מוציאים ספר, לכבוד ה-30 שנה, שהוא מחווה ליצירת הפרינג' בארץ, לא רק לתיאטרון הסימטה. מיטב הכותבים כותבים שם על עשיית הפרינג' בארץ, וזה ממש הולך להיות הדבר המסכם.


הקמצן-לאן-אילן-בשור.jpg
"הקמצן לאן?" (צילום: אילן בשור)

"יותר מהכל אני רוצה שכולם יבואו. זאת חגיגה. אני יודעת שהרבה אמנים יבואו, ואני מבקשת מכולם לבוא ולחגוג איתנו. בגלל זה עשינו אירוע פתוח וחינמי לקהל, שיבואו הרבה".

תיאטרון הסימטה חוגג 30 שנה ביום שלישי, 8 באוקטובר 2013, החל מ-19.30, באמפי גן הפסגה ביפו העתיקה. הכניסה חינם. לפרטים: 03-6812126.

למועדי מופעים >

30/09/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הוספת עובדות בהיסטורית הסימטה
קאיה ומוטי שורץ , כצנלסון 41 גבעתיים (05/01/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע