אם מגרדים קצת את התדמית הגראנז`ית של סולן "בוטן מתוק בקרקס" גדי אלטמן מגלים עבר בלהקה צבאית, שיתוף פעולה מפתיע עם דורית ראובני וקריירה מדשדשת בחממות הקיבוץ.
סיאטל פלוס הורמונים
את לא באה כי אני לא כאן. את לא באה כי את כבר פה בתוכי. אולי אני אבוא לפגוש אותי נראה מה שיש בפנים. את שרה ורוקדת ומאוננת,את מפנטזת עלי ("מפנטזת", מילים ולחן: גדי אלטמן)
החל מהאינטרו הצבוע אקוסטית אמריקאית, ועד קטעי הרוק בעלי האנרגיה הבומבסטית קשה לטעות בכוונות של בוטן מתוק בקרקס. "גראנז`, מוזיקה של סיאטל, רוק של תחילת שנות התשעים, (כשהיה איזה משהו באוויר, מעין הפיכה ממוסחרת של הרוק אבל עדיין מוזיקה לא נורמלית), סיטאר ומוזיקה הודית, קצת רגאיי, גיטרות אקוסטיות", אלה חלק מההגדרות המוזיקליות שמוכן גדי אלטמן לספק כשאני מתעקשת על ניסיון להגדרה מוזיקלית, ומוסיפה משלי גם את המילה הורמונים לסל ההגדרות.
"יום עדין" (הפוך על הפוך כזה...), אלבום שני להרכב הזה שקיים בגלגולים שונים כבר מסוף שנות התשעים, ומנסה ללכוד את האנרגיה והרוח של אותה תקופת התפוצצות הרוק האמריקאי הסיאטלי האמור, עם תוספות קטנות של השנים שחלפו מאז בדמות טאצ` הודי ומגע של רגאיי (בשילוב ביצוע ל"אלי אלי" בסיום השיר המסיים את האלבום).
בוטן היא העיסוק המרכזי של גדי אלטמן, סולן, כותב ומלחין כל השירים בלהקה, שמוצא גם את הזמן לתפקד כבסיסט הפליינג בייבי, ולהיות חבר ב"כח ראסטה" (שירה וגיטרה) הרכב שבו להגדרתו "אנחנו חוגגים את היצירה של בוב מארלי וחולקים את זה עם עוד אנשים שנהנים מהאהבה של הרגאיי".
"לא רוצה גדי אלטמן בניאון"
בין חברי בוטן בגלגולים המשתנים של ההרכב לאורך השנים ניתן היה למצוא גם את גלעד אפרת ועידן רייכל (הפתעה נעימה בהתחשב בתדמית השקטה והמופנמת שלו), ואת עיקר המודעות לקיומה בוטן רכשה דרך ההופעות שמאפשרות לאלטמן (27) להשפריץ מתוכו את כמויות האנרגיה שמאפיינות אותו, אבל גם בהרכב המצומצם הנוכחי של שלישייה (אלטמן בגיטרות, מאור שטרית על הבס וניר הוד בתופים) אף אחד לא יכול להגיד שהוא לא נותן את כל מה שיש לו.
- אתה הכותב היחיד של השירים. עד כמה אתם להקה לעומת גדי ונגנים?
"זאת להקה לגמרי. כל ההחלטות דמוקרטיות. גם אין איזה החלטה שאני הכותב היחידי, זה לגמרי פתוח. אם מישהו יביא שיר כולנו נחווה עליו דיעה. גם כשאני מביא כולם יכולים לחוות דיעה ולהגיד שהוא לא טוב. כמובן שזה לא קורה, אני פשוט מביא שירים טובים... שירים עם תו תקן...
"אבל ברצינות, זאת להקה גם מהמקום שברגע שהעבודה נופלת שווה על כולם, אז אני לא מרגיש שאני עדיין מוכן לבוא ולשים את השם שלי, ושיהיה כתוב גדי אלטמן בניאון. אני גם לא מרגיש שחסר, יש פה מספיק אמנים. אני לא ממהר לעוט לשם".
משכיר חדר בקיבוץ
המלחמה לא תיגמר כל עוד אנחנו מתגייסים. זה פתרון די קל בשבילם לראות את הילדים מתים... והכסף זורם לתוך הכיסים, הלב מתקשה, החיים ממשיכים ("למדנו", מילים ולחן: גדי אלטמן)
את גישת "כל מה שאנחנו עושים הוא מחאתי, כמו בסיקסטיז", (ציטוט מאחד הריאיונות שנתן בעבר), מייחס אלטמן בעיקר לעובדת היותו בן קיבוץ (מגל), שחי עדיין, אגב, בקיבוצו, עובדה שמשום מה מאד הפתיעה אותי כשמצאתי אותו, במפגש קודם בינינו, עובד בחממות המשק. וזו לא ההפתעה האחרונה להיום במה שקשור לאלטמן.
- ואיך זה באמת שנשארת לגור בקיבוץ? זה כאילו צעד מתבקש לעבור לתל-אביב, לא?
"הייתי כבר בסרט הזה וגרתי בעיר והיום, הכיף שאני יכול לשלב את שני הדברים האלה. זה חבל על הזמן. אני לפחות שלוש פעמים בשבוע בעיר, ובקיבוץ אני בסך הכל משכיר חדר. אם אתה רוצה אתה יכול לקבל עבודה עם תלוש משכורת, וצריך לעשות תורנות שמירה בשער פעמיים בחודש..."
- ומה עם החממות?
"עכשיו התפטרתי מהחממות . כשהתקליט בחוץ אני מה שנקרא `על החיים ועל המוות` הולך עם התקליט. אם הוא יצליח יהיה לי מה לאכול ואם לא אז אני אעשה עוד תקליט ואלך לעבוד בחממות".
"הוויב הקיבוצי אימץ את רוח הסיקסטיז"
"ניסינו בתכל`ס שהתקליט הזה יהיה מעין מקום בזמן כזה. הטקסטים והלחנים נורא מתאימים לכאוס שהולך היום במציאות שלנו, והתקליט זה מין מסע כזה שמתחיל כשאתה שם play ולוקח אותך עד הסוף. כמו שבקלפי טארוט יש את כל התחושות והרגשות, ניסיתי להכניס משהו כזה לתקליט ולשירים.
"יש לי אמונה מאוד גדולה במין האנושי. אני חושב שהחיה הזאת עוד לא עשתה חצי צעד לכיוון משהו שהוא בעל משמעות יותר עמוקה ממה שאנחנו עושים כרגע עם הזמן שלנו פה. זה מרגיש לי נכון ואני מעדיף ללכת עם מה שמרגיש לי נכון".
- מאיפה הכמיהה הזאת לעבר, גם מוזיקלית וגם רעיונית?
"קיבלתי מזה הרבה בילדות. גם מהמוזיקה וגם מהווייב הקיבוצי שמאוד אימץ את רוח הסיקסטיז, את יודעת, כל הבנים עם שיער ארוך וכל הבנות הולכות יחפות. ובכלל, לגדול בקיבוץ זה סרט שונה בתכלית מלגדול בעיר, במציאות של רחוב.
"אשה אדירה ואמנית לא נורמלית"
את ההפתעה הבאה מספק עברו הצבאי של אלטמן, שמי שישמע אותו שר יתקשה מאד לדמיין אותו מזמר בלהקה צבאית, עם החברים עידן רייכל ואלעד גזית.
- אתה?! להקה צבאית?!
"אני לא רציתי ללכת, אבל ההורים שלי הכריחו אותי... הם יזמו והתקשרו וביררו מתי המבחנים, אבא שלי העיר אותי בבוקר, שם אותי על האוטו, לקח אותי, הגעתי, שרתי, התקבלתי, ומשם הכל הסתבך".
- מי היו הבוחנים?
"רובס, קליינשטיין, משהו כזה".
- ועכשיו זה הולך ונהיה הזוי. מה לך ולדורית ראובני?
"הופעתי עם דורית ראובני ועשיתי איתה כמה דברים. עשינו שיר ביחד בערוץ עשרים וארבע, וגם בג`ה פן, בערב לנעמי שמר, עשינו את שירת העשבים. הבן שלה היה איתי בצבא ואני מת עליה. היא אשה אדירה ואמנית לא נורמלית. ואני בכלל מת על שיתופי פעולה".
ביום רביעי, ה- 10 באוגוסט, יקיימו הבוטנים מופע בכורה לכבוד צאת האלבום, ובו יארחו בין היתר את מיקה שדה ואמילי קרפל שנתנו קולן בקולות גם באלבום, את איציק יונה על הסיטאר (גם הוא באלבום) את ערן צור, שאנן סטריט, הנשפנים של פאנקנשטיין ו"עוד הרבה הפתעות" כדבריו של אלטמן שמוסיף גם "יש אולי אפילו דיבור על איחוד של הבוטן הראשון (אלעד גזית, גלעד עפרת , עידן רייכל ויוסי הלחמי), אבל אם זה יקרה זה יהיה ספונטני לגמרי".לפרטים נוספים
האתר של בוטן מתוק בקרקס
08/08/2005
:תאריך יצירה
|