הסרט "ללכת בין דינוזאורים" הוא למעשה שני סרטים שהוכלאו יחדיו: סרט טבע כמו-תיעודי בנוסח ה-BBC (השותפה להפקת הסרט), שנעשה בטכנולוגיות מתקדמות של אנימציה המדמה מציאות ותלת-מימד, וסרט עלילתי המגולל סיפור התבגרות בנאלי להכעיס של דינוזאור צעיר, קצת אחרי שבקע מביצתו ועד שהפך למנהיג הלהקה.
איך זה עובד יחד? לא משהו, או לפחות, תלוי באיזה גיל.
כדי להדגיש את המימד הכמו-ריאליסטי נתפר סיפור מסגרת סינתטי עם שלושה שחקנים בשר ודם – שני ילדים והדוד הפליאונתולוג שלהם, היוצאים ליער באלסקה כדי לגלות מאובנים של דינוזאורים.
עורב מדבר המתגלה לאחד מהילדים מתברר כגלגולו של עוף קדום עם שיניים, אלכסורניס (להלן: אלכס), שהופך למספר הסיפור המתרחש באותו חבל ארץ, צפון אמריקה, בעידן הקרטיקון.
ללכת בין דינוזאורים (יח"צ)
אמין מרמת הקשקש ועד לתנועת השרירים
האנימציה אכן ריאליסטית עד לפרט הקטן ביותר. מדובר באותה אנימציה ששימשה את יוצרי הסדרה התיעודית המקורית של ה-BBC, "ללכת עם דינוזאורים" ב-1999, שעברה מקצה שכלולים. השחזור של הדינזואורים אמין לחלוטין, ממש כפי שהובטח בפרסומים המקדימים, מרמת הקשקש ועד לתנועת השרירים מתחת לעור ולתזוזה המשכנעת של היצורים הגדולים במרחב.
לגיבורי הסרט נבחרו דינוזאורים אלמונים יחסית, בתקווה שיהפכו לגיבורים החדשים של הזוחלים הענקיים. את הטירנוזאור רקס, הדינוזאור האהוב ביותר על הילדים, שכבש את מקומו כדומיננטי וכמאיים מבין הדינוזאורים שזכו לתהילה ב"פארק היורה", מחליף כאן קרובו הגורגוזאורוס, שדומה לו למדי, ובכלל זה גם ידיו הקצרות מדי, שזוכות לאחת הבדיחות הבודדות המוצלחות בסרט.
יצורים מרשימים נוספים הזוכים לדקות מסך ארוכות יחסית הם הטרודון (מילולית: שן פוצעת), טורף ציפורי למראה, הנחשב לחכם ביותר מבין הדינוזאורים, שלושה פטרוזאורים מעופפים שזוכים לכמה הבלחות קומיות חביבות, ואוכלי עשב ענקיים עם מקור ברווז בשם אדמונטוזאורוסים.
בכל פעם שנקלע למסך מין חדש של יצורים, התמונה קופאת וקריין מציין את שמו של היצור, משמעות שמו ואם הוא אוכל בשר (ולכן בבחינת סכנה לגיבורים) או צמחוני. גם זה אחד האמצעים הנחמדים בסרט, שגם מנסה להרחיב את מנעד הדינוזאורים המוכר לצופה וגם רומז על ההתפתחות הבאה בעלילה, דהיינו: האם צפוי לנו קרב רציני או לא.
התנגשויות חזיתיות עם טורפים בני זמנו
ומה לגבי העלילה עצמה? הגיבור הראשי, פאצ'י, הוא פאצ'הינוזאורוס (לטאה בעלת אף עבה), זוחל משוריין אוכל עשב שראשו מעוטר במניפת קרן ענקית וזוג קרניים ממעל. פאצ'י הוא הקטן מבין אחיו, וכבר בחודשים הראשונים לחייו הוא נחשף לסכנות שמחוץ לקן.
אליו יחברו אחיו הגדול, סקאולר, חברתו-אהובתו ג'וניפר וידידו הטוב אלכס לשורה של הרפתקאות מסמרות קשקשים, הכוללות התנגשויות חזיתיות עם טורפים בני זמנו, איתני הטבע (שריפה, אגם קרח הנשבר תחת רגלי הדינוזאורים בסערה, חודשי החושך של עידן הקרטיקון ועוד).
כל אלה הם כמובן הזדמנות להמציא שלל מראות ראשוניים: סצינות נדידה המוניות, צילומים תת-מימיים של דינוזאורים השוקעים באגם הקרח הנשבר, ציד ומאבקים של זוחלי ענק ממינים שונים, התגלות הזוהר הצפוני בשמי אלסקה ועוד.
במהלך המסע הם יאבדו את הוריהם ואת העדר הנודד דרומה וצפונה במהלך השנה, וגם ימצאו את דרכם חזרה אל העדר. הודות לתושייתו, יהפוך פאצ'י למנהיג של בני מינו, לאחר קרב ירושה עם אחיו הגדול והיהיר.
ללכת בין דינוזאורים (יח"צ)
הדעתן בן הכמעט ארבע הוא שוחר דינוזאורים מושבע וללא ספק קהל יעד מרכזי של "ללכת בין דינוזאורים". הוא גמע את מראות הסרט בסקרנות גדולה. בכמה סצינות מפחידות הוא טמן את פניו בחיק אמו, אך הסתקרן והציץ בכל זאת. בסופו של דבר, הסצינות המפחידות הן אלו שהותירו עליו את עיקר הרושם. הוא גם אהב מאוד את אלכס המספר, בעל המבטא הספרדי התמוה (שהרי בצפון אמריקה עסקינן), שעיצבן את אמו.
גם אני, בגילי המתקדם, חובבת דינוזאורים לא קטנה, אבל התאכזבתי לגלות שטכנולוגיה כל-כך מתקדמת מבוזבזת על סיפור דיקט, מה גם שגיבורי הסיפור בנויים כדמויות לכל דבר, עם תכונות אופי וכדומה, בעוד שהיצורים סביבם, החל מהוריהם ועד לטורפים המזדמנים, הם יצורים דמומי תודעה ונטולי יכולת דיבור, מה שהקשה עלי מאוד להתמסר לעולם הסרט.
במהלך הצפייה לא יכולתי שלא להיזכר ולהעריך עוד יותר את הישגו הגדול של הבמאי והצלם הישראלי משה אלפרט ב"יללת הזאבים", אף הוא סרט לכל המשפחה, המשלב תיעוד של חיי הטבע וסיפור עלילה. באמצעים צנועים לאין ערוך הצליח אלפרט ליצור חיבור ייחודי שעבד מצוין הן כתיעוד והן כסיפור.
"ללכת בין דינוזאורים", בריטניה/ארה"ב/אוסטרליה, 2013. בימוי: בארי קוק, ניל נייטינגייל. אורך הסרט: 87 דקות. דיבוב לעברית (הסרט מוקרן גם בתלת-מימד).