לא להאמין שכבר עשור חלף מאז מותו של עוזי חיטמן. אולי כי בארבע השנים האחרונות חזרו שירי הילדים שלו להוות חלק בלתי נפרד מהפסקול הפרטי שלנו באופן טבעי גמרי, ולזרום במחזור הדם המוזיקלי שעליו גדלים פה ילדים  וטוב שכך.
 
יצירת מחזמר המתבסס על שירי הילדים  של חיטמן נראית כצעד טבעי ואפילו מתבקש, וטוב עשו ב"תיאטרון הארצי לנוער"  שבחרו להעלות את ההצגה החדשה "שולם לעולם", מחזה מקורי שכתבה שירילי דשא וביים עידו רוזנברג הידוע יותר כשחקן וזו, כך נדמה לי, עבודת הבימוי הראשונה שלו.

תופרת ומנקה בביתה הוורוד

הסיפור ממוקם משום מה בקיבוץ, אולי כדי לתת נופך נוסטלגי להתרפקות על שירי חיטמן. הבמה היפה מתפרשת בין שני הבתים – של דודה רותי ושל הדוד אליהו  כשכל בית נפתח בתורו בסצינות הפנים (מאוד מזכיר את הפתרון הבימתי של הצגת ותיקה יותר,  "צפרדי וקרפד").
 
יהלי הוא האחיין של דוד אליהו ובא להתארח אצלו בקיבוץ. הוא מתיידד  עם איילת, האחיינית של דודה רותי. ריב גדול וטפשי שפרץ בין הדוד והדודה  מאיים  על הידידות החדשה הזו והשניים, בעזרת חבריהם שחר ואחיו נימי, לוקחים על עצמם את המשימה לפייס בין הדודים. 
 


שולם לעולם, צילום: יוסי אפללו

זה סיפור קטן ואפילו קצת חיוור, אבל הוא זורם  להפליא, ומשכנע  בזכות הבימוי האנרגטי ובזכות באופן הקליל והלא מאולץ שבו הוא משתמש בשירים של עוזי חיטמן. כך נשזרים כאן "שירי ילדות" ("השירים,  המשחקים"), "אחי הקטן", "הילד הכי קטן בכיתה", "רציתי שתדע", "נולדתי לשלום" (המרגש מכולם)  ועוד.
 
אחת ההפתעות מבחינתי היתה שיר פחות ידוע בשם "המגזימנים", שיר נונסנס מקסים שחיטמן כתב והלחין  "ראיתי פיל שבא מברזיל/ ישר לבינימינה/ הוא השתולל, והוא הפיל ושבר חנות חרסינה. אז תפסתי אותו בחדק,  ולחצתי על ההדק, ומרוב בהלה הוא נהיה לנמלה". השיר זוכה כאן לעדנה, ודמותו של הדוד אליהו שאובה ממנו.
 
כנראה שבשם הנוסטלגיה הבחירה בעיסוקים של המבוגרים נדמית מיושנת מאי פעם: הדוד רותי תופרת ומנקה בביתה הוורוד והדוד אליהו הוא תיקונצ'יק בביתו הכחול. הסטריאוטיפיות זולגת גם לדור העתיד כשהילד יהלי חולם להיות ממציאן בעוד הילדה איילת מתלבטת בין רקדנית, שחקנית ומעצבת אופנה (אם זה היה הפוך זה היה חינני יותר).
 
ההמצאה שמשכינה את השלום המיוחל בין הדוד לדודה היא רובוט לואו טקי שעושה דבר אחד אך חשוב: שולם!והכל בא על מקומו בשלום.

צבעים עליזים

ההצגה עצמה עושה הכל כדי לצבוע את המחזה הקטן בצבעים כמה שיותר עליזים, אם זה באמצעות התפאורה, התלבושות ובמיוחד בשירים, כשקטעי הריקוד והתנועה מלבים את האנרגיה הבימתית וגם את ילדי הקהל שמזהים ומצטרפים לשירים. כל אלה מצליחים לטשטש את העובדה שהשחקנים אינם זמרים גדולים.
 
הסוף מצליח להלהיב במיוחד. לא מעט שירים נהדרים של חיטמן נשארו מחוץ להצגה והפתרון שנמצא כאן הוא במחרוזת המסיימת שבה השחקנים יוצאים את גבולות הבמה אל הקהל, ומעלים פלאים את רף העליצות הכללית באולם.  

הדעתן בן הארבע אהב במיוחד את הקומקום שהפך למנורה והצית את המריבה בין הדודים, את הרובוט המפייס ואת אליהו תיקונצ'יק שהפך בסופה של העלילה לאליהו מחזורצ'יק.
 
לסיכום: הצגה חביבה, הילדים ייהנו.



שולם לעולם, צילום: יוסי אפללו
 
לגילאי 9-4.

"שולם לעולם". 17 במאי 2014, מוזיאון תל אביב לאמנות. מחזה: שירילי דשא. בימוי: עידו רוזנברג. ליווי אמנותי: גלעד קמחי. ניהול מוזיקלי: אמיר לקנר. תפאורה: בתיה סגל, מיכאל פיק. תלבושות: אלה קולסניק.  כוריאוגרפיה: אביחי חכם. תאורה: אורי מורג. משתתפים: מיכל ברנד, ארז וייס, נוי הלפרין, גלעד שמואלי, גיא רוזן, עמית רייס.