ויטלי פודולסקי חיפש משהו שיאפשר לו לצאת מהמשבצת של האקורדיוניסט וגילה את הרוק. שיחה לרגל חג האקורדיון במרכז ענב
אי שם, לפני כמה עשרות שנים, פילסו דרכן במעלה מדרגות ביתנו עשרות תלמידות דתיות הנחושות להפוך למורות לריתמיקה, כדי ללמוד אצל אמי המקסימה אקורדיון, מה שהפך את הכלי לפס הקול של חלק משנות ילדותי.
ייתכן שזו הסיבה שלי לא כל כך קל היה עם צבעו הנחרץ של הכלי הדומיננטי הזה, אבל גם ויטאלי פודולסקי, שאותו רובכם מכירים מנגינת האקורדיון שלו בהרכב "השמחות", עבר תהליך לא קטן עם הכלי, מסיבות דומות לשלי, וכעת הוא מרגיש שהגיע איתו לגילויים חדשים ולדרכי ביטוי חדשות שגורמות לו ליהנות מכל רגע.
בהנאה הזו מוזמנים גם אתם לקחת חלק במסגרת הופעתו ב"חג האקורדיון ה-4", אחת מתוך מרתון הופעות בן שלוש שעות שיתקיים במרכז ענב ביום חמישי הקרוב, 12 ביוני 2014.
לדבר באמצעות הכלי
"לכל מי שמנגן באקורדיון אני קורא אקורדיוניסט", אומר פודולסקי, 43, "ועד לא מזמן הייתי גם אני עדיין אקורדיוניסט, אבל היום אני לא חושב שאני אקורדיוניסט כבר אלא מוזיקאי שמשתמש בכלי הזה. כי הנגינה של האקורדיון היום בעולם היא אותו דבר. כולם מנגנים אותו דבר, ואני הרגשתי שאני כל הזמן מחפש משהו אחר. מכנים את האקורדיון 'הכלי השמח', ואני אומר שהוא רומנטי ודרמטי ויש בו המון אפשרויות שעוד לא גילו, ואני לאט לאט מתחיל להבין את זה ולפתוח את הנשמה".
חלק מתהליך החיפוש שלך היה ב"שמחות"? כי על פניו זה לא בדיוק שילוב מובן מאליו, אקורדיון עם הרכב כזה
"'השמחות' זה היה ההתחלה שלי, שם הייתי צריך למצוא איך לשלב את הכלי הזה עם דרבוקה ופנדר ובס ותופים. זו הייתה ההתחלה של הרוק בשבילי, ואז לאט לאט התחלתי להבין.
"בפרויקט השלישי של ישראל ברייט, 'דרגות לכלוך וניקיון', זה הביא אותי כבר למחשבות הרבה יותר עמוקות על מה שאפשר לעשות עם אקורדיון. כי באלבום הזה היה רק בס, תופים, ישראל שר, ואקורדיון. אז הייתי צריך להיות כלי שיוכל להחליף גם פנדר רודס, גם חצוצרות, גם גיטרות, ומאז התחלתי לחשוב קצת אחרת על איך להשתמש באקורדיון ככלי תזמורתי.
"לפני שנתיים וחצי, כשהקלטתי את הדיסק שלי, יצירות אינסטרומנטליות עם בס ותופים ואקורדיון, המפיק המוזיקלי היה שלמה בת עין, שהיה הבסיסט הראשון של 'הברירה הטבעית' והמורה שלי ברימון בשנות התשעים, והוא הפך אותי ב-180 מעלות ואני מודה לו. ממש יצאתי מהרבה סטיגמות וקיבעונות, ולאט לאט אני עכשיו מתחיל לנגן וליהנות מכל צליל. לא רק טכניקה חשובה בכלי. צריך להגיד משהו. אז אני מנסה לדבר באמצעות הכלי. אני לא צריך זמר. אני הזמר, באמצעות האקורדיון".
ויטלי פודולסקי, צילום: יח"צ
גיטריסט של אקורדיון
אנחנו בעצם מדברים על כך שהגישה לכלי נשארה די ארכאית, גם היום?
"כן. האסכולה ישנה ולא מתקדמת. אני קורא לזה קופסאות. יש קופסה של מוזיקה קלאסית, ואם תשמעי את מאה או אלף האקורדיוניסטים הכי טובים במוזיקה הקלאסית, יהיה לך קשה לשמוע את זה, כי את שומעת רק טכניקה. אין נשמה, אין הבעה, לא יודע, לא מעבירים לי את מה שרצה להגיד המשורר. בג'אז, אותו דבר. בטנגו, אותו דבר. צרפתי, יווני, בלקני, אותו דבר. יש כמה אקורדיוניסטים מאוד טובים כמו דוביק באייר או פיאצולה, שאני מאוד אוהב אותם, אבל כולם רוצים לנגן כמוהם. לא רוצים לפתוח את הראש ולחשוב קצת אחרת, ואז, אקורדיון יכול ממש לעשות רע, גם לי.
"אני מסתכל על עצמי לפני שלוש או ארבע שנים, עדיין הייתי אקורדיוניסט. גם ב'שמחות' יש לי דברים שאני ממש לא יכול לשמוע, עד היום, אבל יש גם כמה יציאות שאני גאה על מה שעשיתי שם. ולא רק שם. יש עוד הרבה דברים שעשיתי בחיים. ניגנתי עם הרבה אמנים בארץ, עם גליקריה, גידי גוב, מיקי גבריאלוב, ניגנתי בטברנה, בתיאטראות, עכשיו בהבימה ב'איש חסיד היה', ומאוד נהניתי, אבל לא הייתי מבסוט במאה אחוז, לא מעצמי, לא מהנגינה, כי חיפשתי משהו.
"דווקא הדיסק האחרון שהוצאתי הוציא אותי מהבאסה הזאת וממש התחלתי ליהנות מכל צליל. וההנאה הזאת עוברת גם לקהל שנהנה יחד איתי".
ובכל זאת, היום האקורדיון מאוד מזוהה עם מוזיקת עולם, לא?
"כן, אבל בחלק של מוזיקת עם. הוא לא נמצא בשום סגנון עכשווי. צעירים לא רוצים ללמוד אקורדיון ולא רוצים לנגן בו כי הם מכירים את הדוגמה שגם אני לא אוהב. גם אני לא יכול לשמוע אקורדיון בהתייחסות של פעם".
אז מה בעצם חיבר אותך לכלי הזה שאתה כל כך מזוהה איתו, אם לאורך השנים לא היית לגמרי שלם עם השימוש בו?
"אבא שלי מאוד אהב את הכלי והביא לי אותו מתנה ליום הולדת שש. זה היה אקורדיון קטנצ'יק, אוקטבה אחת, ממש צעצוע, ומאז זו הייתה הברירה הטבעית. נתנו לי את הכלי לנגן בו, וככה זה עד היום".
ולא היו לך רגעים של "אני רוצה גיטרה", בגלל החבר'ה?
"גדלתי באוקראינה, בקייב, זה היה ברית המועצות, זה היה סוציאליזם. לא היה כלום. לא רדיו, לא טלוויזיה, לא ראיתי ביטלס, לא גדלתי על אריק איינשטיין או על דיפ פרפל, ממש לא. הייתה לי מאוד חסרה האינפורמציה שהייתה בכל עולם המוזיקה. רק כשעליתי ארצה, בסוף 89', בגיל 19, לאט לאט התחלתי לשמוע מוזיקה, וכשהגיע האינטרנט ראיתי את כל מה שלפני זה הספקתי לשמוע אבל לא לראות, ורק לאחרונה גיליתי הרבה הרבה דברים, הרבה להקות. באופי שלי אני רוקיסט..."
מה אומרת ההגדרה הזו כשמחברים אותה עם אקורדיון?
"זה משהו בכוונה שלי בנגינה. הקטעים שאני מנגן נשמעים יותר רוק ופופ, גם אם זה שיר איטלקי או אירי או שירה בציבור. זה כאילו מנגנת איתי להקת רוק, גם אם אני מנגן לבד".
בוא ניקח את כל זה להופעה בפסטיבל האקורדיון
"יש לי רביעייה, בס, תופים, גיטרה ואקורדיון כמובן, ובכל פסטיבל ובכל הופעה כזו אני מנסה לעשות דברים חדשים וכמעט אף פעם לא חוזר על אותם דברים. הפעם זה פשוט טיול בעולם: קצת איטליה, קצת צרפת, קצת יוון, וכמה קטעים שלי, שכתבתי, מתוך הדיסק.
"זו להקת רוק שהאקורדיון הוא הסולן שלה, והתזמורת שלה, הוא הכל ביחד. אני מנגן את הדברים איך שאני מרגיש, איך שאני רוצה, עם הרבה דברים שלא משתמשים בהם. הרבה פעמים אומרים, 'וואלה, אתה גיטריסט'. כל הזמן אחרי הופעות אומרים, לא ידענו שהכלי הזה יכול לעשות דברים כאלה, כי הם לא קיימים בעולם".
עוד במהלך הערב הפסטיבלי יככב האקורדיון במנעד מוזיקלי רחב ומגוון, שיתחיל עם נתן כהן, המוזיקאי העומד מאחורי כל שירי להקת "הנשמות הטהורות", במופע בו יארח את תובל פטר, האקורדיוניסט המיתולוגי של להקת "התרנגולים" ועד ההרכב "באבאיאגה" שמארח את האקורדיוניסט הבולגרי הנודע, איש המוזיקה הצוענית העממית, פטאר ראלצ'ב.
"חג האקורדיון ה-4" יתקיים ביום חמישי ה-12 ביוני 2014 בשעה 20:00, מרתון מופעים בכרטיס אחד: 110 /130 ₪. להזמנות: 03-5745005, 03-5217763.
הפסטיבל נערך בשיתוף פעולה בין מרכז ענב ומועדון "לבונטין 7".