הצגה מוזיקלית על דמותה של אום כלת'ום, בכיכובה של גיאת, תעלה בפסטיבל העוד בצוותא. שיחה
בשנת 75 נפטרה אום כלת'ום, הדיווה הגדולה של המוזיקה המצרית. אינסוף השמועות שנקשרו בה בחייה ולעולם לא ייפתרו הן החומר המושלם לאגדות בימתיות.
בין המופעים הרבים המתפרשים ממוזיקה ערבית קלאסית ועד מוזיקה אלקטרונית בפסטיבל העוד הקרוב בצוותא, החוגג את שנתו ה-12, תעלה גם ההצגה המוזיקלית "תמונות מקהיר" המביאה אל הבמה פרקים נבחרים מסיפורה של אום כולתום, על פי הרומן "אום" מאת הסופר סלים נסיב.
לומדת לנגן עוד
110 שנים לאחר הולדתה של מי שכונתה "קאוקב אל שארק" (כוכב המזרח), נכנסת גלית גיאת לדמותה, בהפקה החדשה של "התיאטרון הערבי-עברי", כשלצדה ג'ורג' איסכנדר, חאולה חאג' דיבסי, אריק משעלי וראודה.
"זה האתגר הכי גדול שהעמדתי את עצמי בו", אומרת גיאת. "תמיד ידעתי שאשיר אום כלת'ום, אבל חשבתי שזה יקרה לפחות עוד עשר שנים. אי אפשר לשיר כמו אום כלת'ום יש רק אחת. כולם שואלים אותי איך נכנסתי לנעליים כל כך גדולות ואני עונה שאני לא נכנסת לנעליים הגדולות האלה אלא מביאה את מי שאני, ומנסה לעשות לה כבוד".
הכבוד הזה הוא גם הכבוד לעוד, ויש כנראה צדק פואטי בהפיכתו של הכלי הזה לאחד הכלים המרכזיים בתרבות ההווה הישראלית, בהתחשב בלבנט שבמרכזו אנחנו נטועים. בלי קשר להצגה החדשה, חוקרת גם גיאת את הכלי הזה בשנתיים האחרונות.
"אני לומדת לנגן כבר שנתיים, בהפסקות, בעיקר כדי ללמוד את המקאמים של המוזיקה הערבית. זה כלי שאני הרוסה עליו. זה כלי מאוד משמעותי בתרבות המזרחית. הוא בעצם ההתחלה של הגיטרה, של הבס, של הכל. במקור של המוזיקה המזרחית התפקיד שלו הוא תפקיד של בס בכלל, ואני פשוט אוהבת את הצליל שלו, את יופיו, את כל מה שקשור בו".
זה קשור איכשהו לילדות שלך מבחינה מוזיקלית?
"הילדות המוזיקלית שלי הייתה מאוד מגוונת, כמו חיי היום. זה התחיל ממוזיקה מסורתית תימנית, עבר ל'בוני אם', להקת אבבא, למוזיקה מצרית, אחר כך למוזיקה לטינית, כך שהעולמות שלי מאוד מאוד מגוונים מבחינה מוזיקלית".
ואיך כל זה מוביל אותך למוזיקה של אום כלת'ום?
"בחיי הצעירים מאוד שמעתי דרך המשפחה של אמא שלי הרבה מוזיקה מצרית. אני זוכרת את עצמי כילדה, כמו הרבה ילדים בארץ, יושבת ורואה את הטלנובלה השבועית, שזה היה הסרט הערבי של יום שישי, אז השפה המצרית אהובה עליי, היא טבועה בי, אני זוכרת אותה מילדות, וחושבת שזאת הערבית הכי יפה".
אום כלת'ום (תמונת יח"צ)
חיים אפופי מסתורין
איך בעצם מתרגמים את החיים הכל כך מסתוריים של אום כלת'ום להצגה?
"המחזה עצמו מבוסס על רומן דמיוני אוטוביוגרפי שכתב סלים נסיב, שהוא לבנוני שחי בצרפת, וכתב על הרומן הדמיוני שהיה בין אום כלת'ום לבין מי שכתב לה את רוב שיריה, אחמד ראמי. הוא כתב לה 173 שירים, ובעצם הקריירה שלו התחילה איתו, וביחד הם היו צוות מנצח, מה שנקרא".
למה נסיב המציא להם רומן?
"כי כאשה שחיה בגפה, לא נישאה, לא הביאה ילדים לעולם, הייתה מעורה בעולמם של גברים, ניהלה חיים לא שגרתיים ואפופי מסתורין, היה קל מאוד להדביק לה רומנים מכל מיני סוגים. הדביקו לה רומנים עם נאצר, ועם עוד כל מיני דמויות. חסרות שמועות על חייה?"
אז יכול להיות אפילו שאולי כן היה שם רומן
"אין לדעת. באמת שאין לדעת, אבל זה לא משנה לנו. נהפוך הוא, זה נותן לנו הרבה יותר חופש ואפשרויות לעשות מה שאנחנו רוצים כי אנחנו לא מתחייבים לאוטוביוגרפיה, אבל ההצגה בהחלט מתבססת על אירועים אמיתיים בביוגרפיה שלה, ואנחנו מאוד מכבדים אותה בתפיסה של ההצגה שלנו.
"זו הצגה של התיאטרון הערבי-עברי, שזו פעם ראשונה שאני עובדת איתו והוא מקסים ונהדר בעיניי, עם הרבה עומק והרבה חזון. זה תיאטרון לא מתייפייף שיש לו אג'נדה ברורה לגבי איך שהמציאות הישראלית מתקיימת ולגבי תפקידו של התיאטרון. הוא מעז, הוא לא מפחד".
גלית גיאת כאום כלת'ום (צילום: רדי רובינשטיין)
קנאת אמנים עם עבד אל וואהב
השירים של אום כלת'ום מאוד מאוד ארוכים, מה שלא בהכרח קל כל כך לאוזן של היום
"השירים המקוריים שלה הם בעיה למי שאין לו סבלנות ויכולת, והוא מפסיד. זה הפסד מאוד גדול למי שהאוזן שלו קלה. כל יצירה מורכבת משירים, ולא חייבים להקשיב לכל השיר, לכל ה-52 דקות, לכל השעה וחצי, אפשר להקשיב רק לדקות הראשונות, רק לפתיחה. זו מוזיקה קלאסית לכל דבר. יש פתיחות של שירים שזה פשוט מצמרר.
"ההצגה שלנו היא הצגה מוזיקלית, לא מחזמר ולא מופע. זה אומר שזו הצגה שמשלבת בתוכה שירים, כשאורך של כל שיר הוא גג שתיים וחצי, 3 דקות, חוץ מ'אינתה עומרי' שהוא שש, שבע דקות. השירים אצלנו הם מאוד מסוימים והם קשורים לאירועים משמעותיים בחייה".
למשל
"למשל הפעם הראשונה שהיא עלתה לבמה בתור אישה. כי כשהיא הייתה צעירה מאוד היא הייתה מופיעה כמו בדואית, מתחפשת לגבר. כי היא הייתה בת של אימאם, ובזמנו זה לא היה מכובד שהיא תעלה לשיר, אבל אי אפשר היה לעצור את הכוח הזה ואת הקול הזה, אז היא התחפשה. הפעם הראשונה שהיא לבשה בגדים של אשה בהופעה זה היה כשאשת ראש הממשלה הכריחה אותה וממש הלבישה אותה בבגדים של אשה, וזה היה שיר שהיא שרה לראש הממשלה.
"או כמובן 'אינתא עומרי', הפגישה שלה עם עבד אל ווהב, שזו הייתה פגישה מאוד משמעותית לחייה, כי הם היו אפילו אויבים".
למה אויבים?
"קנאת אמנים, את יודעת. אום כלת'ום הייתה הכי גדולה. היא גם החזיקה מעצמה הכי גדולה. היא הייתה מלכה. היא לא ראתה הרבה אנשים ממטר, וכשהיא נכנסה לעולם היא הביאה קודים חדשים. היא מאוד שימרה את העולם המסורתי כי היא ידעה לשיר את הקוראן. היו לה כלים מוזיקליים שלא היו לזמרים אחרים, שרצו להיות מערביים, בעוד היא הדגישה את המצריות, את הדת, את הקוראן, את הלאום".
פעם מישהו סיפר לי שאומרים ש
במטפחת שהיא החזיקה ביד היה אופיום שהיא הריחה תוך כדי השירים הארוכים האלה...
"אבל זה בדיוק זה, אלה בדיוק השמועות שלעולם לא נדע. גם אמרו שהיא אהבה נשים, אז מה, אז אמרו. גם אמרו שהיא דאגה לסוג של רצח של זמרת אחרת. אמרו. אנחנו לא יודעים עליה כלום, וזה עוד משהו שהוא גדול מהחיים בעיניי. היא לא נתנה לאנשים להיכנס אליה הביתה, היא לא ענתה לטלפונים. היא הייתה מאוד סגורה".
ציינת קודם שזה האתגר הכי גדול שהיה לך בחיים, איפה זה הכי מאתגר?
"קודם כל להכיר את הסולמות האלה, את רבעי הטונים, את הסגנון המוזיקלי, להבין אם האוזן שלך והגוף שלך והשמיעה שלך נמצאים שם, ולדעת איך משחקים עם הכל. זאת שירה שלא נחה לרגע. אין מנוחה. אי אפשר לשיר את זה ישר, זה הכל סלסולים ופלפולים וצריך לדעת איך למשוך גליסנדו במקום הנכון כי אחרת זה כבר לא הסגנון. זה אתגר מטורף.
"היה אצל כלת'ום מקום מתמסר שאני מאוד מתחברת אליו ומעריצה אותו. היא נתנה את כל חייה לאמנות שלה, ואני לא חושבת שמי ששמע אותה שרה ומבין את מה שהיא עשתה יכול שלא לאהוב אותה, זו אהבה שאי אפשר להסביר בכלל. יש אנשים שחולים בהערצה מטורפת על הרולינג סטונז, אני בין המעריצות הגדולות של אום כלת'ום" .
בימוי יגאל עזרתי, עיבוד יגאל עזרתי ועדן אוליאל, תרגום טקסטים מצרפתית יוספה אבן שושן, ניהול מוזיקלי ונגינה עלא אבו עמרה, עיצוב במה אורי און, עיצוב תלבושות שמעון דהאן, עיצוב תאורה נדב ברנע, וידאו נמרוד צין, שיווק וייעוץ אמנותי אלי גרינפלד, רקדנית בטן תמר בר גיל . משתתפים: גלית גיאת, ראודה, ג'ורג' איסכנדר, חאולה חאג' דיבסי, אריק משעלי.