תיאטרון ירושלים, שהוא כיום מתחם התרבות והאמנות הגדול בישראל, פותח את עונתו ה-43 ומציע רפרטואר נרחב ומגוון מכל תחומי אמנויות הבמה והמסך.
 
העונה תתחיל לפעול במתחם התיאטרון קבוצת "תיאטרון מיקרו" שתזכה לאולם חדש במתחם למופעיה ולחלל חזרות ומשרדים, בכך מחזק תיאטרון ירושלים את מעמדו כגוף ירושלמי יוצר (בתיאטרון פועלת גם התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור) , במקביל להיותו מתווך של יצירה ישראלית ובינלאומית מכל תחומי אמנויות הבמה והאמנות הפלסטית.
 
לרגל העונה החדשה שוחחנו עם מנכ"לית תיאטרון ירושלים, יפעת צחי-קיראל, המכהנת זו השנה השמינית בתפקידה.
 
לראשונה אתם הופכים לבית לתיאטרון יוצר. למה בחרתם בתיאטרון מיקרו?
 
"הרבה מאוד זמן חשבנו מה יוכל להיכנס לכאן. מאז שאולפני טלעד עזבו את בניין התיאטרון חיפשנו את הדבר הנכון לתיאטרון ולעיר ולקידום היצירה בירושלים.
 
"תיאטרון מיקרו של אירנה גורליק הוא ללא ספק אחת ההבטחות הגדולות. רכשנו שלוש הצגות שלו למנויים של התיאטרון עוד קודם לכן הם ממחיזים לבמה ספרים ישראלים (ביניהם "כימים אחדים" על פי מאיר שלו, "כסף בריאות ושלום  עולמי" על פי סיפורי אתגר קרת) ויש להם נקודת מבט מאוד מיוחדת.
 
"זו גם קבוצה ירושלמית, תיאטרון שחי ועובד בירושלים וההתבוננות בעבודה שלהם ביחד עם תגובת הקהל והמבקרים להצגות שלהם הובילו אותנו להחלטה שזה הדבר הבא. גם הם היו בחיפושי דרך וכאן הם יקיימו את החזרות, יקבלו משרדים ומעטפת רחבה של שיווק  שיעזרו להם לגדול למקום שהם צריכים להיות בו. דירקטוריון התיאטרון מאוד תמך והוביל לקראת ההחלטה ומנהל התרבות תמך ותרם וכן עיריית ירושלים. אנחנו משלימים בימים אלה את השיפוצים ועוד לפני החגים הם ייכנסו לתיאטרון. לחמש עד עשר שנים לפחות".

יפעת צחי קריאל (תמונת יח"צ)


גוף אוצר ויוצר
 
איך את ממפה את תיאטרון ירושלים בין מרכזי התרבות האחרים של העיר?  
 
"התיאטרון הוא מתחם תרבות ייחודי כי הוא גוף אוצר ויוצר כאחד. מצד אחד הוא תיאטרון שמארח אמנויות שונות, תיאטראות, קבוצות מחול, אמנים מהארץ ומחו"ל ואת הדברים הכי מתקדמים שאנחנו מצליחים לזהות בתחום האמנות. מצד אחר של הסקאלה הוא יוצר, יוזם ומציג  מיזמים אמנותיים מובילים בכל מיני תחומים.
 
"המיקום המרכזי שלו כמתחם תרבות נובע גם מהכוח היצירתי העצום שיש בו וגם מהיכולת להעלות על הבמות את המגוון הכי גדול של תרבות שקיים היום בארץ. התוכן על הבמות כולל תיאטרון ממוסד, פרינג' וכל מה שמחבר ביניהם, מחול קלאסי, מחול עכשווי, מחול על גבול הפרינג', פרויקט 'הרמת מסך' שהוא זרקור אל העתיד של יוצרי המחול הצעירים, מוזיקה קלאסית, מוזיקה קלה, אמנויות מסך, תערוכות בשמונה חללים באכסדראות.
 
"התיאטרון הוא גם בית לתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור ובאופן קבוע  מתארחות אצלנו גם סדרות של הקארמטה ירושלים, התזמורת פילהרמונית, אסתרית בלצן, הפילהרמונית הצעירה. פסטיבל העוד מתארח כאן. פסטיבל ישראל התחיל בתיאטרון ירושלים. הרבה מאוד דברים שיחד משקפים באופן העכשווי ביותר את מה שקורה היום בתרבות ובאמנות". 


איך נקבע מה עולה אצלכם בכל אחד מהתחומים?
 
"יש ועדת רפרטואר ויש ועדת תערוכות. אנחנו צופים בכל החומרים שעולים על במות בארץ. הבחירה שלנו מאפשרת לכל טעם לכל גוון וגודל למצוא את המקום שלו כאן בתנאי שאנו סוברים שזה עומד בסטנדרטים של איכות, שזה לכשעצמו נושא קשה ומורכב.

"אנו רוכשים את רוב ההפקות מתחום התיאטרון והמחול, מתוך העיקרון שלנו לעודד יוצרים, ולוקחים עלינו את הסיכון. כך למשל עם ההצגות הזוכות בפסטיבל עכו. יש גם גופים או אמרגנים ששוכרים את המקום אבל זה חלק יותר קטן בפעילות שלנו". 
 
את יכולה להרחיב לגבי הצד היוצר?
 
"אנחנו משקיעים בכמה הפקות מקור של התיאטרון. פסטיבל  'סוף הקיץ' שמתקיים בסוף אוגוסט נערך אצלנו כבר השנה השמינית. זה הפסטיבל הראשון מסוגו,  שנגע בחיבור בין במה למסך ואלו שלושה ימים של הפקות מקור מיוחדות לפסטיבל. יש לנו כבר כמה שנים הצגת ילדים שיצרו גיל צ'רנוביץ' ואלינור אגם בן דוד בשם  'מסע בין הקלעים' שהיא הפקה מקורית שמובנית לאחורי הקלעים של התיאטרון.
 
"אחת ההפקות המצליחות שלנו היתה תערוכת תלבושות תיאטרון שבמסגרתה ייצרנו תפרנו תלבושות בעקבות התיאטרון העברי בארץ ישראל החל מאמצע שנות העשרים 'הדיבוק' של הבימה. להפקה הזאת היתה תרומה מדהימה לידע על התיאטרון העברי".
 
ומה בעונה הקרובה?
 
"מעבר לפסטיבל סוף הקיץ ולמעבר הצפוי של תיאטרון מיקרו בספטמבר תעלה הפקה בשם '24 שעות פסנתרים" בניהול אמנותי של מיכאל וולפה – לילה לבן של פסנתרים שישתתפו בו שלוש תזמורות גדולות ומיטב הפסנתרנים ביניהם יוני רכטר, שלמה גרוניך, אנדרה היידו, אהרוני בשארה, שלומי שבן, עומרי מור, אבי אדריאן. השנה נערוך מחווה גדולה לאריה ורדי, מגדולי הפסנתרנים של מדינתנו. ברחבת התיאטרון יפוזרו פסנתרים וינגנו גם ברחוב.
 

תיאטרון ירושלים (תמונת יח"צ)


תחושה של שליחות
 
את יכולה לאפיין את הקהל הירושלמי?
 
"אומרים תמיד שהקהל הירושלמי הוא אחר, אבל אני לא רואה את זה ואני דווקא צופה בחומרים בכל הארץ. יש לנו קהל עם טעם טוב, ודרישות לאיכות גבוהה מצד אחד, אך מצד שני הקהל גם אוהב להשתעשע ודברים מלאי הומור ופחות מורכבים. יש קהל שמתמודד היטב עם חומרים מורכבים מאתגרים מעוררי מחשבה. מאוד נעים לראות את הטעמים השונים של הקהל שלנו ואיך לכל דבר יש את מי שמוכנים ורצים להתמודד אתו".
 
במאה את גאה במיוחד?
  
"במגוון  שיש אצלנו על הבמות בין אם זה יצירה שלנו או יצירה של יוצרים אחרים. המגוון הוא כל כך עדכני, כל כך נותן במה לאמנות ולתרבות שזו בעצם הגאווה הגדולה ביותר. ההפקות המקוריות של התיאטרון הן מקור רב לגאווה, התעוזה ניסיונות לגעת בדברים שלא נעשו.
 
"מבנה התיאטרון השימוש לו, השיפוצים שערכנו, הכבוד הרב שהמבנה נותן גם לאמנים וגם לקהל הוא מאוד משמעותי. זה מאפשר לאמנים להעלות כל אמנות שהם רוצים ולקבל אותם בתנאים הכי טובים שאנחנו יכולים ליצר להם וכל הזמן אנו שואפים לשפר. אני מאוד גאה שמיקרו נכנסים לכאן. אני חושבת שזה ייתן מנוף גדול גם למיקרו וגם  לתיאטרון ואני מאוד גאה שאנחנו מצליחים לעשות את כל העבודה הזו ביציבות גדולה. רוב הפעילות של התיאטרון ממומנות בהתנהלותו".
 
אתם זוכים לתמיכות מכספי ציבור?
 
"מבחינת תמיכות, הפעילות של התיאטרון נחלקת לשניים: כל הכסף שמושקע במבנה (שנבנה באמצע שנות השישים), שיפוצים, סאונד - מגיע מתמיכה של עיריית ירושלים, קרן ירושלים וקרן שרובר. זה תקציב מאוד גדול ובשנים האחרונות, בגלל התיישנות המבנה, העירייה והקרנות התגייסו לתמיכה מסיבית.
 
"לגבי הפעילויות השוטפות של התיאטרון, הן נתמכות בפחות מ-10 אחוז. לגבי פסטיבלים או הפקות מיוחדות אנחנו עושים גיוסים מיוחדים. למשל בפסטיבל הפסנתר העירייה התגייסה לתמוך. קשה מאוד להתנהל וליצור וליזום ולהגיע לתחומים חדשים ולגעת ביוצרים חדשים אבל אנחנו מנסים לשמור על שיווי משקל. הצוות מאוד מסור, יש תחושה של שליחות לעבוד בתיאטרון ירושלים. זה משולש מאוד משמעותי של דירקטוריון, הנהלה ועובדים שהמסירות שלהם היא גבוהה מאוד מאוד".  
 
לאור המצב הכלכלי אין בשנים האחרונות ירידה בצריכה של תרבות?
 
"מבחינת הקהל רכישה של תרבות דומה לרכישה של חינוך והציבור מבין את זה. תרבות זה לא פריבילגיה. ממוסדות וגופים מעסיקים כמו משרדי ממשלה ואוניברסיטאות  מסבסדים כרטיסים לעובדים שלהם. אנחנו גם עושים מאמץ להגיע לקהלים אחרים, שתמיכות שונות יעזרו להם לרכוש כרטיסים.  לפסטיבל שלנו 'סוף הקיץ' , הכרטיסים זולים מאוד. אנחנו נעזרים בגופים פילנטרופיים שיתמכו בקהל שידו אינה משגת. חשוב לנו לטפח קהלים מגיל מאוד צעיר ועד מבוגר מאוד". 
   
היו גם שגיאות בדרך?
 
"אין דרך לנהל בלי לעשות טעויות. זה קורה כשמתעסקים בתכנים ובטעמים של קהל. היו ניסיונות שלא צלחו. תרבות היא כולה סוג של ניסיון, אם מישהו היה מפצח את הסוד איך עושים משהו מוצלח הוא היה אלוף. כל עוד כמנהלת אני לומדת מהדברים האלה איך לעשות הלאה ללמוד ואנחנו הולכים ומשתפרים.
 
"אני באה  מתחום התקשורת, הייתי  סמנכ"לית חדשות 10. היתה לי זכות מאוד גדולה בצוות ההקמה של ערוץ 2 ברשות השנייה של טלוויזיה ורדיו. יש הרבה קווי דמיון בין התחומים: התעסקות בתכנים מצד אחד ובמימון שלהם מצד שני. יש משהו גם דומה באנשים יצירתיים, שתענוג לעבוד אתם. היכולת לפרוץ גבולות, לנסות דברים חדשים, זה דומה".