אברהם עוז וטלי יצחקי מהאקדמיה לאמנויות המופע על בי"ס למשחק שהוריד את המילה "חובה" מסדר היום
כבר שלוש שנים שוכנת "האקדמיה לאמנות המופע" בביתה החדש שברחוב בית אלפא 13 בתל אביב, אחד האזורים היותר אקזוטיים בעיר, המשלב בין אווירת הכאוס האורבני במיטבו לבין יוצרי אמנות מתחומים שונים.
המיקום הזה מעיד במשהו גם על אופיו הייחודי של המוסד החדש, יחסית, הזה, שהצטרף לפני כארבע שנים לנוף בתי הספר הגבוהים למשחק ולתיאטרון בארץ, כשהוא מציע צורת למידה בגישה שונה, ואווירה, שדרך ההצגות אותן יוצר בית הספר, ניתן להגדיר כאחרת.
הארץ בה פורחים התותחים
בין מורי "האקדמיה לאמנויות המופע" שמות כמו שרון אלכסנדר, שוש רייזמן, עמית גזית, אמנון מסקין, גבי שדה, גליה ישי ורבים נוספים, ובין ההצגות שיצר בית הספר נמצא גם המחזה "טוב" (מאת ס.פ. טיילור), שזכה לתשבחות המבקרים.
את "טוב" תרגם, עיבד, ביים וערך מוזיקלית פרופ' אברהם עוז, מנהלו האמנותי של המוסד,פרופסור לתיאטרון וספרות אנגלית, מומחה בעל שם עולמי לשייקספיר ולתיאטרון פוליטי. דגש מיוחד קיבל הטיפול המוזיקלי שהעניק עוז להצגה.
"זו הצגה מלאה במוזיקה, ולא סתם", מספר עוז. "המחזה מדבר על פרופסור לספרות, מומחה לגתה באוניברסיטת פרנקפורט, שבשנת 1933, שבה כידוע עולים הנאצים לשלטון, מתגברת אצלו תופעה שהייתה לו בעצם מילדות, וזה שהוא כל הזמן שומע תזמורות ומקהלות, לפי מצב הרוח שלו.
"הוא מדבר, למשל, עם טל גורדון, ופתאום בטהובן מתנגן לו ברקע. ואחד הדברים שעשיתי בגרסה הזאת של 'טוב' זה שממש נון סטופ אנחנו שומעים על הבמה את התזמורות והמקהלות שהוא שומע. לכן, במקביל לשחקנים יש מקהלה של שמונה אנשים ששרה ממש לפי מצב הרוח שלו כל מיני דברים, מלאונרד כהן, דרך מרלן דיטריך, שנסונים צרפתיים רלבנטיים, או באך, 'ישו מושיענו'.
"עבדתי עם מי שעבד איתי גם בהצגה הקודמת שלי של הרולד פינטר, יובל מסנר. את הקטעים המוזיקליים אני בחרתי, אבל שירים כמו של לאונרד כהן ושנסונים וכולי הוא עיבד, ויש שיר בתחילת ההצגה שכתב אריק קסטנר, שהיה איש מאוד פוליטי, ובין השאר כתב שיר מדהים שתרגמתי.
"לגתה, שמככב בהצגה כי הפרופסור מומחה לגתה, יש שיר מאוד ידוע שנקרא 'התכירו את הארץ בה פורחים הלימונים', ובשנת 1928-9 קסטנר כתב בפרפרזה על השיר הזה את 'הידעת את הארץ בה פורחים התותחים'. הוא רק שינה מילה אחת, כן? ביקשתי מיובל להלחין את השיר הזה, למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה שהלחינו אותו, והמקהלה שרה אותו לקהל כבר ברגעים הראשונים של ההצגה, ואני לא אומר כלום, אבל אני רק רוצה להזכיר לך שיש עוד ארצות בעולם שבהן פורחים התותחים. תסובבי את הגלובוס לאיפה שאת רוצה ותשימי אצבע, ותראי שזה רלבנטי".
ההצגה שקוצרת, כאמור, תשבחות רבות, אמורה הייתה לסיים את סבב ההופעות הנוכחי שלה במוצ"ש הקרוב, ולהישאר ברפרטואר בית הספר, אבל רכישת הכרטיסים המוגברת הובילה להוספת תאריכים נוספים גם בשבוע הבא, הצלחה מענגת למוסד החדש, יחסית, שמנוהל בידי טלי יצחקי, שמתאפיין בעבודת צוות בין מוביליו, שעליה מעיד עוז.
טוב - האקדמיה לאמנויות המופע (באדיבות אברהם עוז)
לא כולם עשויים בשטנץ
יש לא מעט בתי ספר למשחק ותיאטרון בארץ. בוא נדבר על הייחוד של האקדמיה
"קודם כל מבחינת מורים, מדובר במורים באמת מהדרגה הראשונה, שחלקם גם מלמדים בבתי ספר אחרים, כפי שגם אני, בעוונותיי הרבים, לימדתי בבית צבי תקופה קצרה של 34 שנה, או שהייתי ראש החוג באוניברסיטת תל אביב ואחר כך בחיפה, אז זה לא אנשים שצנחו לסיפור הזה לפני ארבע שנים.
"ייחוד נוסף הוא שאנחנו מנסים להתאים את הדברים לכל תלמיד באופן אישי. בכל בתי הספר האחרים יש תכנית לימודים, שיכולה להיות מצוינת, אלא מה, לאורך כל השנה כל הכיתה מסתדרת בשלשות והולכת בתשע ללמוד אצל אבי עוז, ב-12 ללמוד אצל איקס, בשלוש פיתוח קול, וכולי וכולי, תכנית מובנית לכולם. אבל מה לעשות שלא כולם עשויים בשטנץ?
"כשטל גורדון באה ללמוד משחק ואבי עוז בא ללמוד משחק ועוד תלמיד אחר, נגיד מדימונה, בא ללמוד משחק, כל אחד מהם רוצה בסופו של דבר משהו אחר. אחד רוצה לשחק בתיאטרון רפרטוארי, השני רוצה להיות שחקן קולנוע, אחד רוצה הצגות ילדים ואחר רוצה ליצור להקה משלו ולעשות פרינג', וקשה מאוד לתת תכנית לימודים שנבנתה מראש ומתאימה לכל האנשים האלה באותה צורה.
"ולכן מה שאנחנו עושים, וזה לא שהמצאנו את האורז, עושים את זה בכל האוניברסיטאות האמריקאיות שיש להן מחלקות לתיאטרון, זה אנחנו בונים את הלימודים כך שבכל סמסטר אנחנו מציעים 30-27 קורסים, שכוללים משחק גופני יותר, ומשחק דל 'ארטה, משחק לפני מצלמה, פיתוח קול ותנועה וריקוד, תחומים שונים בכל המקצועות האלה שאנחנו עוסקים בהם, וכל תלמיד או תלמידה שמגיעים יושבים עם היועץ או היועצת שלנו, ובוחרים לעצמם את התכנית שמתאימה להם.
"בשביל תכנית מלאה צריך לקחת שמונה קורסים שבועיים, אבל זה אומר שטל, שהגיעה בתור תלמידה, תפגוש חברים שלה בשיעור פיתוח קול ומשחק, אבל לא תהיה איתם בשיעור של שרון אלכסנדר של משחק לפני מצלמה, משום שהיא חושבת שזה פחות מעניין אותה".
ואין קורסים שהם חובה?
"אין חובה. הורדנו את המילה 'חובה' מסדר היום שלנו".
אבל לא אמור להיות בסיס כלשהו שכולם יוצאים ממנו לדרכם השונה?
"אין בסיס שחייב להיות לכולם. ברור לגמרי שכשאת באה לבית הספר שלנו ללמוד משחק ותיאטרון אז נכנסים לשיעורי משחק, קודם כל. כל המורים שמלמדים משחק מתחילים את השיעור הראשון מאלף, וכשיש שיעורים של מתקדמים יש דרישת קדם של משחק למתחילים, אבל אין שום בעיה שתתחילי את הלמודים הראשונים עם מורה X או Y כי אין בהכרח סדר מסוים.
"רוב המורים מלמדים בשיעורים הראשונים תרגילים דומים, אבל כל אחד מהם בא ממקום מקצועי אחר, לכן זה ממש לא משנה אם תתחילי כך או כך, כי בסופו של דבר תוך כדי ההקדמות שלך תשמעי את כל הדברים.
"ברור לגמרי, וזה עוד אחד מהמאפיינים הייחודיים של בית הספר, שאנחנו עוקבים בשבע עיניים אחרי ההתקדמות של התלמידים. כל מורה מדווח על ההתקדמות של כל התלמידים, הכיתות קטנות, יש לנו אמנם 60 או 70 תלמידים, אבל אין כיתה שיש בה יותר מ-15 או 16 איש בשיעור".
טלי יצחקי (מקור: עמוד הפייסבוק של טלי יצחקי)
לא מגבילים בגיל, מתחשבים בסטודנטים עובדים
"למרבה הפלא מגיעים אלינו אנשים מכל השכבות", מוסיפה טלי יצחקי, מנהלת האקדמיה, "ואנחנו הולכים לקראתם כמה שאפשר. הם מגיעים בגלל שאנחנו לא מגבילים בגיל, בניגוד לבתי ספר אחרים למשחק, והדבר היחיד שמעניין אותנו זה שיהיו אנשים מוכשרים שרוצים ללמוד.
"יש סטודנט ממג'דל שמס שהוא בכלל דרוזי סורי, אבל יש גם בוגרת שאנחנו מאוד גאים בה שמשחקת עכשיו בסדרה 'מתים לרגע', מאיסה עבד אל האדי, שבאה בקשיים גדולים מנצרת. יש אנשים מאשדוד, מאשקלון, פשוט כולם, ואנשים מגיעים אל השילוב הזה של הדברים, וההתחשבות בזה שהם כן יכולים לעבוד, כי אנחנו מאפשרים לאנשים לארגן את המערכת שלהם מתוך הבנה שאין מה לעשות, יש אנשים שלא יכולים ללמוד מ-9 בבוקר עד 11 בלילה עשרה חודשים בשנה. צריך להתחשב במציאות שבה המדינה לא עוזרת לסטודנטים, ולאפשר להם לעבוד, בזה אני מאמינה.
"אני בטוחה שגם את רואה שכלכלית הרבה יותר קשה עכשיו לגור בתל אביב וללמוד. אז יש אווירה מאוד מיוחדת בבית הספר, אבל חשוב להגיד שבכל אחד מבתי הספר יש משהו טוב משלו".
"אברהם מאוד מצטנע לך פה", אומרת יצחקי ומרחיבה על חלקו של עוז: "הפקנו הצגה שנקראת 'הרצגה' שבה אבי מרצה בנושא חיזור, אהבה ונישואים אצל שקספיר, שזה בעצם מעמד האישה והמצאת המונחים של המשפחה המודרנית, הרצאה מרתקת ביותר שמופרעת מידי פעם על ידי השחקנים שעושים קטעים מהמיטב של שקספיר. הם הופיעו כבר ברחבי הארץ וזה עדיין רץ. ב-15 בספטמבר אפשר לראות את זה באקדמיה. עוד מעלילות אבי, הוא גם הוציא ספר על התיאטרון הישראלי שנקרא 'שדות ומזוודות' וביים את שתי ההצגות שלנו, 'טוב' ו'עפר ואפר/שפת ההר' של פינטר.
"בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו רוצים שתהיה לאנשים גם השכלה אקדמאית, ואנחנו כן מאפשרים גם מרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה, וסטודנטים יכולים גם ללמוד לתואר של הפתוחה תוך כדי הלימודים שלהם, ומי שאמביציוזי וחרוץ יהיה לו גם תואר. כי אנחנו כן מאמינים שזה דבר שצריך אותו, שתהיה גם השכלה, לא רק שירים וריקודים. אנשים יכולים גם לשחק וגם לכתוב וגם לביים וגם להיות משכילים. קצת ישנה המחשבה שכל אחד צריך להיות בקופסה שלו, ואם הוא שחקן הוא צריך להיות אידיוט בהכרח".
אברהם עוז (צילום: איסאם טלהמי)
"שופכים נחלי דם כדי להגיע בסוף לאותו דבר"
אבי, כחוקר
תיאטרון, מה העמדה שלך לגבי תפקידו הפוליטי של התיאטרון
"אחד הדברים שכל הסטודנטים שלי במהלך 47 שנותיי באקדמיה יודעים, זה שאני פריק של היסטוריה. אני לא חושב שאפשר ללמוד תיאטרון, מוזיקה, או מה שזה לא יהיה, בלי לדעת איך לשבץ את הדברים בהיסטוריה, וזו הסיבה שאנחנו מתייחסים לתאריכים העגולים שיש לנו עכשיו.
"אנחנו כמה ימים אחרי ה-1.9, וכידוע לך, אז, לפני 75 שנה פרצה מלחמת העולם השנייה. או כשאת מדברת על גרמניה של שנת 33' ועל אירופה של ראשית המאה, שאחרי 40 שנה שבהן לא היה שום רמז למלחמות פתאום פרצה מלחמה עקובה מדם שדור שלם נהרג בה בחפירות, אז מה לעשות. אני נאלץ לצטט דברים של הגל , שאני מצטט לסטודנטים שלי והם בדיוק הסיבה למה בחרתי את 'טוב': 'הדבר היחיד שבני אדם למדו מההיסטוריה הוא שהם לא למדו שום דבר מההיסטוריה'.
"תמיד אני אומר לתלמידים ששואלים אותי על מלחמות ואיזה צד צודק ומי ניצח ומי לא, שיש דוגמה היסטורית מדהימה שנקראת 'שלום וסטפליה'. ב-1648 נחתם הסכם בין כל מדינות אירופה שסיכם את מלחמת 30 השנה, את קוראת את ההסכם הזה, של החלוקה בין מדינות פרוטסטנטיות וקתוליות, ומבינה שאפשר היה לחתום אותו מילה במילה 30 שנה קודם לכן. ההבדל היחיד היה מיליוני אנשים ונחלי דם שנשפכו בכל רחבי אירופה במשך 30 שנות המלחמה. וזה מה שהתכוונתי להגיד בציטוט הזה, כי את לא צריכה אותי בשביל לצטט לך את מספר הפעמים שהתרבות האנושית חזרה על הסיפור הזה".
ועוד תחזור
"ותחזור. את צודקת לגמרי. שממש שופכים נחלי דם מכל הצדדים כדי להגיע לאותו דבר שאפשר היה להגיע אליו לפני המלחמה. אז זה בעצם הסיפור של 'טוב'. כתב אותו מחזאי ששמו לא מסגיר שהוא היה יהודי אנגלי, שהיה בערך בן 9 כשהיטלר איים על אנגליה, ואת המחזה הזה תקפו כשהוא נכתב, על כך שהוא מספר על האנשים הכי נוראים, והם לא מוצגים במחזה כמפלצות, כי אנחנו מדברים במחזה על אנשים נורמטיביים. אז זה מחזה שאומר שכל אדם, באשר הוא אדם, יכול להגיע למצב של הגיבור שלנו.
"הוא מספר סיפור היסטורי על המתת חסד, כביכול, של כל הנכים, החולים הסופניים, המשוגעים, זה הפרויקט השולי, יחסית, שיצרו הנאצים בתחילת המלחמה, עד 1941. אחר כך הם ירדו מזה, והגיבור שלנו, לדוגמה, הוא פרופסור, הוא אפילו לא מהאידיאולוגיה הנאצית, הוא אפילו מבקר את היטלר. הייתה לו אמא שבגלל סיבוכים רפואיים קשים לא יכולה לדאוג יותר לענייניה, אז לרגע הוא עוזב את הקריירה שלו וכותב רומן על המתת חסד, מי מאיתנו לא יכול להבין דבר כזה.
"ואז גבלס והנאצים, המפלגה, רואים את הרומן הזה, שהופך להיות רב מכר, וקוראים לו להיות הפרונט ההומניסטי לפרויקט הזה שלהם של המתת החסד, שנוצר מצדם כדי להשביח כמובן את הגזע. אז הוא מתפתה לזה מכיוון שהוא איש טוב, במירכאות, ומשם הוא עובר לזה שהוא מצטרף לאס.אס. והופך לעוזרו האישי של אייכמן, ובסוף המחזה שולחים אותו ל'איזה מחנה' שנקרא אושוויץ, כדי לבדוק אם ניתן ליישם שם את השיטה של המתת החולים הסופניים.
"אז המחזה הוא לא על כמה מפלצות יכולות להיות האנשים האלה, אלא על כמה קל לנו, בלי להרגיש לפעמים, לחצות את הקו הקטן הזה ולשתף פעולה עם מה שכשאנחנו עוצרים לחשוב, אנחנו חושבים שהוא מפלצתי. על המפלצת שיש בכל אחד מאיתנו".
ההצגה "טוב" תעלה ביום חמישי, 4 בספטמבר 2014 ב-20:30, ביום שישי, 5 בספטמבר ב-12:30 ובשבת, 6 בספטמבר ב-21:00 וכן בתאריכים 13-11 בספטמבר , 6-5 בנובמבר (הצגות בימי חול ב-20:30, בימי שישי ב-12:30) בתיאטרון האקדמיה לאמנויות המופע, רח' בית אלפא 13, תל אביב. כרטיס: 65 שקל.
לרכישת כרטיסים