גרסת המופע של "משוררים בדואט" בפסטיבל הפסנתר מעמידה את חני דינור במרכז הבמה כסולנית
האוזן מנסה לפענח מהו הדבר שהיא צריכה להתרגל אליו בהאזנה לשיריה של חני דינור, ואז מבינה: דינור מל?וה בכלי אחד בלבד בכל שיר.
פעם זה הבס של בנצי גפני, פעם הנבל שעליו פורטת סוניטה סטניסלו, פעם המנדולינה של שמואל אלבז, או הפסנתר של רמי הראל, הוויולה של גליה חי, האקורדיון של יוסי גרושקה, והקונטרבס של גלעד אפרת.
כך, לאורך עשרת השירים באלבומה "משוררים בדואט", נחשף המאזין לעשייה ששמה במרכז את מילות השירים, עליהם אחראים משוררים כפרץ-דרור בנאי, אורציון ברתנא ורוני סומק, שאף ישתתף כאחד מהאורחים במופע הקרוב של דינור, "חני דינור ופועלי האושר" שיעלה במסגרת פסטיבל הפסנתר במוזיאון תל אביב לאמנות.
דואט עם כלי אחד ויחיד לכל שיר
"הקונספט של האלבום הוא באמת ראשון מסוגו בארץ, ואולי בעולם", מספרת דינור, "כי כשעשינו סקר לא מצאנו עוד אחד כזה גם בעולם: עשרה שירי משוררים שהלחנתי, וכל שיר אני מבצעת בדואט עם כלי נגינה אחד אחר".
איך עלה הרעיון?
"קודם כל, בהתחלה בכלל לא חשבתי שאני אשחרר את שירי המשוררים. הם נאספו בעצם במהלך השנים, דרך השקות של ספרי שירה וערבי מחוה שנערכו לאותם משוררים, שבהם התבקשתי באופן ייעודי להלחין שיר שלהם עבור אותו ערב מחווה.
"כמו שאת יודעת, טקסטים של משוררים הם לא בדיוק שפת העמך. אלה טקסטים באמת יותר מורכבים, ואני, באופן אישי, מאוד מתחברת אליהם. בעיניי בשירת משוררים יש קסם מאוד גדול שתמיד משך אותי להלחין.
"כשפתאום ראיתי שיש לי אוצר כזה של שירים מולחנים, חשבתי אולי כן לעשות מזה אלבום, והרעיון של כלי אחד לכל שיר עלה כי במהלך אחת ההופעות שלי ביצעתי שיר של לאה גולדברג, רק אני וקונטרבס, וראיתי שזה מתקבל בהתלהבות מאוד גדולה, ומשם נצנץ הרעיון הזה, שאפשר בעצם לעשות פורמט כזה של כלי אחד ויחיד שהוא לאו דווקא הרמוני, לכל שיר".
הכלים המלווים שבחרת הם לאו דווקא המובן מאליו: ויולה, חלילית אלט, אקורדיון, פסנתר, בס, קלרינט, נבל, מנדולינה וקונטרבס
"קודם כל היה שם רצון לעשות משהו שהוא לא מובן מאליו ומאתגר, חלוצי, ראשוני, שזה גם חלק מההתרגשות. אתה רוצה באמנות לחפש כל הזמן אתגרים חדשים והתרגשויות חדשות, ובאמת חיפשתי כלים מיוחדים וחשבתי גם על הנגנים.
"את רוב הנגנים שמשתתפים באלבום אני מכירה, עבדתי איתם במהלך השנים ואני מאוד מעריכה את הנגינה שלהם. אפשר להגיד שטובי הנגנים משתתפים באלבום הזה, מפטר ורטהיימר ובנצי גפני וגלעד אפרת ועד גליה חי, כל אחד מהם הוא מוזיקאי שפועלו המוזיקלי עומד בפני עצמו, הרבה מהם גם יוצרים בעצמם.
"היה משהו במפגש הזה, שלא סתם זה נקרא 'משוררים בדואט', כי מבחינתי זה היה ממש לעשות דואט עם כל כלי וכלי. זה לא שבא נגן ללוות אותי. לא 'שכרתי את שירותיהם', מה שנקרא. כל אחד מהם הגיע מתוך זה שהוא בעצמו נדבק בהתלהבות ובמקוריות של הרעיון, וגם באתגר, מהצד שלו, ככלי יחיד, שבעצם בדיאלוג עם הזמרת".
חני דינור ואורציון ברתנא (צילום: שהר גולובאטי)
שום דואט לא מרמז על משנהו
ההתבוננות בקליפים מתוך האלבום באמת נותנת את התחושה שכל שיר זה לגמרי דיבור שלך עם המוזיקאי שמולך
"לגמרי. זאת גם הסיבה, אגב, שכל השירים הוקלטו בעצם בטייק אחד. לא היו שם פאנצ'ים, לא לקחנו וחיברנו מטייקים שונים. כי כשאתה מקליט לייב, בלי טמפו קבוע, כל טייק יוצא קצת אחרת והרעיון היה להביא את תחושת הלייב, כמו בהופעה חיה. לכן גם הרבה פעמים הסאונד נשמע סאונד של חדר או של אולם, ולא של אולפן הקלטות.
"מאוד ריגש אותי לראות את ההתלהבות של הנגנים. חלקם הגדול אלה אנשים שיש מאחוריהם כזה קילומטראז', וגם עבורם זה היה משהו אחר. אפשר להגיד, ללא יוצא מן הכלל, שאחרי כל הקלטה עם כל אחד מהנגנים, הייתה תחושה של התרוממות נפש.
"זה באמת היה לעשות אלבום ממקום שהוא אמנות טהורה, מה שנקרא. הרי אנחנו האמנים נורא רוצים שישמעו אותנו, שישדרו אותנו, והיה בזה משהו שאמרתי לעצמי, אני עושה את זה כי אני רוצה לעשות את זה. אני לא רוצה לחשוב אם ישדרו את זה, כי בדיעבד, ברור שזה לא בדיוק חומרים שהרדיו מחבק אותם בחום, כי זה משהו מאוד אחר.
"זה כן פרויקט שמקבל המון הערכה, ודווקא בתכניות אירוח, כשאני מבצעת לפחות כמה וכמה דואטים, אפשר להתרשם מהמכלול, והוא זה שמביא את הייחודיות. כי כששומעים כל שיר לחוד, שום דואט לא מרמז על משנהו. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו בפני עצמו".
שלא ברוח התקופה
מעניינת הבחירה שלך לעשות אלבום קונספט בתקופה שלא קלה לאלבומים כאלה. קראתי לאחרונה טור שכתבת במאקו ובו התקוממת נגד סממני התקופה, והתגובה הזו של לצאת עם אלבום מהסוג הזה היא כאילו ללכת עוד יותר חזק מול מה שקורה היום
"אני לא חושבת שהעשייה הזאת הייתה מתוך איזו אופוזיציה, או משהו 'לעומתי', זה פשוט קרה, וכשזה קרה הבנתי שהיה בזה משהו שלא מתחשב לא בטרנד, לא ברוח התקופה, לא בפופוליזם, אלא נובע ממה שאותי מעניין ומאתגר, גם כזמרת מבצעת וגם כיוצרת.
"המחאה שלי בטור שכתבתי הייתה במובן הזה שהרבה פעמים התקשורת, פחות מעניין אותה המוזיקה, ויותר מעניין אותה הסיפורים הצהובים שמאחורי הצלילים".
אז פה אני פונה אלייך, כמי שהמקצוע שלה הוא גם פסיכולוגיה, ואומרת שבתכלס זה הכי טבעי שהתקשורת לא תתעניין במוזיקה אלא בסיפורים הצהובים שמאחוריה
"אני לא יודעת. ככה זה גם היה פעם? זה משהו שיותר מאפיין את רוח התקופה שלנו. אני חושבת שפעם באמת היו מתרגשים משיר חדש שיוצא, ויותר שמים זרקור על המילים ועל איך שהשיר מבוצע ועל איזה עיבוד יש לשיר הזה, ואני חושבת שהיום זה פחות מעניין.
"זה הפך גם להיות הרבה יותר חזותי. הוויז'ואל הוא גם משהו שיש לו משקל מאוד גדול, והכותרת שהייתה לטור שכתבתי, שאמרתי שאני לא מתפשטת כדי שישמעו אותי, זה תרתי משמע. אני לא רוצה להצטלם בתחתונים וגופיה כי זה אולי הרבה יותר אטרקטיבי, וגם לא להתפשט במובן של לשים את כל קרביי על השולחן ואת כל חיי האישיים והסיפורים האישיים שלי, שבמאמר מוסגר יכולים, אולי, להתנוסס בכתבת שער בעיתון הכי פופולרי, אבל אין לי שום עניין לעשות את זה".
חני דינור ורוני סומק (צילום: שהר גולובאטי)
רוני סומק, חנוך לוין, אסי דיין
איך את מתרגמת את הדואטים באלבום למופע?
"המופע הקרוב בפסטיבל הפסנתר כולו על טהרת הפסנתר, והוא מחזיר בעצם את השירים מהפורמט שבו הם הוקלטו, של הדואטים, לפורמט של הכלי שעליו אני מלחינה, וזו גם פעם ראשונה שאני בקדמת הבמה לא רק כזמרת וכיוצרת אלא גם כפסנתרנית.
"חצי מהשירים במופע מנגן רמי הראל שהוא פסנתרן שהולך איתי יד ביד כבר הרבה מאוד שנים ואני מאוד אוהבת ומעריכה את עשייתו המוזיקלית ואת הנגינה שלו, ואזרתי אומץ גם בזכותו, שהוא דחף אותי להיות על הפסנתר.
"תמיד, את יודעת, יש לנו את הקטע שאנחנו חושבים שזה לא מספיק טוב וזה לא ממש, והוא אומר לי, 'זה מספיק טוב וזה ממש ואת יכולה לנגן', וחצי מהשירים אני מלווה את עצמי. חוץ מזה אני מארחת את רוני סומק, המשורר הנפלא ששם המופע לקוח מתוך שיר שלו, 'ביום שנולדת חיממו פועלי האושר את כפות הידיים', ונבצע שיר אחד שלו מתוך האלבום, ושיר חדש חדש שהולחן במיוחד לצורך המופע הזה. זה יהיה מין שילוב כזה של קריאה שלו ושירה שלי עם שאר המשתתפים.
"ביחד איתנו יהיה גם דרור קרן, שהולך פה לתת ביטוי לשלל הכישרונות שלו, קודם כל כשחקן וקומיקאי, הוא יעשה איזה משהו קטן משל חנוך לוין, והוא גם יראה את כוחו כזמר. אנחנו הולכים לשיר דואט בביצוע בכורה, שיר מתוך ספר השירים של אסי דיין שהלחנתי ושרתי בפתיחת התערוכה האחרונה שהוא עשה והתקיימה בצוותא, לפני שהוא נפרד מאיתנו לעולמים.
"דרור גם יראה את כוחו כמשורר, לא ידעתי שהוא חוטא בכתיבה, הוא אזר אומץ, מה שנקרא, וגילה לי ממש עכשיו, ואמרתי לו, יאללה, בוא נלך על זה, תקריא לנו שיר משיריך".
יש דרך להעלות את המופע הזה כפי שהוא בגרסת האלבום?
"עשיתי את זה בפסטיבל ישראל במופע ההשקה של האלבום, וב-11 בדצמבר יגיע המופע שהיה בפסטיבל ישראל לאודיטוריום ספיר בכפר סבא. בהתחלה חשבתי שזה יהיה אירוע חד פעמי, כי איך אפשר להביא עשרה נגנים, כל אחד לשיר אחד, כשכל אחד עסוק בשלושת אלפים דברים ורק למצוא תאריך שיתאים לכולם זו יציאת מצרים. אז בכפר סבא הקהל יזכה לשמוע את כל הדואטים עם עשרה כלי נגינה שונים, אבל יהיו פחות נגנים.
"למשל אדם מדר, בתור נגן מולטי אינסטרומנטלי, ייקח תפקיד של כמה וכמה נגנים, אבל הקהל לא ייצא מקופח כי הוא באמת ישמע את כל עשרת הדואטים, ושם נשלב גם כמה דברים משירת המשוררים הקלאסית של ביאליק, רחל, ונוסיף כמה קטעים שגם הם בפורמט של אחד על אחד, ויכול להיות שבאמת יש לזה איזשהו כוח להמשיך הלאה, אם אני מצמצמת את מספר הנגנים ויכולה להשאיר את המספר המקסימלי של הכלים שמשתתפים באלבום, ואני כמובן אשמח להמשיך ולהופיע עם זה הלאה".
יותר לדייק
איכשהו נדמה לי שאת פונה עם החומרים החדשים לקהל קצת שונה מזה שנחשף אלייך עד היום
"אני חושבת שקודם כל נפח העשייה שלי מאוד גדל בשנתיים האחרונות. בהפרש של שנה הוצאתי את שני האלבומים האחרונים שלי, וחשוב לי להגיד שכמו שאת יודעת, חלומות זה דבר נחמד, אבל הכל עולה הרבה כסף ובשביל להגשים אותם צריך להתעסק בחומר, והייתה לי זכות מאוד גדולה להוציא את האלבום החדש בשותפות עם אולפני 'ברדו' בראשותו של ארז כספי, שאפשרו לדבר הזה לקרות.
"זה אומר שאחרי תקופה מאוד ארוכה של שקט מבחינת הקלטות, פתאום יש איזה פרץ של עשייה שמלווה גם בהרבה הופעות, וזה מגיע ממקום שהוא יותר מדויק מבחינתי. יותר לדייק במה שאני רוצה, במי שאני, לאן אני רוצה ללכת. תמיד הייתי פסיכולוגית, אבל לעומת העבר, היום אני עובדת רק פעם בשבוע, במסגרת שמאוד כיף לעבוד בה, אבל יום בשבוע, זהו. אני לא עובדת פרטי, בשביל שזה לא ישאב אותי לתחום של הפסיכולוגיה, ואני ממש עובדת קשה בתחום של המוזיקה, וטל, פשוט הגעתי למסקנה שאין ברירה. צריך לעבוד מאוד קשה כדי שזה יקרה.
"ופה זה היה אולי לוותר גם על איזו פנטזיה כזאת שמישהו ייקח אותי ויעיף אותי קדימה, ואני מבינה היום שמי שיעיף אותי קדימה זו אני. וגם השאלה על מה זה קדימה ומה זו הצלחה, זו שאלה שיכולות להיות עליה תשובות מגוונות, שמאוד קשורות בהסתכלות ובתפיסת חיים".
חני דינור (צילום: אריאל בשור)
הערב "חני דינור ופועלי האושר" יעלה בשבת, 20:00 במוזיאון תל אביב לאמנות. משתתפים: רמי הראל, רוני סומק ודרור קרן.
אתר הבנדקמפ של "משוררים בדואט"