השלוחה הירושלמית של סטודיו ניסן נתיב חוגגת חצי יובל בפסטיבל שמתפרש על פני כל הבירה
אוטוטו יציין הסטודיו למשחק של ניסן נתיב את שנת היובל שלו, ובינתיים חוגג הסניף הירושלמי של הסטודיו את חצי היובל שלו, רגע לפני שמחזור כ"ה מסיים את לימודיו בבית הספר הידוע למשחק.
את ציון הדרך הזה חוגג הסטודיו ב"יוצרים תיאטרון יוצרים", פסטיבל של תיאטרון ויצירה שהחל ביום ראשון השבוע (9 בנובמבר) ויימשך עד יום שבת ברחבי ירושלים, במתחמי התרבות, ברחובות וכמובן בתיאטראות השונים בעיר, אליהם מוזמן הקהל ליהנות מהצגות למבוגרים ולילדים, מיצירות של בוגרי ותלמידי הסטודיו, מסדנאות פתוחות ומערבים המאפיינים את עבודתו של בית הספר למשחק.
"הסטודיו בתל אביב היה קיים כבר הרבה שנים, אבל בשנות השמונים הוא פרץ לתודעה כמקום מאוד נחשב, וזה היה תור הזהב שלו, עם הפקות של מיקי גורביץ', כמו 'כולם היו בניי חוץ מנעמי'", מספר עופר רביד, מנהלו של ניסן נתיב ירושלים, והמנהל האמנותי של הפסטיבל הירושלמי.
"באותה תקופה, טדי קולק, שהיה ראש העיר, ביחד עם אנשים נוספים שהובילו את העיר, הבינו שצריך לחדש משהו בעיר הזאת כדי להשאיר בה את הצעירים והוחלט להקים בתי ספר לאמנויות כדי למשוך לכאן צעירים מכל הארץ ולהשאיר את הצעירים הירושלמים, והוא פנה לניסן כדי להקים שלוחה ירושלמית. ב-86' הוקם סוג של פיילוט, ושנה אחר כך התחילה שנה א' הראשונה של המחזור הראשון, ו-25 השנים שאנחנו מציינים הם בעצם 25 מחזורים שסיימו ללמוד, והחלטנו שזו סיבה מספיק טובה כדי לחגוג חצי יובל של מחזורים".
עד כמה נכח ניסן נתיב עצמו בשלוחה הירושלמית של בית הספר?
"ניסן לימד עד יום מותו בסטודיו הירושלמי. הוא היה מורה שלי, ושל כל הבוגרים עד 2008, כשהוא נפטר, והרוח של ניסן עדיין קיימת וחיה דרך הבוגרים שלו, דרך כל המורים בסטודיו, שכמעט כולם היו סטודנטים שלו ועבדו איתו כקולגות. זה חלק מהחזון, אנשים גדלים פה, יוצאים החוצה, מתפתחים, לומדים משהו מעבר, על הבסיס של מה שניסן נתן להם, ואז חוזרים, מי מהם שמתאים להוראה, כדי להעשיר את העולם הזה".
מעין גאוות יחידה
"גם גאוות יחידה וגם הבנה של החשיבות של התהליך שהתחיל אצל כולנו מאיזה זרע שנטמן בסטודיו. סביב הפסטיבל יצרנו קשר עם כל הבוגרים של הסטודיו, חלקם כוכבים גדולים כמו ליאת הר לב, או חנן סביון וגיא עמיר, היוצרים של 'עספור', ויש עוד הרבה כאלה. את ליאת, למשל, אני לא הכרתי, היא סיימה אחרי זמני, ואני הייתי בחו"ל כשהיא למדה בסטודיו, והרמתי טלפונים לכל מיני בוגרים, ואצל כולם, מהכוכב הכי נוצץ ועד אחרון הבוגרים שסיימו לפני שלושה חודשים, זה היה סוג של, 'בטח, מה שאני יכול', סוג של התגייסות ודיבור בגובה העיניים ואיזשהו רצון להיות שותף לדבר הזה שנקרא היצירה שסביב הסטודיו.
"גם לאנשים שסיימו לפני עשרים ומשהו שנה, כמו יעל לבנטל, שיש לה כבר קריירה מפוארת, עדיין יש את הזרע הזה שנטמן והקשר הזה קיים. אתמול בערב זה גם התבטא במה שראינו על הבמה, כשראינו אנשים מכל המחזורים כמעט, מכל מיני דורות, וכולם היו שם בשביל לתת מעצמם, בשביל לעבור את הדבר הזה שהתחיל אצל כולם באיזשהו מקום בתהליכים שקרו בסטודיו".
מה מאפיין את התהליכים שאתם מעבירים ועוברים בסטודיו?
"קודם כל יש לנו את הדי.אן.איי. של ניסן נתיב באופן כללי, שזה אומר הסתכלות על האמן קודם כל כעל אדם יוצר, לפני שהוא פיון בתעשיית הבידור והבמה. זה באמת התבוננות על האינדיבידואל כאינדיבידואל, ופחות על השיטה ועל הדרך ועל התוצר. מה שיוצא מזה זה שאנחנו מחפשים תהליכים ארוכי טווח, של ניסוי וטעייה.
"מהרגע הראשון אנחנו אומרים לסטודנטים שלנו, 'אתם תצאו מפה ואולי לא תהיו שחקנים בטייטל, אבל נראה אתכם חמש שנים אחרי'. התהליך ממשיך גם אחרי זה לפי התפיסה שלנו, ואנחנו לא מצפים מאף אחד לשחזר את מה שהוא למד בסטודיו, אלא להפך. התפיסה של ניסן הייתה שצריך להמציא מחדש, לשבור את מה שלמדת בסטודיו, לקחת את הבסיס הזה ולעבור מעבר לו. אז התפיסה היא של האדם במרכז, האינדיבידואל והיוצר, והתהליך כמשהו שהוא הלב של היצירה, ולא התוצאה. בסופו של דבר, עם תהליך נכון תבוא גם התוצאה".
בין המאפיינים של העבודה שלכם יש גם ערבי "פגע וברח" שהקהל מוזמן לצפות בהם במהלך הפסטיבל, מה זה אומר?
"'פגע וברח' אלה ערבים של יצירות קצרות, מקוריות, של סטודנטים. אם את מכירה את 'ציפורלה', אז המופע שלהם הוא תוצר של הגרסה התל אביבית של 'פגע וברח', 'אלטרנטיב'. זה מופע שמורכב מהרבה מערכונים קצרים, וזו דרך להבין מה הסגנון של הערבים האלה, איך זה נראה.
"בכל שנה יש בערך חמישה, שישה ערבים פתוחים, שבהם הבמה היא של הסטודנטים, והם מעלים ערב של קטעים קצרים מקוריים שבהם מותר להם לעשות מה שהם רוצים, אין צנזורה, אין עבודה עם במאים, עם מורים, הם מפיקים את זה, הם מנהלים את זה אמנותית והם לומדים להיות יוצרים שמתנסים בהצלחה, בכישלון, בכתיבה, בבימוי עצמי, וכמובן בלהעלות את זה כפרפורמרים על הבמה. אתמול, בערב הפתיחה, עשינו סוג של 'פגע וברח מיתולוגי', שזה ערב של בוגרים, וביום שישי יהיה 'פגע וברח' של סטודנטים שלומדים עכשיו, שלאחריה תהיה גם מסיבת חצר. יש לנו כאן חצר גדולה, ובשתיים בצהרים תהיה כאן מסיבה של החבר'ה וכמובן שאנשים מוזמנים לבוא"
"זה פסטיבל ראשון מסוגו בארץ", מוסיף רביד, "ואולי אפילו בעולם. לא יודע אם אי פעם נעשה פסטיבל בסדר הגודל הזה, שמאגד הצגות של סטודנטים ובוגרים ומופעי רחוב וסדנאות פתוחות לקהל הרחב, והצגות רפרטואריות, הצגות ילדים, הצגות פרינג', יש שם מגוון מטורף".
כל ההצגות מייצגות את ההווה של הסטודיו או שהחזרתם לבמות גם דברים מהעבר לצורך הפסטיבל?
"תשעים אחוז מהצגות הפסטיבל הן ביצירת הבוגרים, ומה שלא נוצר על ידיהם, בוגרים משחקים בלפחות חמישים אחוז מהקאסט, או שהבמאים הם בוגרים, או שהכותבים, זו ממש חגיגה של יצירה מקורית של בוגרי הסטודיו.
"יש לנו שלוש בכורות, יש הצגות רפרטואר של תיאטראות שמעלות את ההצגה במסגרת הפסטיבל בתזמון שהוא ספציפית לפסטיבל, ובמשך שבוע מוזמן הקהל ליהנות מכ-40 אירועים שבערך מחצית מהם ללא תשלום, שייערכו בכל רחבי ירושלים.
"יש כמה מוקדים: אחד זה הסטודיו, שיושב בבית אלישבע, יש הצגות בבית מזי"א במרכז העיר, יש בבית אבי חי, יש מופעים במתחם התחנה, בתיאטרון המרתף, ועוד כל מיני גיחות לרחוב שיהיו במהלך השבוע בכל מיני מקומות בעיר, כשבאמת זו חגיגה של ההשפעה של הסטודיו על העיר ברמה התרבותית. יש גם מופעי מוזיקה. מופע של אמנית הקול ויקטוריה חנה שהיא בוגרת שלנו, מופע של דבורה בנסולי, זמרת ג'ז שהיא בוגרת שלנו, תהיה הקרנה של סרט על ניסן נתיב ומפגש עם הבמאי שעבד איתו כשנה לפני מותו, וזה באמת סוג של חגיגה שמתפרסת על פני כל העיר".
יש איכשהו קשר הדוק בין הסטודיו לבין אמנים שנוגעים בתחום המוזיקה
"נכון. אם היית באה אתמול לערב הפתיחה היית רואה בו קטעים מיצירות בוגרים, של חמש דקות כל אחד, והיית רואה שיש שם לפחות שלושה קטעים מוזיקליים. אנחנו לא מלמדים מוזיקה, אבל יש שיעורי פיתוח קול ומוזיקה היא חלק אינטגרלי מהתיאטרון.
"יצאו מכאן הרבה אנשים שקשורים במוזיקה. חלק מחברי ההרכב המוזיקלי שיצר את ההצגה 'העיר הזאת' הם בוגרים שלנו, טלולה בונט, שיש לה/לו, מופע דראג מוזיקלי, הוא גם בוגר שלנו. הרבה מאוד הרכבים שיצאו מהסטודיו משלבים מוזיקה ביצירה שלהם".
אמרת קודם שרוב המורים בסטודיו הם בוגרי בית הספר, כך גם אתה, ויש פה אולי איזה קושי לעשות את המעבר מהפרונט אל מאחורי הקלעים?
"אני בוגר הסטודיו הירושלמי, מנהל אותו שלוש שנים, החלפתי בעצם את המנהל שהיה לי כשהייתי סטודנט, והוא זה שגם הקים את הסטודיו הירושלמי לפני 25 שנים. עד שהתחלתי לנהל הייתי בעיקר בחו"ל, ושיחקתי בקנדה, בארגנטינה וקצת בארץ, ובשנים האחרונות, לפני שהגעתי לנהל את הסטודיו, התעסקתי בעיקר בהוראה ובבימוי, לימדתי בכל מיני אוניברסיטאות בחו"ל, בתי ספר למשחק, סדנאות עצמאיות.
"הפרונט חסר, אבל לא באופן קריטי הייתי אומר. אני מקבל את זה עם הסטודנטים. אני מופיע מולם כל יום כשאני מלמד. מנהל בסטודיו הוא קודם כל מורה ויש קשר בלתי אמצעי עם התלמידים, ויש הכרה שלהם, בכל שבוע אני נפגש איתם להרבה מאוד שעות. אז כן, חסר לי להופיע, אבל עם השנים למדתי על עצמי שהמקום שבו אני צריך להיות הוא קודם כל בהוראה ובהובלת תהליכי יצירה, ואם יזדמן לי לשחק מדי פעם אז זה נהדר, אבל זה לא הדבר שאני, כאמן, חייב אותו כחמצן. אם מדברים על מה שאני זקוק לו כאמן, אז הדבר הראשון שאני מוותר עליו זה המשחק. שוב, בלית ברירה. כמובן שאם הייתי יכול לעשות את הכל הייתי עושה את זה".
דיברנו עד עכשיו על העבר של הסטודיו, שבו היית מעורב יותר כתלמיד, בוא נלך קדימה, אל העתיד שלו
"אחרי הרבה מאוד שנים של שאלות קיומיות של הסטודיו הירושלמי, גם בגלל שירושלים היא ירושלים, ותקציבים לא היו בדיוק זמינים בשנים האחרונות, יש עכשיו פריחה מסוימת, ואנחנו רואים גם לעתיד שיש תכניות להקים קמפוס של בתי ספר לאמנויות שיכלול אותנו, את סם שפיגל, את בית הספר לתיאטרון חזותי ואת בית הספר למוזיקה מן המזרח.
"התכניות הן שתוך כמה שנים יהיה קמפוס ייחודי מסוגו בעולם, לדעתי, שייבנה באופן ייעודי לבתי הספר, ואז לסטודיו יהיה בית שייבנה למידותיו ולצרכיו, משהו שאנחנו מקווים שייקח אותנו הלאה לאפשרויות של המאה העשרים ואחת. כי בתכלס התנאים האלה יאפשרו לנו הרבה מאוד דברים שאולי היום אנחנו אפילו לא חושבים עליהן".
הפקת שנה ג' (צילום: לימור טל)
פסטיבל "יוצרים תיאטרון יוצרים" של הסטודיו למשחק ניסן נתיב מתקיים בין התאריכים 15-9 בנובמבר ברחבי ירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-6733414.