שלושה ימים בפסטיבל הפסנתר הניבו את הרשמים הבאים: דויד ברוזה ומאיה דוניץ מתחרים ביניהם בוירטואוזיות על הבמה והתוצאה מעט מעייפת, מאור כהן תופס תאוצה עם שירי בודלר בקברט החדש עם דן תורן וערב שירי סשה ארגוב עם מתי כספי הופך בשיאו לשירה בציבור.
פתיחת חוצות חמימה
יום רביעי, עשר בלילה. הרחבה הפנימית של מרכז סוזן דלל עמוסה באנשים. במרכזה עומדים דני רובס ואוהד חיטמן, ומבצעים שירים מוכרים יותר ופחות, בעלי ניחוח נוסטלגי ונעים, שמתאים בדיוק לחימום אוויר הערב הצונן.
הקהל, שבחלקו ממתין להופעות הסגורות העומדות להתחיל בעוד כשעה, ובחלקו הגיע במיוחד, רק כדי ליהנות מהאווירה המוגנת והמיוחדת של המקום ושל פסטיבל הפסנתר, המתקיים שם זו השנה השביעית, עומד, ומתהלך, ומצטנף בתוך מעילים וצעיפים, ואין זו תחושה של יריד או של פסטיבל המוני, אלא של חבורה מגוונת של אנשים, שהתאספו כדי להיות יחד וכדי לשמוע מוזיקה טובה.
קצת קשה להתנתק מהפתיחה הנעימה של הערב, אבל השעה כבר כמעט אחת עשרה, וברמקולים מתריעים על כך שההופעה של דויד ברוזה עומדת להתחיל בכל רגע, אז אנחנו מזדרזים לתפוס את מקומנו באולם.
גימיקים מול כריזמה
על פי כותרת הערב ("התשיעי בכל נובמבר", הלקוחה מהשיר "סיגליות"), אפשר היה לצפות מברוזה לסיור מחודש במחוזות האלבום "האישה שאיתי", שעשוי להיות מעניין במיוחד כעשרים ומשהו שנים אחרי צאת האלבום, ובליוויו של פסנתר שעשוי להעניק לו מעטפת חדשה וצבעים חדשים, אך עמדנו על טעותנו כבר מהרגע הראשון. ניכר היה כי ברוזה בחר להתנתק מעברו באופן כמעט מוחלט, ולערוך לקהל הכרות מזורזת ואינטנסיבית עם יצירתו החדשה יותר, שעיקרה בספרדית. מדי פעם, הוא פיזר ביצועים מיוחדים של להיטים ותיקים, ואף ביצוע תמוה למדי של השיר שעל שמו נקרא הערב.
במהלך קטע הפתיחה של ברוזה על הפסנתר, עולה על הבמה מאיה דוניץ והבעה משועשעת על פניה, ומצטרפת אליו בנגינה ובשירה, כיריית הפתיחה של מה שיסתבר בהמשכו של המופע כמלחמת ראש בראש. היא על הפסנתר, בגישה לא שגרתית ומלאת גימיקים, והוא, מצויד בשש גיטרות מסוגים שונים.
במהלך הערב כולו, הפגין ברוזה וירטואוזיות של ממש בפריטותיו על מיתרי הגיטרות וביכולתו הקולית המרשימה, והכריח את דוניץ להזיע קשות, רק כדי למשוך מעט תשומת לב. היא נשכבת על קלידי הפסנתר, פורטת עליהם מצד אל צד, ומנסה להיות תיאטרלית ככל האפשר, על מנת שלא תלך לאיבוד בתוך ים הכריזמה שמפזר בהתלהבות הזמר שלצידה. ניכר כי ההתמודדות שלהם אחד עם השנייה והצורך שלהם להפגין את יכולתם הטכנית, היו לעיתים מעניינים יותר עבורם מאשר הקהל שבאולם, ובחלקים מסוימים של הערב חשנו מעט נטושים.
כך התקדם לו המופע, עם כמה שיאים וקטעים מקסימים של שיתוף פעולה, וכמה רגעים אחרים, שבהם ניכר הצורך ביד מכוונת, או באיזשהו סוג של הפרדת כוחות. יצאנו מעט מבולבלים, מסופקים באופן חלקי, ובתחושה שהחיבור המעניין הזה צריך להבשיל מעט יותר, לפני שימצה את מלוא הפוטנציאל שטמון בו.
בודלר משוחרר
ויהי בוקר, ויהי ערב, יום חמישי. הפעם פנינו מועדות אל ערב שעל פניו נשמע מעניין מאוד, ובו מבצע מאור כהן את שירי אלבומו החדש, משיריו של המשורר הפריזאי ההולל והסורר מהמאה התשע עשרה, שארל בודלר, בתרגומיו של דורי מנור. האלבום, שיצא לפני שבועות מספר, הפתיע בכמה לחנים יפהפיים פרי עטו של כהן ובביצוע עמוק ומלא הבעה, אך שידר גם כבוד ויראה כלפי האיש שכתב אותם. עד כדי כך, שהזהירות הרבה שמורגשת לכל האורך, מנעה מהמבצע להתחבר באופן מוחלט אל החומרים, והפכה את התוצאה למעט סטרילית מדי.
העברת השירים אל הבמה לכבוד הפסטיבל, השאירה על כנם את כל האלמנטים המוצלחים מהאלבום, כולל את העיבודים המוזיקליים ההרמוניים והתיאטרליים להפליא של פיטר רוט ואת הפסנתר המצוין והמדויק של טל שגב, ונתנה לכהן הזדמנות נוספת, להשתחרר ולהשתולל יותר בביצוע השירים, בדרך שהייתה משמחת בוודאי את המשורר הצרפתי עד מאוד, לו יכול היה להיות נוכח בערב הזה.
ובכן, ההשתדלות ניכרה לכל האורך. כדי לשוות לערב נופך קברטי הצטרף אל הצוות דן תורן, ובין השירים, ניהלו השניים דיאלוגים והקריאו טקסטים פרי עטו של בודלר, שהצליחו בדרך כלל לקרב מעט את הצופים אל רוחו של המשורר. באחד מרגעי הביזאר, גלגל מאור כהן במיומנות רבה, סיגריה מלאה בחומר חום ובלתי מזוהה, שאותה עישנו השניים בחדווה על הבמה.
כל אלה, וכמה רגעים שבהם הצליח כהן להתנער מחרדת הקודש שמילאה אותו בביצוע השירים, הפכו את הערב הזה למהנה מאוד, והוא בוודאי ישתפר וילך, במידה ויחליט כהן להמשיך ולהריץ אותו. אם הוא ישאל אותי, אני אפציר בו לעשות כן.
מלווים את הקהל
ולסיום, באנו לראות את מתי כספי, ביום השלישי והאחרון של הפסטיבל. השילוב הוותיק של כספי עם שיריו של סשה ארגוב, הוליד שני אלבומים משותפים ואף ערב משותף, אי שם לפני כעשרים שנה, ובו ליווה ארגוב את כספי על הפסנתר. לכבוד הפסטיבל, וכאחד מהאירועים המציינים עשור למותו של ארגוב, הוחלט לצוות את כספי אל גבי ארגוב, כלתו של סשה ארגוב, כדי לשחזר את אותו ערב.
את מתי כספי תמיד נעים לראות, ואת הלחנים המקסימים של סשה ארגוב תמיד נעים לשמוע, ובייחוד בתקופה שבה זוכים שיריו לעדנה מחודשת, בזכות כמה אוספים מצוינים משיריו שיצאו לאחרונה. לאורך הערב מתגלה גבי ארגוב כפסנתרנית נעימה וזורמת, שמחוברת היטב למורשת שהשאיר סשה ארגוב, ושמחה להעביר אותה הלאה, כדי שלא תישכח.
מתחילים בשירים המוכרים פחות, ומשיר לשיר עולה כוחו של כספי, שהתחיל מעט נוקשה, אך מתעורר לאיטו ומתחיל לספר סיפורים קטנים על יחסיו עם סשה ארגוב ועל דרך העבודה המשותפת שלהם. הוא מתקדם, ומגיע לשירים המוכרים יותר, והקהל מצטרף בשירה חרישית.
"וידוי", "שיר משמר", המופלא והמצמרר של אלתרמן גם אחרי כל כך הרבה האזנות, שמושר באורות מעומעמים, "הם בזמר הזה" המקפיץ, ושיאו הנעים של הערב, "שיר ערש", שהושר בפעם השנייה גם בהדרן, ואז כבר הסתכם תפקידם של היושבים על הבמה בליווי שירתו של הקהל, בגיטרה ובפסנתר.
בודלר ובורדל בפסטיבל הפסנתר
תכניית הפסטיבל
13/11/2005
:תאריך יצירה
|