תמיר גינץ על ערב יצירות של קמע שכולל את יצירת המחול הראשונה שלו שעוסקת במדיני ובפוליטי
ב-3 במרץ 2015 מציגה להקת המחול "קמע" את בכורת 2015 שלה במרכז סוזן דלל, עם הערב הרפרטוארי GALILI&GINZ, בו מארח תמיר גינץ, מנהלה האמנותי של הלהקה, את יצירתו של הכוריאוגרף הבינלאומי איציק גלילי, לשעבר רקדן להקות "בת דור" ו"בת שבע", שעבר להתגורר בהולנד לפני 25 שנים והיה לאחד היוצרים המוערכים באירופה.
אנשי "קמע", מאידך, נדרשים לחיות בבאר שבע ובדרום כחלק מהאג'נדה העקרונית של הלהקה, ובערב הקרוב תבצע הלהקה את יצירתו של גלילי THINGS I TOLD NOBODY שזכתה כבר לביצועים שונים ומצליחים של להקות שונות בעולם. לצד יצירתו של גלילי תעלה הלהקה גם את יצירתו החדשה של גינץ, "שמיים אדומים", העוסקת בתגובה כמעט מיידית לכאן ועכשיו הישראלי.
"אצלי מזיעים, אצלי צריכים להתרסק"
"בתחילת הדרך, כשהקמנו את הלהקה, לפני 13 שנים, הייתה חשיבה שהלהקה תארח דרך קבע עוד כוריאוגרפים", מספר גינץ. "ובאמת העלינו ערבים רפרטואריים (ערבים בהם משתתפים כמה יוצרים – ט.ג.), ולסירוגין גם ערבים שלי. הטרנד שלנו היה להזמין יוצרים ישראלים צעירים, בדרך כלל כאלה שעזבו את הארץ ורקדו בלהקות בחו"ל, ולתת להם במה ליצירה מקורית אצלנו בלהקה.
"בשנים האחרונות הלהקה התבססה רק על העבודות שלי, באורך מלא, כמו 'סטטוס', 'במדבר דברים', 'שרול', 'כרמינה בורנה', ולמעשה, החל מהשנה הזו אני מנהל אמנותית את הלהקה לבד, לפני זה דניאלה שפירא, שייסדה איתי את הלהקה, הייתה השותפה שלי, וחלק מההחלטה שלי עם הכניסה לתפקיד כמנהל אמנותי יחיד, היא להחזיר את העשייה בתחום הכוריאוגרפים האורחים, אבל להביא יוצרים בעלי שם ויצירות שהפכו ליצירות מופת ברחבי העולם.
"זאת אומרת שכשאנחנו כבר מארחים כוריאוגרף אנחנו נארח יצירה שהוכיחה את עצמה, ושאנחנו רוצים שהקהל הישראלי יזכה לראות אותה בביצוע של להקה ישראלית. הסנונית הראשונה היא היצירה של איציק גלילי, כוריאוגרף שהפך לאחד הכוריאוגרפים המבוקשים באירופה, והעבודה שלו, THINGS I TOLD NOBODY היא עבודה שהועלתה כבר על ידי הרבה להקות בעולם, ולכן בחרתי בה".
מה הכוח של היצירה של גלילי שהופך אותה מצליחה כל כך?
"העבודה של איציק היא עבודה מאוד אלגנטית ומוזיקלית. זאת אחת מיצירות הדגל שלו, והיא עבודה שעוסקת ביחסים, ובתוך הסגנון התנועתי המאוד ייחודי שיש לאיציק – שיש בה איזה נטייה לבלט קלאסי אבל כזה שנשבר, גם תנועתית וגם באמירה, עם המון הומור וציניות – היא עבודה שהיא באמת יפהפייה בעיניי, ובהחלט אתגרה את הרקדנים של 'קמע' בחומר תנועתי ששונה מהשפה התנועתית שלי, שאתה הם עובדים רוב הזמן".
Things I told nobody, איציק גלילי (צילום: אבשלום לוי)
איפה השוני?
"דבר ראשון השימוש במשקל התנועתי הוא מאוד שונה אצל איציק ואצלי. העבודה אצלי מאוד אגרסיבית עם הגוף, כי אני אמן מאוד פיזי, ברמה של לרקוד כד כלות, ואצל איציק נדרשת שליטה שנעה בין בלט קלאסי, לבין הטייה של משקל הגוף. זה באמת סוג אחר של תנועה. זה לזוז אחרת.
"אצלי מזיעים, אצלי צריכים להתרסק, מה שקורה באמת בעבודה השנייה בערב. יש איזה טוטאליות שאני מרשה לרקדנים לפרוץ את גבולות הכוריאוגרפיה. אני מאפשר לרקדנים לקחת את זה חמישה צעדים קדימה למקום מאוד אישי. בעבודה של איציק הם צריכים להיות מדויקים על המילימטר למקום שאליו איציק מתכוונן, ובכל זאת למצוא את הביטוי האישי שלהם בתוך הדייקנות הזאת".
"יש הרבה קושי בלהיות תושב הדרום"
מה נותן אירוח כזה ללהקה, מבחינת ההתפתחות שלה?
"רוב הלהקות היום בארץ מתרכזות סביב יוצר, כמו 'קמע' שהיא סביבי, ואני חושב שזה הרים את הרקדנים למקום שבו בתוך העבודה שלהם, גם אם היא מאוד מאתגרת, יש עבודה מגוונת שמעשירה אותם בשפה אחרת. זאת אחת הסיבות שהחלטתי להביא כוריאוגרפים אורחים, כי מתוך זה אני, ככוריאוגרף הלהקה רק מרוויח. הרקדנים יביאו דברים חדשים לתוך תהליכי היצירה, הם יהיו רעננים מעצם ההתאווררות מהעבודה רק איתי, וכך באמת היה, ובאמת היוצר הבא כבר בדרך ל'קמע', ואני לא אגיד מי הוא..."
ומה שיפה ששתי השפות התנועתיות המאוד שונות שלך ושל גלילי נפגשות אצלכם השנה על אותה במה באותו ערב
"נכון. העבודה של איציק היא עבודה של יופי ושלום והרמוניה, ואני, לראשונה בקריירה שלי, עוסק במצב המדיני פוליטי שלנו כרגע בעבודה שלי שנקראת 'שמיים אדומים', ואני לא חושב שצריך להסביר את השם הזה. ובהחלט, בעקבות 'צוק איתן', ובעקבות זה שעברתי לדרום, זה חלק מאיזו שהיא טרילוגיה של תקופה שעוברת עליי בכיוון של שפה תנועתית אחרת, שהתחילה עם 'במדבר דברים', עם החוויה של המדבר והדרום, אבל החוויה הזו מהולה גם בהרבה קושי להיות תושב הדרום עם המשברים שפוקדים אותנו.
"עברתי עם הלהקה תקופות מאוד קשות פה בתקופה של המבצעים והמלחמות שעוברות עלינו. אני חושב שאנחנו גם עם מאוד שסוע בתוך עצמו, עם תקופת הבחירות עכשיו ניצבים פה פלגים מאוד ניציים זה מול זה בחשיבה לאן אנחנו צריכים ללכת, אנחנו כולנו בנקודה של ייאוש, ובתוך הייאוש הזה, כשאנחנו הולכים למלחמה, אנחנו בכל זאת מוצאים את הדרך תמיד להתחזק ולחבק אחד את השני, ובסופו של דבר נשארים פה, ובזה עוסקת העבודה שלי".
שמיים אדומים, תמיר גינץ (צילום: אבשלום לוי)
"העבודה היא על הפיזיות של אנשים לנוכח המצב"
אתה מאוד נרטיבי וסיפורי ביצירות המחול שלך
"אם פעם בעבודות שלי הייתי חושב על איזה קו של סיפור, העבודה החדשה לא מספרת את סיפור המשבר והמאבק שיש לנו פה על אדמה וטריטוריה, אלא היום אני שואל את עצמי את השאלות על הדברים שמרגשים או מסעירים אותי, בקונוטציה החיובית או השלילית שלהם, ואני שואל את עצמי איך הגוף שלי מגיב לדברים האלה, כך שהשפה הכוריאוגרפית היא בסופו של דבר איזשהו אינפוט לעיסוק בנושא".
פסיכולוגיה גופנית
"נכון. אני שואל את עצמי מה עושה לגוף שלי המחשבה על הדבר הזה. מי שמחפש סיפור או מצב בעבודה, זה לא על זה. העבודה היא על אנשים ועל הפיזיות שלהם לנוכח המצב, ובוודאי שיש פה גם אמירה".
שאתה יכול לתמלל אותה?
"אני חושב שכולנו אומרים בסופו של דבר 'די', לא יודעים לאן אנחנו רוצים ללכת מבחינת הפתרון, אבל אני חושב שכן יש בעם הזה, לפחות בגזרה שאני משתייך אליה, תקווה שחייב להיות בסוף יותר טוב. אבל הקושי הגדול הוא באמת שהפתרון הוא כל כך רחוק. זה התמלול. זאת המצוקה, אני חושב, של כולנו".
תמיר גינץ, צילום: אבשלום לוי
המופע יתקיים ביום שלישי, 3 במרץ בשעה: 21:00 במרכז סוזן דלל בתל אביב, כרטיס: 120 ₪, טל' להזמנת כרטיסים: 03-5105656, ביום ראשון, 15 במרץ ב- 20:30 במשכן לאמניות הבמה באר שבע, כרטיס: 85 ₪ טל' להזמנת כרטיסים: 08-6266400, וביום חמישי, 19 במרץ ב- 20:30 בהיכל התרבות אור עקיבא, כרטיס: 85 ₪ להזמנת כרטיסים: 04-6266636.