"הרפתקאות חמור שכולו תכלת"
 
הצגת הדגל של הפסטיבל  היא עיבוד לספרו של נחום גוטמן שהלוואי שיהפוך לקלאסיקה בימתית מאריכת ימים כמו "עוץ לי גוץ לי" של הקאמרי, "סיפורי אודיסאוס" של תיאטרון גשר או להבדיל "אשכבה" של חנוך לוין.
 
זה העיבוד השני של הבמאי שי פיטובסקי לסיפור של גוטמן. הראשון היה "ביאטריצ'ה" שיצר עוד כסטודנט בסמינר הקיבוצים והיתה אחת ההצגות היפות שראיתי בחיי.
 
הפקות הדגל של פסטיבל חיפה מרשימות במיוחד. בשנה שעברה היה זה  מחזהו של חנוך לוין לילדים "מסע הדוד מקס" שזכה להפקה מרשימה ומרתקת אך אכזרית ומרה מדי לילדים.
 
"חמור שכולו תכלת" עשויה בסוג דומה של הקפדה תיאטרלית ומעוף חזותי אך העלילה שלה רכה יותר. עבור הצופים הצעירים זהו קודם כל סיפור הרפתקאות שבמרכזו חיה אהובה.  
 
ואכן, הכוכב הבלתי מעורער של ההצגה הוא בובת החמור עצובת העיניים וצובטת הלב (בעיצוב אמירה פנקס וגילי אולמר-קוזין) שמעוררת מייד רצון בלתי נשלט  לחטוף אותה מהבמה הביתה..
 
זו  הפקה יפהפייה. פיטובסקי ביים את  שחקני "החיפאית", קבוצת הצעירים של חיפה, בסיפור מסעו של חמור פשוט שלא מרצונו משנה את גורלו של כל מי שהוא נתקל בו, גלריה של דמויות משעשעות, גרוטסקיות ונוגעות ללב:  המלחין סגלובסקי, האישה הענייה מזל ושלושת ילדיה בקופסת הקרטון,  דודהּ העשיר והקמצן של מזל, צמד הגנבים בורג ואברשקה, אנשי המוזיאון וראש העיר שבה החמור הופך לנכס תיירותי, ועוד .
 
בסופו של דבר חוזר החמור לבעליו החוקי והאוהב, מחלק הדואר היקה היינריך מֶבֶּה ולאשתו. אצלם הוא משוחרר מחובות, מתפקידים סמליים ומתהילת עולם  ונאהב בזכות עצמו. והם גם היחידים שמבחינים במסמר התקוע בישבנו במהלך כל העלילה, שהוא למעשה הגורם המשנע לכל הרפתקאותיו.

 
הרפתקאות חמור שכולו תכלת (צילום: כפיר בולוטין)
 
שחקני "החיפאית" כולם  עושים עבודת צוות מתוזמרת להפליא, מחליפים תפקידים ותלבושות, בהצגה שאין בה רגע דל מבחינה חזותית או רגשית והכל טבול בפיוט ובמוזיקה נהדרת. אליהם מצטרפת גוני פז שמפעילה ללא מילים את בובת החמור באופן שראוי לתשואות.
 
יש עוד הרבה  מה לומר על ההצגה הזו על האופן שבו גוטמן שיקף במסעות החמור את החיים בארץ ישראל טרום המדינה , על יחסו מלא החמלה והאהדה (שאולי יש בו גם שמץ התנשאות)  לחלשים שבין תושבי הארץ הזו ועוד. בשורה התחתונה זו הפקה להתפאר בה.
 
לגילאי 6 ומעלה (בן החמש נהנה מכל רגע) 
                             
הפקת תיאטרון חיפה. מאת: נחום גוטמן. עיבוד ובימוי: שי פיטובסקי. משתתפים: שחקני "החיפאית": קרן אור, ארז ביטון, רז וינר, נגבה מאור, מיטל נר, ולדיסלב פסחוביץ', רון ריכטר, ארז שהרבני. הפעלת החמור: גוני פז/ אופיר צויבל. תפאורה: ניב מנור. תלבושות: נטשה טוכמן פוליאק. תאורה: זיו וולושין. מוזיקה: אלברטו שוורץ. עיצוב בובות: אמירה פנקס וגילי אולמר-קוזין. כוריאוגרפיה: שרון גל.

"הרפתקאות חמור שכולו תכלת", לרכישת כרטיסים

"הסיפור על יאללה ורגע"
 
יאללה ורגע הם זוג תאומים. יאללה הוא  ילד פעיל, תזזיתי ותכליתי  ורגע היא ילדה חולמנית, מהורהרת ואטית.  
 
שניהם חוגגים יום הולדת בחורשה. ההכנות ליום ההולדת משתבשות בשל חולשות שונות של השניים כשזה מאשים את זו ולהיפך. ואולם, כדי שהדברים יסתדרו, על כל אחד מהתאומים לעבור מסע אישי משלו, כדי שיוכל להכיר טוב יותר את חולשותיו ואת האופן שבו הוא נתפס על ידי תאומו ולפתור את הקונפליקטים ביניהם.
 
יאללה פוגש בחורשה בנוני הנוטריה (מכרסם בגודל של חתול קטן), תזזיתית ופעלתנית אף יותר ממנו, ואילו רגע פוגשת בצַבּי, צב רך (האופן שבו הוא הוגה את הצירוף "צב רך" הוא אחד הרגעים המצחיקים בהצגה) שלוקח את החיים לאט, לאט מאוד.
 
שתי הדמויות הן כמובן הקצנה של תכונותיהם של שני הילדים והעובדה שהשחקנים המגלמים אותם מגלמים גם את דמויות ההורים של השניים טוענת את ההצגה בעוד רובד פסיכולוגי, שכן ילדים הם שיקוף של הוריהם.

 
 הסיפור של יאללה ורגע  (צילום: כפיר בולוטין)

 
זו הצגה חביבה, שמסריה הפסיכולוגיים קצת גלויים מדי. עבודה חזותית יפה נעשתה הן בתחום התלבושות והן בתחום התפאורה שהופכת בשלב מסוים למעין ג'ונגל חבלים שבו מתרחשת גם סצינת ההתרה המרכזית (התרה במלוא מובן המילה). כן נהניתי מהעובדה שהסיפור נטוע באופן טבעי לגמרי בנוף החי והצומח המקומי.
 
הילדים ייהנו  מהצבעוניות, מהחיות, מהעיסוק המשמח ביום הולדת ומהשירים העליזים.  טווח הגילאים 9-3 .ונדמה לי  שהקטנים יותר ייהנו יותר.  

"גור חתול אדם ארוך שיער"
   
הגרסה הבימתית של עופר עמרם לספרו של אתגר קרת "גור חתול אדם ארוך שיער" עושה לו שירות נפלא, הייתי אפילו  אומרת שהסיפור הזה יותר משנועד להיות מוגש כספר, נולד כדי להגיע לבמה.
 
תמונת הפתיחה הנפלאה מדגימה בתיאטרון תנועה את היחסים בין הבן לאב המניעים את העלילה כולה – זה משווע לתשומת לב וזה אינו יכול להתנתק  מהטלפון הנייד שלו.
 
כמו הספר, שכולו מוגש בקול של הילד, גם רובה של ההצגה היא מונולוג  של הילד (דוד שאול, בוגר טרי למדי של ניסן נתיב, שחקן מצוין), המשולבת בהתרחשויות עם הדמויות האחרות אם באמצעות תיאטרון  תנועה או הפעלת בובות.. 
 
האב והבן יוצאים לבילוי משותף בגן החיות אבל האב משאיר את הילד לבדו כשהוא ממהר לעסקה חשובה והילד משוטט לבד בגן החיות עד שהוא  מאופר לחתול ומחליט להיכנס לכלוב ריק בדמות גור חתול אדם ארוך שיער. שם הוא נרדם  ומתעורר בספינתו של קפטן חבקוק , המשחרר חיות מגני חיות  אל הטבע (למשל  בובת ענק שמנמנה ורוטטת  של קרנף – אחת ההפתעות החזותיות והמשעשעות של ההצגה).
 
גור חתול האדם מלמד את חבקוק כיצד לטפל בו ואת הוראות הטיפול כותב חבקוק בפנקס  מיוחד, שימשיך ללוות את הילד גם כשהוא מקיץ  מן החלום בביתו אל הוריו ואל הסוף הטוב והמרגש של ההצגה.
 
את דמותו של האב העסוק ואת דמותו של חבקוק, האב האידאלי המדומיין, מגלם יניב קלדרון גבה הקומה  והכריזמטי שנטמע ללא הכר בכל אחת מן הדמויות. הצלע הנשית של המופע היא נועה פרטו  שמגלמת את האם ועוד שורה של דמויות. 



גור חתול אדם ארוך שיער (צילום: כפיר בולוטין)

 
הסצינה המסיימת (לכאורה) העלתה בי דמעות וזה היה הרגע לחתום את ההצגה, בשיא הרגשי, אולם אז  נוסף מעין אפילוג  או הדרן ללא מילים של פרטו ושאול. הכוונה היא ללא ספק להצהיל את רוחו של הקהל הצעיר ואף לחלק לו תשורה קטנה אבל להרגשתי ניתן לוותר על החלק הזה בקלות.  
   
מבין ההצגות שראינו זו ללא ספק יצרה אצל בן החמש את ההזדהות הגדולה ביותר וגם את ההתלהבות הגדולה ביותר. ההבנה של אתגר קרת לנפשם של ילדים זוכה לביצוע שהוא אמנם צנוע יחסית מבחינה הפקתית אך מלא השראה.  
 
לגילאי 8-4. 
 
הפקת תיאטרון מופע ותיאטרון הנפש.  מאת: אתגר קרת. עיבוד, בימוי וכוריאוגרפיה: עופר עמרם. מוזיקה מקורית: אור מורן. עיצוב תפאורה ותלבושות: רוני וילוז'ני. עיצוב בובות: מעיין רזניק. תאורה: אלי אשכנזי. תפעול: נועם טופליאן, יובל כהן. בהשתתפות: דוד שאול, יניב קלדרון, נועה פרטו

"גור חתול אדם ארוך שיער", לרכישת כרטיסים