כשהבובנאית אורית ליבוביץ-נוביץ' מדברת על אמיליה, נדמה שמדובר באשה בשר ודם, וחברה קרובה קרובה שלה. 

אבל אמיליה היא בובה שיצרה ליבוביץ-נוביץ' להצגה "התיאטרון של אמיליה" שתעלה ב"פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים", כאחת משש הצגות התחרות של הפסטיבל, המשופע בפעילויות תיאטרוניות.

כשהדמיון נעלם

"הסיפור של אמיליה נוגע בעצם בין השאר  בנושא היצירתיות", מספרת ליבוביץ-נוביץ'. "בעצם היא בובנאית, כל חייה היא חיה תיאטרון, היא יצרה שם, היא שרה שם, וזה החיים שלה, זה היה הבית שלה. והיה לה משבר, מפאת גיל, והיא הרגישה שזהו, נעלם לה הדמיון, וכמו שהיא אומרת, אין לה יותר רעיונות, והיא החליטה לסגור את התיאטרון. היא החליטה שזהו, מספיק לה.

"אבל אמן הוא אמן, הרי אי אפשר לסגור את השאלטר, והיא בבית שלה, עושה את פעולות היום יום, אבל מכל דבר היא בונה עולם ומלואו, הדמיון שלה שם לגמרי, החל מזה שהיא מטאטאה ורוקדת, או מקפלת כביסה ויוצרת דמויות. המהפך מגיע כשהיא מוצאת את ארגז הזיכרונות שלה מהתיאטרון, והיא פוגשת שם דמות שהופיעה בהצגות שלה, ומאותו רגע דרמטי הסיפור מתפתח".

אני שומעת אותך מדברת עליה או קצת על עצמך?

"כל ההתמודדות עם הסיפור הזה היא לשחזר את המשברים של יצירה. באמת, אחרי שאת עושה משהו, יום למחרת את חושבת שזהו, די, מה את יכולה עוד לחדש. תמיד יש את הריקנות הזאת, את הפחד שזהו, ואז, באמת, מגיע הגילוי הזה שאי אפשר לעצור".

יש בהצגה גם עיסוק בזקנה, בעוד את אדם צעיר

"כן, זה מתעסק גם עם הזקנה, עם הרגע הזה של העייפות הזאת של הגיל. חוסר האמונה בעצמך. יש לה משפט שהיא אומרת, 'מי ירצה לראות אישה זקנה עושה הצגות', ואת יודעת, זה באמת זה. היא אומרת גם את זה שכולם מחפשים היום דברים חדשים, שהכל מהיר, חשמלי, והיא באה מעולם אחר, מדברת שפה אחרת, לירית, פיוטית, אז היא קצת מרגישה אולי שזהו..." 



אורית ליבוביץ-נוביץ ואמיליה (צילום: יחסי ציבור)

ספוג עם ורידים בידיים

את ההצגה כתבה דניאל כהן לוי, ואת עצמך אחראית על הרעיון ועל הביצוע הבימתי, וכן על יצירתה של אמיליה, שנדמה שהפכה בחודשים האחרונים לחברה קרובה

"ממש, היא ממש חלק ממני. אנחנו צמודות כבר ארבעה חודשים, והיא מאד אנושית. עיצבתי אותה מאוד אנושית, והיא שובת לב. יש בה משהו כל כך נוגע. לקחתי אותה הביתה, היא ממש חיה איתי. כדי לעבוד עם בובה ולהבין אותה את ממש צריכה להעביר את הנשימה, את התנועות, זה מאד מורכב, כדי שהיא תחיה ותהיה מדויקת. וככל שאת נמצאת איתה יותר את מבינה אותה ואת מעבירה את עצמך אליה".

איך נראה תהליך הבנייה שלה, עוד לפני שיש מולך בכלל דמות?

"בשלב הראשון, כשאני מבינה מה אני רוצה, אני בעצם בונה לה את האופי, את הביוגרפיה שלה. אני עושה לי ממש רשימת מכולת כזאת, מי היא, מה היא, ממש פרטי פרטים, והשלב הבא זה להתחיל סקיצות, לחפש אותה, ואז אני מפסלת אותה בקטן מחימר, ורואה שזאת היא, שהיא נכונה לי, ואז אני לוקחת גוש ספוג גדול, ומתחילה לגרוע ממנו במשך חודשים רבים את הדמות.

"את ראית אותה? יש לה אפילו ורידים בידיים. אני ממש חוקרת. זה תקופה שאני רואה רק אנשים מבוגרים, אני חוקרת איך העור שלהם נראה, איך הצוואר, איך המבט. היא טובת לב, אז אני חושבת איך זה ישפיע על איך שהיא תיראה. זה תהליך ארוך וזה צריך להיות מאוד מדויק. זה ממש עבודה עם מספריים וגוש ספוג, וזה לרדת לפרטים הקטנים האלה, והרגע הקסום בעבודה הזאת זה הרגע שפתאום הספוג הזה נהפך אנושי. זה קסם. זה כל כך מפתיע אותי כל פעם מחדש.

"ואז את מתייחסת לדבר הזה אחרת. את יודעת, את מפסלת לה את הידיים, והן כל כך אמיתיות, ופתאום אני מבינה שצריך לקצר לה את האצבעות, וזה ממש לחתוך בבשר החי. זה ממש קסם איך הספוג הזה נעשה חי. והיא שובת לב. כל מי שראה אותה מתאהב בה. כי היא טובה, היא שמחה, עם כל המשברים שלה היא לא מאבדת את האופטימיות ואת שמחת החיים. אני קוראת לה 'סבתא ללא גיל'. שובבה, עושה המון שטויות. היא מאוד מצחיקה".

איך הגעת לעולם הבובנאות?

"בגדול אני אמנית רב תחומית שמתעסקת כל חיי באמנות פלסטית, בעיצוב, וכשהגעתי לבובנאות, לפני עשר שנים, נבלעתי לעולם הזה. זה עולם קסום ואינסופי, שאת באמת יכולה ליישם בו כל רעיון. אני גם מאיירת, ותמיד אמרתי שיש לי המון דמויות שמחכות לצאת לעולם, ובאמת בעולם הזה יש אפשרויות מופלאות, אז נבלעתי לתוכו".

תני לי דוגמה לכמה מאותן אפשרויות אינסופיות

"למשל הדוגמה שאנחנו תמיד נותנים על מישהו מאוהב שעף לו הראש ואת באמת יכולה שהראש ייפרד ויעוף בחלל, או לב שנשרף מתשוקה ואפשר פה פשוט להדליק את הלב, יש אלפי דוגמאות. לעשות משהו גרוטסקי, או משהו קטן, לשחק בפרופורציות, זה באמת אינסופי, ומבחינת החומרים את כל הזמן מגלה עוד ועוד חידושים, וזה תמיד מרגש מחדש".



אמיליה (צילום: יחסי ציבור)

נדמה לי שאת חיה במדינה שתופסת עדיין את הבובנאות כעולם שמיועד בעיקר לתיאטרון הילדים ולא למבוגרים

"כן, אבל זה קצת משתנה עם הזמן. לאט לאט רואים יותר ויותר בובות בהצגות מבוגרים. אני משתתפת, למשל, בהצגה למבוגרים של אביטל דבורי, שנקראת 'הריקוד של פלורה', שבה אני גם משתתפת וגם עיצבתי, הצגה שמרגשת אנשים כבר שלוש וחצי שנים, ובאמת אנשים יוצאים משם מופתעים ממה שבובה יכולה לעשות, מכמה שוכחים את המפעיל ואיך היא חיה. לאט לאט אני חושבת שהבובות נכנסות פה גם לעולם המבוגרים".

ולאילו גילאים מיועדת אמיליה?

"לגילאי ארבע ועד בכלל, ממש. זה גם למבוגרים. בהצגות שלי תמיד יש את הלוול לילדים, והמשהו הנוסף שהמבוגרים יוצאים איתו".

"התיאטרון של אמיליה", פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, 2015. רעיון וביצוע: אורית ליבוביץ נוביץ' כתיבה: דניאל כהן לוי . תאורה: אסי גוטסמן. מוזיקה: הילית רוזנטל. עיצוב תפאורה : מיכל פרידמן, דניאל בלנקט. עיצוב בובות: אורית ליבוביץ נוביץ. דיבוב רדיו: רוברטו פולק . מפיק: משה נוביץ.

ההצגה תעלה ביום ראשון, 5 באפריל בשעות 10:30, 12:30, 15:30, 17:30 וביום שני 6 באפריל בשעות 10:30, 12:30, 15:00, 17:00 בתיאטרון חיפה במסגרת פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים  (7-5 באפריל  2015) .טל': 04-8600500.