לא ידענו כמה שהתגעגענו לאנימציית פלסטלינה. בלי משקפי תלת ממד ובלי דיאלוגים מביא אתו "שון כבשון", מבית היוצר של "וואלאס וגרומיט" (בימוי : מארק ברטון, ריצ'רד סטארזאק), חוויית קולנוע רעננה ומענגת.

נדמה לי שהדעתן בן החמש מעודו לא הגיב לסרט בצורה כל כך קולנית, שכללה גיחוכים, צחקוקים והשתנקויות במינונים משתנים, וגם הוריו הגיבו באופן דומה.

כמעט בלי מילים

"שון כבשון", המבוסס על סדרת טלוויזיה בשם זה (שלא הכרנו קודם), כל כך עשיר בבדיחות חזותיות חכמות, שמהר מאוד שוכח הצופה שאין כאן כמעט מילים.

כשצריך הדמויות מדברות ביניהן במלמולים או בג'יבריש, אבל לרוב התקשורת אינה מילולית כלל. פלאשבקים, חזרות ואסוציאציות חזותיות מעמיקים את ההיכרות שלנו עם הדמויות. גם המוזיקה עושה עבודה מצוינת ובכמה נקודות מפנה בעלילה, סיסמאות ממודעות פרסומת על אוטובוסים מתפקדות ככתוביות, המשנעות את הדמויות לפעולה.

מלבד הטריק לקידום העלילה יש כאן אמירה אלגנטית על כוחן של פרסומות. בהקשר הזה כדאי לציין שלמרות שטכניקת הסטופ-מושן שבה עשוי הסרט (רצף צילומים של האובייקטים, שמוזזים ידנית בכל פעם במילימטר) היא טכניקת אנימציה מסורתית, הרי שהעולם האורבני המוצג בסרט הוא עדכני לגמרי, כולל התייחסויות לרשתות חברתיות למשל ועוד.

שון כבשון (תמונת יח"צ)

בין הומלס לסלב

העלילה בקצרה: שון כבשון, אחד הכבשים בחוות האיכר, רוקח תכנית ערמומית לקחת יום חופש ממטלות היום (השכמה, מרעה, גז וכיוצ"ב).

התכנית כמובן משתבשת. הכבשים אמנם מרדימות את האיכר במחול ניתורים מעגלי ומהפנט (אחד הגגים המוצלחים), והוא מועבר למיטה בקרוון הרעוע שלו, אך הוא אינו מתעורר גם כשהקרוון ניתק בטעות ממקומו ומתחיל להתגלגל היישר אל העיר הגדולה.

כשהקרוון עוצר סוף סוף וגורם לתאונה מאבד האיכר את זכרונו ומאושפז בבית החולים. בינתיים שון, כלב החווה והכבשים מתגייסים כדי לצאת לחפש את האיכר ומגיעים אף הם לעיר הגדולה. שם, בעודם חומקים מלוכד החיות האכזרי, הם מנסים לאתר את האיכר הנעלם.

בינתיים האיכר נטול הזיכרון משוטט החוצה מבית החולים. מיומנות הגזיזה שלו הופכת אותו בדרך מקרה לספר צמרת מצליח. המרחק בין הומלס לסלב לא נראה מעולם קטן יותר.

בדרכן, יצטרף אל חיות החווה גם כלב חוצות גלמוד, ועד המפגש המחודש עם האיכר נחלוף על פני כמה סצינות נהדרות, במסעדה צרפתית, בבית מחסה קודר לחיות משוטטות ועוד.  

הסרט רצוף כאמור בדיחות חזותיות מענגות ביותר, ושולח מדי פעם גם קריצות ורמזים למבוגרים (למשל מחווה קטנה לסדרה "כתום זה השחור החדש"). הסרט גם מרשה לעצמו לדלג בנקודות מסוימות על הגיון עלילתי של המשכיות הסיפור לטובת השתלחות סגנונית משובבת לב. כך, כשהחבורה נדרשת להגיע מנקודה לנקודה בעיר, פתאום המסע הופך למעין מחול מתוזמר היטב לשני כלבים ועדר כבשים קטן  בין גגות העיר. 

לסיכום: מצחיק. חכם. לא כדאי להחמיץ. תענוג לצופים בכל גיל. 

שון כבשון (תמונת יח"צ)

  
עלייה לאקרנים: 23 ביולי 2015.