במשך 3 שבועות יארח בית אבי חי אירועים שמשלבים אמנות, מחול, לימוד, צפייה בכוכבים עוד בפרויקט "שם, שם". שיחה עם אוצר הפרפורמנס של האירוע, רונן יצחקי
לפני מספר שנים ראיינתי, בהתרגשות, יש להודות, את אנסמבל המחול "כע"ת" ("כל עצמותיי תאמרנה"), שרקדניו הם, כולם, גברים דתיים, שמסמרו אותי בעוצמת התנועה שהביעו, ולא פחות מזה, בעוצמת ההבנה שאני חוזה בפרק חדש ביהדות של זמננו, המאפשרת לדברים הללו לקרות.
מאחורי וסביב אותו אנסמבל התרחשו דברים שהובילו ל "[שם,שם] - דברים שלא כאן ולא עכשיו" – פרויקט האמנות הבינתחומי של "בין שמיים לארץ" בשיתוף בית אבי חי, שמתקיים בימים אלה, למשך השבועיים וחצי הבאים, בבית אבי חי.
"שלושה שבועות של חישוב מסלול מחדש", מגדירים יוצריו את הפרויקט שלהם, המזמין את הקהל ליהנות מתערוכה הניזונה מכותרת הפרויקט, שם שיפורט גם בהמשך, ולצדה קו שלם של אירועים שנוצרו במיוחד לפרויקט זה, העוברים דרך אמנות ומחול, צפייה בכוכבים, פרפורמנס וארוחה מסורתית, מוזיקה ולימוד.
בין האירועים והמשתתפים המצפים לכם ב"שם, שם": אירועי מחול של שלי פלמון ושל רונן ותמי יצחקי, מפגש שיחה, לימוד ותעופה עם גלעד כהנא והרב וההיסטוריון מעוז כהנא, סדנת כתיבה ודיבור, בית מדרש פתוח, דו שיח מוזיקלי עם אנסמבל אפסאנה, מיכאל גריילסאמר מארח את גבע אלון ועלמה זהר במחווה יוצאת דופן לשיריו של ר׳ שלמה קרליבך ואירועים רבים נוספים.
כלים של מידות
"זה התחיל, בעצם, לפני 15 שנים", מספר רונן יצחקי, כוריאוגרף ורקדן ישראלי, יוצר מחול עכשווי, המנהל את מרכז "בין שמיים לארץ" ומשמש כאוצר הפרפורמנס של האירוע. "כשחבורה של צעירים דתיים רצו לעשות משהו אחר, משהו שהם לא מורגלים בו, ולדבר בשפה אחרת, והתחילו לקחת אצלי ואצל עוד כמה מורים, קולגות שלי, שיעורים של מחול עכשווי.
"לפני שמונה שנים, זה הפך מחוג שבועי או מתחביב, להצהרה, שהם רוצים לעשות את זה כמקצוע, ואז התחילה תכנית לימודים של יום אחד ל-13 תלמידים, שהפכה בתוך שנתיים לשלושה ימים בשבוע עם עוד ועוד קבוצות, ופתאום זה נהיה בית ספר, ומצאנו את עצמנו נמצאים באיזה מפגש מאוד מעניין, בכל המובנים, גם התרבותיים וגם האמנותיים".
מפגש בין החילוניות לדתיות?
"מפגש בין תל אביב לירושלים. תחילת העבודה שלי איתם הייתה באוניברסיטת תל אביב, שם קיבלנו ספייס, ואני גדלתי בתל אביב, כל מה שהכרתי מהכיוון הדתי היה מהחדשות הלא חיוביות בטלוויזיה, זה הדימוי הישראלי של הדתיים שאנחנו מכירים בתור תל אביבים, וזה הדימוי שהיה לי, ואני התחלתי לעבוד איתם כי הם היו צריכים כוריאוגרף, ואני הייתי צריך עבודה".
ומה קרה בעקבות המפגש הזה?
"התאהבתי. ברמה הפשוטה ביותר. התאהבתי בשפה התנועתית שלא הכרתי אותה, נהניתי מאוד לעבוד עם קבוצה של גברים, בלי נשים, יש שם אנרגיה אחרת לגמרי, גם מבחינת התנועה, וגם שפה אחרת, ובסופו של דבר זה גם הפך להיות עניין אישי, אבל זה התחיל מהמקצועי".
מה הכוונה עניין אישי?
"בתור חילוני ראיתי שאני יכול ללמוד הרבה כלים של מידות, של חיים, של איך חיים את החיים בצורה מלאה, שמעניינת אותי".
אז היום אתה דתי?..
"אני לא דתי, אבל יש הבדל גדול בין להיות לא-דתי אמוני, שמכיר את הטעם של התפילה, לבין חילוני שמסתפק בסיפור שלו אודות עצמו ואודות איך הוא שופט את העולם, ומה שנקרא, סומך על עצמו, ויתום בעולם, ואין לו אב, ואין לו איזה מקור רוחני מופשט שהוא פונה אליו. יש הבדל גדול בין שני מצבי הצבירה האלה. לצערי, בשיח הישראלי, דתיות מתקשרת הרבה מאוד עם פוליטיקה, וכשהדברים האלה מוצמדים בקופסאות האלה, המודרניסטיות יש לציין, לא הפוסט-מודרניסטיות, בתוך השיח הזה אני לא מוצא את עצמי, ובתוך השיח הזה אני בוודאי לא חילוני".
רונן יצחקי (צילום: תמי וייס)
לשוב אל הגוף
מה בעצם הוביל את האנשים האלה, את אותה חבורת גברים דתיים, לחפש את עצמם בעולם המחול?
"בפשטות, אני חושב שלכל אדם באשר הוא אדם - תל אביבי, ירושלמי, חילוני, דתי, נוצרי, פרוטסטנטי, בודהיסטי, מוסלמי - יש לו צורך לזוז ולדבר גם דרך הגוף, וככל שאנחנו גדלים, אנחנו – בצורה פשוטה – מתאפקים, ונהיים מאופקים.
"פרויד קרא לזה אינהיביציה, יש לזה כל מיני שמות מתוחכמים, אבל בפשטות, ככל שאנחנו מכובדים יותר, ברור שלא נשב על הרצפה ולא נעשה תנועות שהן מחוץ לפרוטוקול המקובל של החברה שלנו, ואז, בעצם, אנחנו מאבדים את הגוף. אנחנו מתגעגעים אל הגוף, אנחנו רוצים לשוב אל הגוף, זה מה שנקרא לעשות תשובה. אז האנשים הדתיים גם צריכים לעשות תשובה. אז הם רצו לעשות תשובה".
כשבתוך הסיפור הפרטי הזה יש גם סיפור כללי של השינוי ברוח של העולם הדתי, שמאפשר את התשובה הזו אל הגוף, כי עובדה שזה בכל זאת משהו חדש ומאוד לא שגרתי בעולם הדתי
"אז אני חושב שברוך השם אנחנו חיים במציאות פוסט-מודרנית, והיא לא פוסחת על אף מגזר. יש היום לא מעט בתי מדרש בתוך הציבור היהודי שפותחים את החלונות שלהם לרוח שעוברת ויוצאת דרך הדלת, וחוזרת מהדלת ויוצאת דרך חלון אחר, הרוח הזו באה מהמערב, ועל המדף בספרייה אפשר למצוא לצד ספרים של הרב קוק גם ספרים של אריקסון וספרים של יונג, ואף אחד לא מפחד יותר מכל מיני אמירות מודרניסטיות של ניטשה, ויש אינפורמציה שזורמת ומחפשת.
"היהדות הזו היא אולי לא רוב היהדות, אבל אם נודה על האמת, צריך לדעת לזהות מגמות, וזה העולם החדש. זאת יהדות בת זמננו. זאת יהדות שאוהבת לדבר עם העולם ומבינה את הכוח של לדבר עם העולם, דווקא מהנקודה המאוד דתית שלה. זה לא שהם פחות דתיים. זה לא משהו שנקרא דתי-לייט, להפך. זה כמו גבר שמרוב שהוא בטוח בגבריות שלו ואין לו שם שום רגשי נחיתות, אז הוא יכול גם לבכות".
אירועים שמתקיימים פעם אחת בחיים
כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו מוביל אותנו היישר לפרויקט האמנות שאתם מקיימים בשיתוף עם בית אביחי, שגם הוא שם על מרכז הבמה שלו את אותה יהדות חדשה במרבית הפרויקטים שלו
"כן, אז לפני ארבע שנים התחלנו גם להופיע כאנסמבל כע"ת– כי עד אז זו הייתה מסגרת של בית ספר בלבד - ואז זה התחיל להתפרסם, ואז התחילו להגיע כל מיני אמנים, ונוצר שיח תוכני מהותי עם אמנים מתחומים אחרים. בין השאר פגשנו גם אמנים פלסטיים, שמצאנו שכולנו מוטרדים מאותן שאלות ועוסקים באותם נושאים, שקשורים במה שדיברנו עליו עד עכשיו, ואז נוצר בפעם הראשונה שיתוף פעולה שהיה בו איזשהו שיח שהוא בינתחומי, והתחיל לנו פרויקט חדש, בלי ששמנו לב. אגב, כל הפרויקטים שלנו הם כאלה, שלא שמנו לב והם התחילו. זה פשוט קורה מלמטה.
"עשינו איזה פיילוט מאוד מוצלח, שהפך בתוך שנתיים לפרויקט גדול, עם כמה עשרות אמנים, שהקונספט שלו משתנה משנה לשנה. לפני שנתיים עסקנו בנושא הזמן, עם פרויקט בשם 'עכשיו, עכשיו' , לפני שנה בנושא הנבואה עם 'נביא, נביא', והשנה אנחנו מתכתבים עם עולמות אחרים שמכוננים את העולם שלנו, ואנחנו קוראים לזה, 'שם, שם'.
"בעצם הקונספט שהתערוכה של האמנות הפלסטית נובע ממנו בחלקה, הוא בית מדרש של 12 אמנים שלומדים במשך חצי שנה כל מיני נושאים שקשורים לנושא השנתי, והחלק האחר שלה זה קול קורא שאנחנו מוציאים, והאמנים מגיבים אליו.
"אני חייב לומר שבכל שנה אנחנו מקבלים יותר ויותר פניות, והשנה קיבלנו 153 פניות בתגובה על הקול קורא, ושמחנו מאוד שאנחנו יכולים להזמין את האנשים הכי טובים והכי מעניינים להציג את העבודות שלהם. חשוב לי להדגיש שבין המשתתפים יש אמנים שהם חילוניים וחילוניות מתל אביב, דתיים ודתיות מתל אביב, חילוניים וחילוניות מירושלים, דתיים ודתיות מירושלים, זה מאוד הטרוגני.
"לצד החלק של האמנות הפלסטית יש עוד חלק שלם של אירועים שתפורים במיוחד לפרויקט הזה, ומתקיימים פעם אחת בחיים, כמו מין 'ברנינג מן' כזה, כשברוב האירועים האלה אנחנו בסולד אאוט כבר יומיים שלושה לפני האירוע. כמעט בכל יום יש אירוע אחר. יש אירועים מאוד קטנים שמיועדים ל-15 איש בחדר קטן כמו סלון, ויש אירועים גדולים ל-300 אנשים. יש ארוחת ערב פרסית שממשיכה בתכנית אמנותית שנקראת 'איראן אהובתי', שבה יש מוזיקה פרסית קלאסית של אנסמבל אפסאנה, והאמנית אלהם רוקני שיש לה עבודה שאם תראי אותה פשוט תבכי, שבה היא מצלמת את אבא שלה וברקע משמיעה לו באיזה טייפ קטן מוזיקה פרסית, והוא נזכר באיראן ומתחיל לבכות".
"מדד האושר" - תמי ורונן יצחקי (יח"צ)
היפסטר מהמערב והיפסטר מהמזרח
אחד האירועים שמעניין אותי להרחיב עליו הוא המפגש בין גלעד כהנא לבין הרב וההיסטוריון מעוז כהנא. יש קשר משפחתי, אגב?
"אין קשר משפחתי, וגלעד כהנא זו דוגמה נהדרת. אנחנו אוהבים את האינטראקציה. אני חושב שזה ערך. אם היו לנו עשרת דיברות משלנו, אינטראקציה הייתה דיברה בתוכן. גלעד כהנא ומעוז כהנא, אפשר לומר שזה מפגש בין היפסטר מהמערב והיפסטר מהמזרח. מעוז הוא גם דוקטור וגם היסטוריון שמלמד באוניברסיטת תל אביב, וגם רב, תלמיד חכם שמביא את ההיסטוריה, לעומת גלעד כהנא, שהוא תלמיד חכם מהצד השני של המדינה, שמביא את הרגע, שמתנגד להיסטוריה, ובתוך הפולמוס הזה יש גם מוזיקה וגם מילים והרבה צחוק על העולם"
את ערב הפתיחה שלכם הגדרתם כ"תנועת ראש מפורסמת אחת, הרבי מלובביץ', אנסמבל כע"ת ופסל ענק שרוקד"
"לקחנו צ'ופצ'יק כזה קטן, כמו שיש איזה פרופסור לאיזו כנימה, שזה החיים שלו, אז לקחנו ערב אחד שמתמקד בתנועה אחת של הרבי מלובביץ', שעושה עם הראש שלו ככה מהר 'כן' קדימה, והוא מרקיד מיליוני אנשים בכל העולם עם הקצב הזה, ועשינו פרפרזה לקטע הזה, עם עריכה של קטעי וידאו של התנועה הזו, ועם בובה של חמישה מטר, שרוקדת את התנועה הזו, והאנסמבל רוקד יחד עם הבובה.
"יש מוזיקה מקורית לערב הזה וכל הדבר הזה קורה בזירה שיש בה הקרנות וידאו מחמישה מקרנים ועוד עשר טלוויזיות, וזו מעין זירה שהיא כמו מקדש עכשווי של משהו שנלקח מהעבר ועדיין מכונן את הישראליות בשנת 2015, בהנחה שהישראליות של 2015 זה לא רק מצב אלא גם זהות. ואם אנחנו מסתכלים על הרסיסים השונים שבאו מהגלות ומכוננים את מה שקורה כאן היום, כאן ועכשיו, אז לרבי מלובביץ' בהחלט יש מקום בקורפוס הזה".
צילום גלעד כהנא: רונן ללנה, צילום מעוז כהנא: אוניברסיטה עברית
הפרויקט הבין תחומי "שם שם" יתקיים בתאריכים 28 ביולי - 13 באוגוסט 2015 בבית אבי חי ירושלים. מחיר כרטיס: 30 שקל. חלק מהאירועים בכניסה חופשית.