לא מעט דיונים באוטו עורר אצלנו הסרט החדש מבית ה-BBC "עולם נפלא" (במאים: פטריק מוריס, ניל נייטינגייל), שצולם באפריקה.
זהו סרט תיעודי לילדים, ז'אנר נדיר שבנדירים, שצולם בטכניקת תלת ממד חדשנית שמאפשרת צפייה מקרוב מאוד בבעלי החיים. מעין ספארי של קלוז אפים אינטימיים במיוחד.
מטבע הדברים, החשש הוא שלמרות הטכנולוגיה, הילדים יישברו בשלב מסוים ויכריזו "משעמם לי". אצלנו זה לא קרה, למעט בחמש הדקות האחרונות (מתוך 87 דקות), שבהן שאלו בן השמונה ובן החמש מתי הסרט עומד להיגמר. לפני כן עורר אותם הסרט לצפייה פעילה במיוחד, שכללה החלפת דעות וחוויות בקול רם על מה שהתרחש במרחק נגיעה מהם.
חרדון מפזז בארבע רגליים משתלחות
"עולם נפלא" הוא מעין מסע בשבעה אזורים שונים של אפריקה – מן המדבריות, דרך יערות הגשם, הסוואנות, הפסגות הקפואות של הר קניה, שונית האלמוגים, הרי הגעש והנהרות. בכל חלק מככבים איתני הטבע ובעלי חיים.
הקריינות של גידי גוב (ליהוק קולי מצוין) מוליכה בנינוחות ובקלילות את המסע הזה בין נופים מרהיבים לבעלי חיים שונים ומשונים, באופן שבהחלט מצליח לזרום ולעורר עניין גם אצל הילדים.
בין השאר אנחנו מצטרפים אל משפחת גורילות במעבה היער או חוזים בסצינת חיזור המונית ושומטת לסתות של להקת פלמינגו עצומה, שבה העופות מחוללים באלפיהם בתיאום מופלא תוך כדי חיפוש אחר בן/ בת זוג.
סצינה אחרת, של תנינים האורבים ללהקת גנו בתוך מי הנחל, היא דרמטית ביותר (הילדים מסתירים את עיניהם וגם אני). יש גם לא מעט סצינות מצחיקות כמו חרדון מדברי שמפזז בארבע רגליים משתלחות על החול הלוהט, או מסעה של משפחת פילים החוצה מרחקים עצומים בדרך אל המים והמזון, המסתיים בשכשוך קבוצתי בבוץ. "הפיל זכה בקשית השתייה הטובה ביותר בטבע", אומר גידי גוב במשפט שמשום מה מהדהד אצלנו גם אחרי הסרט.
עולם נפלא (תמונת יחסי ציבור)
עולם נפלא (תמונת יחסי ציבור)
לאן נעלמו האנשים של אפריקה?
בדיון שהתפתח בעקבות הצפייה הילדים הכריזו שהסרט היה מעניין אבל הצביעו גם (מיוזמתם) על כמה בעיות. הדעתן בן החמש מחה על כך שהחיות לא מדברות, ובן דודו בן שמונה רצה לפחות לשמוע את המחשבות של החיות בזמן ההתרחשויות.
גם העובדה שאין אנשים בסרט הפריעה לשניים (וגם לי, ותכף ארחיב) וכן הפריע להם שהסרט אינו עוקב אחרי חיות ספציפיות. הם רצו לדעת מה קורה לפילון למשל בכל רגע נתון. לרוב העריכה לא התמקדה בהתנהלות של הפרטים בלהקה אלא בהתנהלות הקבוצתית.
האנשים היחידים בסרט מופיעים בסצינות הפתיחה והסיום, שבהן על רקע נוף אורבני, אירופאי למראה, ילדים רצים ומשתוללים בגשם (לונדון?). האופן שבו בחרו יוצרי הסרט למסגר את המסע לאפריקה יוצר בעיני טעם לפגם. האם לא הגיוני ומתבקש יותר להראות את אוכלוסיית היבשת מאשר את ילדי לונדון המפזזים בגשם? לאן נעלמו האנשים של אפריקה?
עם זאת מדובר בהחלט בחוויית צפייה מעוררת ומרחיבת אופקים לכל המשפחה.